איזיקה גאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איזיקה גאון
Izika Gaon 1972.jpg
לידה 30 במאי 1938
סרייבו, ממלכת יוגוסלביה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 במאי 1997 (בגיל 58)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
מקום לימודים בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב (1958)
אקדמיה לאמנויות פירנצה (1963) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה עיצוב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס הרמן שטרוק (1962) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איזיקה (יצחק) גאון (30 במאי 1938 - 5 באוגוסט 1997) היה אוצר, יוצר, מעצב, אמן ומייסד הביתן לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל. גאון היה שותף מוביל להתפתחות תחומי העיצוב והתערוכות בישראל. עבודתו כאוצר התאפיינה בתערוכות חדשניות ופורצות דרך, שהביאו לתודעת הציבור נושאים רלוונטיים בשיח העיצוב המקומי והבין-לאומי. בהיותו אוצר העיצוב הראשון בישראל, גאון התווה את הדרך להציג ולהבין עיצוב מחוץ להקשריו המסחריים והצרכניים, ולהתייחס לעיצוב כפריט תרבות עצמאי.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזיקה נולד בשנת 1938 בעיר סרייבו ביוגוסלביה. כשהיה בן שנתיים נמלטה משפחתו מהגרמנים לאי דלמיציה. כשכבשו הגרמנים את האי חברה המשפחה לפרטיזנים בהנהגת הגנרל טיטו. מרבית בני משפחת גאון נרצחו בשואה, ולאחר ניסיון קצר וכושל לחזור לסרייבו לאחר המלחמה- עלתה המשפחה לישראל והשתקעה במושב העובדים בית הלוי שבעמק חפר

על ילדותו האפילה מלחמת הישרדות, כמו רבים מבני דורו שגדלו באירופה בימי מלחמת העולם השנייה. חייו הבוגרים, לעומת זאת, אופיינו בלהט כמעט אנרכיסטי, אישיות סוחפת וססגונית, וגישה טוטאלית לחיים. גאון ראה בחיים עצמם יצירה מתמשכת, ונהג לומר "החיים אינם חומר הגלם ליצירה- הם היצירה עצמה".

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצלאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שירותו הצבאי התקבל גאון ללימודים גבוהים באקדמיה בצלאל בירושלים, במחלקה לגרפיקה שימושית ולאמנות. בשנותיו בבצלאל זכה להישגים משמעותיים, ביניהם פרס הרמן שטרוק לתחריט, השתתף בתערוכות שונות וכן עבד כעורך גרפי בעיתון "למתחיל".

בתום לימודיו קיבל גאון מלגת הצטיינות לשנת התמחות. במסגרת התמחות זו היה שותף להקמת "המחלקה לעיצוב ואדריכלות פנים", ששוכנה בבניין ישן של כנסיית דורמיציון. משהוקמה המחלקה עברו למבנה גם המחלקה לליטוגרפיה ותחריט וכן המחלקה לפיסול, בראשה עמד הפסל דוד פלומבו. קרבת המחלקות אפשרה שיתוף פעולה בין גאון ופלומבו ברוח הבאוהאוס, וכללו שילוב בין אמנות, מלאכה ועיצוב.

במקביל, המשיך גאון בעבודתו כאמן יוצר - הוא עסק בציור, בתחריט ובעיצוב גרפי עבור בצלאל ועבור תערוכות שהציגה האקדמיה ברחבי העולם.

במהלך שנת 1963 זכה בכמה מלגות ללימודים מתקדמים, ובחר להמשיך את לימודיו באקדמיה לאמנויות בפירנצה (Accademia di Belle Arti di Firenze)  שם התמחה בעיצוב טקסטיל, ציורי קיר (פרסקו), אדריכלות ותולדות האמנות. כעבור שנתיים שב לארץ ולעבודתו כמעצב ועורך גרפי, במסגרתה כתב ועיצב חוברות לפעילויות באמנות עבור ילדים ומדריכים בחינוך הלא-פורמלי.

