אהרלה בן אריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אהרלה בן אריה

אהרלה בן אריה (נולד ב-1955) הוא אמן ישראלי שיצירותיו התפרסמו בארץ ובעולם.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן אריה נולד בחיפה בשנת 1955, מתגורר ויוצר במושב צפרירים שבאזור עמק האלה. את שנות ילדותו הוא עשה בקריית גת שם למד בבית הספר התיכון המקומי. כבר בגיל צעיר נמשך ליצירה בחומר והפגין כשרון רב שבא לידי ביטוי ביצירת אובייקטים מעץ ומתכת. את שעות הפנאי שלו כילד ונער העביר בן אריה בבית המלאכה של אביו שעסק בהמצאה ובניה של מכונות חקלאיות. בבית המלאכה הוא זכה להכשרה מקצועית רחבה במחיצת בעלי מקצוע עתירי ניסיון בעיקר בתחום המתכת. תקופה זו מעניקה לו יכולות וביטחון מקצועי שמאפשרים לו לממש את מגוון רעיונותיו האמנותיים. כבר בגיל 14 ניכר כישרונו לתכנון ויצירה והוא לוקח חלק משמעותי בתהליכי בניה של עבודות מכניות וקונסטרוקטיביות מורכבות. את שירותו הצבאי הוא עשה בנח"ל המוצנח. מיד עם שחרורו מצה"ל הוא חבר לחבריו בקיבוץ כרם שלום שם הוא הקים סטודיו לפיסול ובית מלאכה לפיתוח ושיפור מיכון חקלאי.

לימודי אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות השמונים בן אריה פיתח קשר הדוק עם כדרים וחרשי עץ ברצועת עזה. לצדם עבד כשוליה ובהם הוא ראה מורי דרך ומנטורים אמנותיים. התרבות החומרית הפלשתינאית, הצבעוניות המיוחדת של ציורי עולי הרגל השבים ממכה ומרחבי החול העצומים שימשו לו כהשראה. בתקופה זו הוא נעשה תלמידם של הפסל משה שק (ג'וק) ושל הצייר רפי מינץ. שנים אלו היו עבורו שנים מכוננות שמעצבות את תפיסתו האמנותית, והשפעתן ניכרת לכל אורך יצירתו. בן אריה המשיך את מורשת מוריו הערבים והיהודים, ולאורך השנים הוא למד בסטודיו שלו תלמידים צעירים ובוגרים.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של בן אריה באה לידי ביטוי באמצעות עבודות סביבתיות המשלבות קהל וסביבה. הוא התמחה ביצירת פרויקטים אמנותיים המאפשרות שימוש פיזי על ידי קהל כגון: מתקני משחק פיסוליים, אלמנטים להצללה, ישיבה ושימוש משולב לצורכי הקהל הציבורי. "נקודת המוצא שלו מעוגנת בחומר, או יותר נכון במפגש בין החומר לקונספט . המה והאיך הולכים תמיד יחדיו. עבודותיו מורכבות מעשרות אלמנטים השלובים זה בזה ומצטרפים לשלמות צורנית אחת ...." (אוצר מוזיאון ישראל איזיקה גאון ז"ל, פתיחת תערוכת האמן "הרעיון שבחומר", 1987) בן אריה מכנה את עצמו " רופא של מקומות". הוא יוצר מתוך דחף למגע ומתוך רצון להשפיע על סביבתו. יצירתו שואפת לפשטות שמבטאת דיוק ואמירת הרבה בעזרת מעט. עבודותיו הן מזיגה בין אדם, חומר וסביבה. תכונות החומר, הדימוי, השימוש והתוכן שלובים תמיד יחדיו. מחומרים טבעיים הוא יוצר פסלים שעוזרים לאדם להרגיש נוח בסביבתו הטבעית ."אני מכוון לאמת רכה שמעודדת סליחה. יצירותיי הן חוויה אישית למרחב הפרטי והציבורי ". התנועה והשעשוע בעבודות הפנים וכנ"ל בעבודות הסביבתיות הם מוטיבים מרכזיים ביצירתו של בן אריה. בעזרתם הוא מזמין את הקהל לתקשר עם עבודותיו באופן פיזי ישיר ובלתי אמצעי.

הלווייתנים (אהרלה בן אריה 2009)
הלווייתנים (אהרלה בן אריה 2009)

עבודות ותערוכות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיו פרושות באתרים ציבוריים ופרטיים רבים בישראל ובעולם. בין הבולטות שביניהן שממחישות את צורת עבודתו הם "הלווייתנים" בחוף אשקלון[1][2], "העכביש" בחולון ,"אקולוג" בברלין, "גן הדינוזאורים" בקרית אתא, "קשתות ברגיעה" בגני

תקווה והאחרונה שבהן שנוצרה ב-2012, "גן גורים", בעיר חולון ועוד. בשנים האחרונות נמצא פרויקט נוסף בתהליך תכנון עבור העיר שטוטגרט בגרמניה [3]. בשנת 1987 הציג במוזיאון ישראל את התערוכה "פסלי צעצוע" אשר מציגה את מגוון עבודותיו מהתקופה ה"עזתית". בשנת 1997 מציג שנית במוזיאון ישראל את התערוכה "הרעיון שבחומר", שמציגה קשת רחבה של רעיונות בתחום הפיסול האורבאני. בשנת 2012 מוצגת תערוכתו "שירת המנואלה" בגלריה "גרשטיין" בתל אביב [4]. התערוכה מציגה סדרה של פסלי צעצוע מכניים עשויים פח ועץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]