מוזיאון ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכו של גאון לחינוך הציבור לעיצוב החלה עם פתיחת מוזיאון ישראל, בספטמבר 1965, אז התקבל לעבודה כמדריך באגף הנוער. איזיקה הצליח בתפקידו, וכשיצאה אוצרת האגף אילה גורדון להשתלמות בארצות הברית - נכנס איזיקה למלא את מקומה. התערוכה הבולטת ביותר שאצר גאון באגף הנוער הייתה "משחקי פיסול", תערוכה פורצת דרך שהשתתפו בה 30 אמנים מקומיים[1] שהדגימו חומרים וטכניקות פיסוליות. המוצגים בתערוכה הזמינו את הצופה להשתתף ולהתערב בהם באופן יצירתי ומשחקי. קטלוג התערוכה, שעיצב גאון עצמו, היה פריט יוצא דופן: במקום החוברת המסורתית יצר גאון קופסה ובה דגמי הפסלים מוקטנים, שהמבקרים יוכלו להרכיב בבית ולהמשיך את חווית התערוכה. בתקופתו כאוצר אגף הנוער הביא חשיבה חדשה לאופני ההדרכה, הרחיב את פעילות האגף מחוץ לגבולות המוזיאון, ועיצב רבות מהכרזות והחוברות לתערוכות. "משחקי פיסול" סייעה לבסס את מעמדו במוזיאון כאוצר חדשני.

איזיקה גאון הצעיר מדריך קבוצת ילדים בתערוכה באגף הנוער, מוזיאון ישראל.

בהמשך אותה שנה הוזמן גאון על ידי ממשלת מקסיקו להשתלמות במוזיאון האנתרופולוגי. במסגרת ההשתלמות הציג את תערוכת "משחקי פיסול" ואת מודל החינוך של אגף הנוער, ולמד על שיטות חדשות שפיתחו במקסיקו בתחום החינוך לאמנות.

עבודתו המשמעותית ביותר של גאון היא כאוצר בכיר לאגף עיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל. המחלקה הוקמה ב-1973 בהשפעת ד"ר וילם סנדברג[2], בעידוד טדי קולק[3] ובעזרת תרומתו של מקס פלבסקי, הוקם "ביתן פלבסקי לעיצוב". מיום פתיחת הביתן ועד למותו הפתאומי של איזיקה ב-1997, יזם, אצר והציג בו למעלה מ-140 תערוכות עיצוב, לצד כנסים, תחרויות ואירועים שונים. 

רבות מהתערוכות שאצר הציגו קשת רחבה של נושאים ורעיונות פורצי דרך, אשר הדגימו את הקשר בין עיצוב, תרבות וחברה. בעבודתו כאוצר ניכרה יכולתו הייחודית להאיר נושאים מהותיים ורלוונטיים בשיח המקומי והבינלאומי. בעיני גאון כללה עבודת האוצר את יוזמת התערוכה, פיתוח הרעיון, גיבוש המסר, המחקר ואיסוף החומרים, כמו גם את הביצוע בפועל והקמת התערוכה "עד אחרון המסמרים". רבות מתערוכותיו הופקו באמצעים צנועים, אך הצליחו להעביר את הרעיונות באופן בהיר ומעורר מחשבה. בדרכו היצירתית והמקורית הקדים גאון את המתרחש, ועסק בנושאים מפתיעים ובלתי צפויים.[דרוש מקור]

דוגמה לאופן בו הציג גאון לקהל רעיונות חדשים ורלוונטיים בדרך מפתיעה ופורצת דרך היא התערוכה "מיחזור" (1975). כשנתיים מיום פתיחת הביתן לעיצוב בחר גאון להעמיד בו תערוכה מחאתית, במטרה לעורר מודעות ציבורית הן לבעיות סביבתיות והן לבעיות כלכליות. בתערוכה הוצגה האמת הלא נעימה על אשפה והשלכות צרכנות השפע, וכן עיצוב העושה שימוש מחדש במשאבים וחומרים. אחד המוצגים בתערוכה היה גוש אדמה ופסולת שהובא מתוך המזבלה שבירושלים, בה ערכו איזיקה וצוות המוזיאון חפירה ארכאולוגית רשמית. ממצאיה הוצגו במוזיאון תחת הכותרת "ארכאולוגיית העתיד". בהתאם לגישתו הטוטאלית של גאון, מסר התערוכה הופץ בכל דרך אפשרית: המבקרים הוזמנו להיכנס חינם למוזיאון אם יביאו איתם ארבעה ק"ג של נייר למיחזור; הכניסה לתערוכה עברה מעל ערימות אשפת הנייר, מלווה בשלטים ועליהם הכתובת "אתם דורכים על זהב!"; אפילו הכרזות הרשמיות של התערוכה הודפסו על גבי כרזות מתערוכות קודמות. במחברתו כתב גאון על התערוכה: 

"האיסוף, הסידור והמחקר היו תהליך חינוכי ארוך עבורי. מאחר שאנחנו מדינה צעירה, יש לנו אשפה וזיהום חדשים יחסית. אף על פי כן, ניתן היה לחשוף עובדות לא נעימות ומעוותות במדינתנו הקטנה. המוזיאון היפה שלנו היה המקום הטוב ביותר להכיל את התערוכה הלא-אסתטית הזו."[4]

משנתו כאוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשרים וארבע השנים בהן הוביל את תערוכות העיצוב במוזיאון, עסק איזיקה הן בחינוך הציבור והן בפיתוח תחום העיצוב בישראל וקשריו עם העיצוב בעולם. תפקידו בפיתוח התרבות המתהווה במדינה הצעירה ובקידום היצירה המקומית הנחו אותו בעבודתו. בקטלוג התערוכה "נרות מצווה" (1986) כתב גאון:

"נקודות המוצא לתערוכות היו מגוונות ולא פעם הייתה בהן חדשנות שהעלתה תוצאות לא שגרתיות ולא חזויות מראש... אם תרמנו במשהו לתנופת יצירה פתוחה ומקורית - הרי שהשגנו את מטרתנו"[5] 

התערוכות שאצר היו שונות ומגוונות והציגו קשת רחבה של בעיות, נושאים ורעיונות שעניינם הקשר בין עיצוב, תרבות וחברה. גאון יצר קשר עם מעצבים, ביקר אצלם בסטודיו והציג אחת לחודש עבודות חדשות של מעצבים צעירים. בכך תרם גאון להתפתחות המושג "מעצב ישראלי" בתודעת הציבור הרחב ובתודעה המוזיאלית והאוצרית.

עבודתו של גאון הביאה למודעות הקהל הישראלי  את מושג ה"עיצוב" מהעולם דרך תערוכות שהביא מאיטליה, ארצות סקנדינביה והולנד. בתערוכות אלו הציג את מיטב המעצבים המובילים בעולם באותה התקופה- מעצבים תעשייתיים, מעצבים גרפיים, מעצבי טקסטיל ואדריכלים, ביניהם אוטו טרויימן, סול בס, איוואן צ'ומייאף, אטורה סוטסאס, ברונו מונרי ואנצו מארי, אווה לוש,  הנס הוליין, פרנק גרי, דניאל ליבסקין, צבי הקר ורבים אחרים. לצד התערוכות מחו"ל, עודד וטיפח מעצבים ישראלים בתחומי הקרמיקה, הצורפות, העיצוב הגרפי והעיצוב התעשייתי והציג את עבודותיהם בתערוכות שאצר. התערוכות שאצר למעצבים ישראליים נשלחו לעיתים קרובות גם למוזיאונים וגלריות לעיצוב ברחבי העולם. בד בבד הקדיש מאמץ מיוחד לבנייתו של אוסף עשיר במחלקה לעיצוב, ובו עבודות של מעצבים בינלאומיים ומקומיים.

איזיקה גאון והמעצב האיטלקי אנצו מארי, בביתו של גאון בירושלים, 1995

ב־1983 נבחר גאון למלא את תפקיד האוצר הראשי של אגף האמנויות, תפקיד שמילא במשך חמש שנים עד 1988. במסגרת תפקידו עבד עם אדריכלי המוזיאון על הרחבת תוכנית האב של המוזיאון, הקמת האגף לאמנות מודרנית וכן תכנן תוכניות להרחבת אזור הכניסה למוזיאון. בתקופה זו שינה ועיצב את תפקידו של האוצר במוזיאון וביסס את "פורום האוצרים" על שיתופיות מקצועית ופתיחות מוסדית.

גאון פעל לקידום העיצוב והמעצבים גם מחוץ למסגרת המוזיאלית. אחת היוזמות שפיתח וקידם הייתה "הביתן לעיצוב עכשווי" שהתקיימה בתערוכת "ריהוטים" משנת 1991. תצוגה זו היוותה קרש קפיצה למעצבים צעירים (ביניהם אריק בן שמחון, אילון ערמון, איילה צרפתי, עמי דרך, דב גנשרוא, טל גור ואחרים) וחשפה אותם לקהל רחב של צרכנים ותעשיינים.

איזיקה גאון בהכנות לתערוכה היחיד שלו בפריז, 1994

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאון עסק בחייו ביצירה מסוגים וטכניקות שונות: ציור, תחריט, זכוכית ועוד. בראשית הקריירה שלו עסק בעיקר בציור ותחריט. בין השנים 1965 ו-1973 הציג איזיקה את עבודותיו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות. בפרויקט זכור במיוחד חבר גאון לצייר שאול שץ. יחד שכרו השניים לוחות מודעות מהעירייה וציירו בלילה אחד ציור גדול שהוצג לקהל ועוברי האורח במשך כשבועיים (1965). יצירתם נועדה למחות כנגד התשלום הגבוה שנהגו מנהלי הגלריות לגבות מהאמנים המציגים.

איזיקה גאון ושאול שץ מציירים יחד על לוח מודעות ששכרו מהעירייה, ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים. יצירתם הוצגה לעוברי האורח במשך כשבועיים, במחאה על התשלום הגבוה שנהגו לגבות הגלריות בעיר מהאמנים.

בשנים הבאות עבודותיו הוצגו במספר תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בארץ ומחוץ לה. גאון עסק בעיצוב ויצר גם עבודות מוזמנות, ביניהן למשל ציור קיר גדול עבור בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, שתוכנן ובוצע בשיתוף האדריכל ביל פירשיין והקרמיקאית רינה קמחי. 

בין השנים 1973–1988 התמקד גאון בעבודתו כאוצר במוזיאון ישראל ומיעט להציג את עבודותיו. בשנת 1988 שב להוראה באקדמיה "בצלאל". גאון הרצה במחלקות לעיצוב קרמי, לעיצוב תעשייתי ולצורפות, לצד עבודתו כאוצר במוזיאון. החזרה להוראה עוררה אצל גאון רצון לחזור לעבודה בחומר וליצירה, והוא החל לעצב כלי פורצלן וזכוכית. שנתיים לאחר מכן, ביקור מקרי במפעל פורצלן "מנגאני", פירנצה,  באיטליה הוביל לשיתוף פעולה  ותערוכות מסחריות באיטליה. ב-1989 נענה לבקשתו של האספן האיטלקי קלטו מונרי והחל ליצור בזכוכית במפעל "צ'נדזה" במורנו, ונציה. היצירה בזכוכית הביאה לתכנון תערוכה של יצירות ארכאולוגיות מאוסף המוזיאון ויצירות של אמני זכוכית עכשוויים שאמורה הייתה להיות מוצגת בביתן לעיצוב (אך נפטר לפני שהספיק לממשה). לאחר מותו הוצגו עבודותיו בכמה תערוכות נוספות.

גאון נפטר באוגוסט 1997, בגיל 59, ימים ספורים לאחר שחזר ממסע בארצות הברית ואירופה לקראת תערוכה שתכנן להעלות במוזיאון בשם "דיאלוג חדש עם זכוכית ישנה".

בעקבותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חודשים ספורים לפני מותו באפריל 1997 הוצג בנאפולי האוסף החדש של כלי הזכוכית "דיאלוג בין זכוכית ישנה וזכוכית חדשה" שיצר ביוזמת קלטו מונרי. את הכלים יצר בשהותו במורנו שבוונציה, בהשראת כלי זכוכית ישראליים עתיקים. חלק מהאוסף הוצג במוזיאון ישראל ב"חדר הוונציאני" בתערוכה לזכרו של גאון.

בשנת 2017, במסגרת שבוע העיצוב ירושלים, הוצגה התערוכה "היסטוריה מקומית: אי. זיקה" בבית הנסן. בתערוכה הוצגו חמש פרשנויות עכשוויות של מעצבים מקומיים לחמש תערוכות מפתח שאצר איזיקה. המעצבים עזרי טרזי (סטודיו טרזי), אהד בנית (mishmaacool), רונן בבלי (סטודיו מג'נטה) טל צור (iota) ואמנון אילוז (סטודיו Re-Levant)- הוזמנו ליצור פרשנות עכשווית לאחת התערוכות שאצר גאון: "משחקי פיסול" (1972), "מיחזור" (1975) לגו (1977), שילה היקס: נפילה חופשית (1980), ו-"מפונג ועד המחשב הביתי" (1983), בהתאמה. את התערוכה אצרו יחד עיתונאי העיצוב יובל סער והאוצרת גלית גאון, בתו של איזיקה גאון. 

איזיקה גאון, 1987. צילום: גלית גאון
איזיקה גאון במפעל הזכוכית "צ'נדזה" במורנו, איטליה. 1996

תערוכות שאצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות שאצר באגף הנוער במוזיאון ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1967- אתונה בגדולתה
  • 1968- כיצד לומדים את העבר
  • 1972- משחקי פיסול
באגף העיצוב והאדריכלות במוזיאון ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
1973
  • מבוא לעיצוב: תערוכת פתיחת המחלקה
1974
1975
  • אוטו טרויימן
  • מיחזור
  • עבודות בחוט : 1974-75 יצירות של אומנים ישראליים ומוצרים תעשייתיים
1976
1977
  • תכשיטים 1900–1976 אוסף פפורצהיים
  • דה סטייל
  • פנאי באמריקה
  • גופי תאורה מהאוסף 1977
  • לגו במוזיאון ישראל
1978
  • קווילטס אמריקאיים
  • אטורה סוטסאס הבן - ממוצר סופי לסוף המוצר
  • כרזות אירופאיות של ראשית המאה מאוסף המוזיאון
  • כרטיסי ברכה לשנה החדשה (מן האוסף)
  • מרעיון למוצר: עיצוב צליל של bang & olufsen
1979
  • טקסטילים ארוגים ומודפסים
  • מן האוסף
  • אמנות הרחוב
  • בניינים חדשים בסביבות ישנות
  • לו דרופסמן: 25 שנות עיצוב ב-CBS
1980
1981
  • עיצוב הולנדי
  • תערוכה קבוצתית: עבודות חדשות של 20 מעצבים
1982
  • כרזות יעד
  • דימוי ומשל:  סופרסטודיו פירנצה
  • פטנטים:  מוצרים ישראליים
  • עין פקוחה:  עיצוב של סנדברג
1983
  • פנטגרם 82–1966 - מהאוסף
  • 52 חודשים עד למכונית או כיצד הם עיצבו את הפורד סיירה
  • מן ״הפונג״ עד למחשב הביתי
  • ממפיס, מילנו
1984
  • פיל בנוי לתלפיות - אדריכלות עממית בארה״ב
  • איך אורזים חמש ביצים - אריזות יפניות מסורתיות
  • הנריון: 45 שנות עיצוב
  • דוד טרטקובר: תוצרת הארץ
1985
  • נרות מצווה
  •  רעיונות ודגמים של יוצרים בני זמננו
1986
  • כרזות מראשית המאה ה-20: עיצוב האוואנגרד
  • שני מעצבים יפניים  (מן האוסף)
  • אכּילה קאסטליוני: מעצב
  • יפן - מן האוסף
  • חפצים ממתכת (מן האוסף)
  • הרעיון שבצורה: עיצוב כלי כסף לאוסף קלטו מונארי
1987
1988
  • בוגר בצלאל
  • גרפוס 88' - מהאוסף
  • י. יורש:  דגל (עבודות בנושא דגל ישראל)
  • ברונו מונארי: עבודות
  • בוריס בוצ׳אן
1989
1990
  • קרנברוק:  חמישים שנות עיצוב
  • פר ארנולדי
  • דימוי עצמי
  • רון נברו - עיצוב לתעשייה
  • סוטסאס מן האוסף
  • אוסקר קונוי: עיצוב מן הטבע
1991
1992
1993
  • לידיה זבצקי: בעיקר כדים
  • פנטגרם (מן האוסף)
  • רכישות חדשות 1993
  • ביתן עיצוב עכשווי: ריהוט ישראלי מקורי
  • ארמנדו טסטה
  • היינץ ראו  1896-1965
  • יוליה קיינד פורכהיימר 1900–1992
1994
1995
1996
  • Judenplatz Wien וינה, כיכר היהודים
  • הנס י׳ וגנר
  • עקירה ומיקום: יצירתו של האמן אדריכל מלווין צ׳רני
1997
  • אהרון בן אריה: הרעיון שבחומר

תערוכות בהשתתפותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1965 - גלריה רינה, ירושלים
  • 1967 – רישומים וקולאז'ים בטכניקות מעורבות – גלריה מסדה, ת"א
  • 1996 - איזיקה: פורצלאנים – גלריה לעיצוב אסכולה, ת"א
  • 1996 – איזיקה: ונציה 96' – טולמנ'ס, הרצליה
  • 1997 – ערב לזכר איזיקה גאון - מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1998 – קו צלול: עבודות הזכוכית של איזיקה גאון – מוזיאון ישראל, ירושלים
תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1967 – 10+ תערוכה באדום – גלריה כ"ץ, ת"א
  • 1967 – אמני ישראל למען הביטחון - ביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון ת"א
  • 1967 – 10+ תערוכת העירום – גלריה גורדון, ת"א
  • 1968  – תערוכת רישומים – גלריה לאמנות, חולון
  • 1968  – 10+ בעד ונגד – גלריה 220, ת"א
  • 1969 – אדום כחול בקומת הביניים 220x12 – בית האמנים, ירושלים
  • 1969 - משקוף 3: דירה בקומת הביניים – בית האמנים, ירושלים
  • 1970 –  4X4 -  גלריה אנגל, ירושלים
  • 1970 - משקוף 5 מארח את מיכלאנג'לו – גלריה ספראי, ירושלים
  • 1972 – משחקי פיסול - מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1973 – אמני ירושלים למען מלווה מלחמה מרצון, חנוכה תשל"ד – בית האמנים, ירושלים
  • 1994 -  donner forme a una idee – גלריה פסאז' דה רץ, פריז, צרפת
  • 1996  -  זהירות זכוכית: אמנים יוצרים בזכוכית – מוזיאון וילפריד ישראל, קיבוץ הזורע
  • 2000 – קו מקשר – מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב מאוחד
  • 2011 – פריסקופטיבה: 15 שנה לגלריה פריסקופ – גלריה פריסקופ, ת"א
  • 2015 – עד אשר נמצא מקום: המעגל באמנות המחול בישראל – מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2017 – אי. זיקה: היסטוריה מקומית – בית הנסן, שבוע העיצוב בירושלים

הוראה

  • 1962 בית הנכות בצלאל, ירושלים, הקמת המחלקה לעיצוב
  • 1972-1965 מוזיאון ישראל, ירושלים, אגף הנוער ע"ש רות, מדריך ראשי
  • 1974-1982 הקמת בית הספר הפתוח בירושלים.           
  • 1997-1973 מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצר המחלקה לעיצוב
  • 1988- 1997 בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים

פרסים

  • 1962 פרס הרמן שטרוק, בית הספר בצלאל החדש לאומנות ולאמנות, ירושלים
  • 1963-1962 מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל ע"ש שרת להשתלמות בחו"ל
  • 1965-1963, מלגת לימודים ל"בלה ארטה" בפירנצה, מטעם ממשלת איטליה
  • 1965 מדליית כסף, פסטיבל וינצ'י לאמנות, איטליה
  • 1972-1973, מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל ע"ש שרת להשתלמות בחו"ל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איזיקה גאון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביניהם רפי לביא, יוסי מר חיים, ישראל הדני
  2. ^ סנדברג, אז מנהל מוזיאון הסטדלייק באמסטרדם, שימש יועץ לפיתוח והקמת מוזיאון ישראל. בעקבות התערוכה "משחקי פיסול" ועבודתו של איזיקה באגף הנוער, המליץ סנדברג עליו לתפקיד אוצר ביתן האדריכלות והעיצוב.
  3. ^ טדי קולק, ראש העיר ירושלים, כתב בטקסט שהתפרסם בקטלוג תערוכת הפתיחה של המחלקה לעיצוב: "…הקמתה של מחלקה לעיצוב במוזיאון ישראל באה ללמדנו על התפתחות העיצוב בעולם, ובעיקר להסב את תשומת ליבנו לצורך לטפח ידע ופעילות בישראל בתחום זה. העיצוב הטוב ישפיע על איכות סביבתנו. התערוכות שיתקיימו בביתן יעסקו בנושאים בעלי השלכה מיידית על חיינו בבית וברחוב, על החפצים שאנו משתמשים בהם ועל הבתים שאנו בונים", בתוך: מבוא לעיצוב – תערוכת הפתיחה של הביתן לעיצוב על שם איזדור ושרה פלבסקי. מוזיאון ישראל. כ"ד באייר תשל"ג
  4. ^ איזיקה גאון, 1975, ציטוט מחברותיו (מתוך האוסף המשפחתי)
  5. ^ איזיקה גאון, 1986, ציטוט מחברותיו (מתוך האוסף המשפחתי)