אוגרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןאוגרים
Hamster.jpg
אוגר אירופי
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכרסמים
תת־סדרה: דמויי עכבר
משפחה: אוגריים
תת־משפחה: אוגרים
סוגים

ראו בערך.

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cricetinae
ולדהיים, 1817
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוגרים (שם מדעי: Cricetinae אנגלית: Hamster) הם תת-משפחה במשפחת האוגריים. אלו מכרסמים קטנים בעלי לחיים גדולות וגוף עגלגל וקצר זנב הכוללים 6-7 סוגים ו-25 מינים.

האוגרים מתחבאים רוב זמנם במחילות המגוננות עליהם מטורפים שונים ויוצאים בעיקר בלילה לשחר אחר מזון. הם ניזונים מזרעים, פירות, צמחים וחרקים ומדי פעם אף מנבלות. את המזון שהם מוצאים הם סוחבים בלחייהם הענקיות לעבר המחילה המשמשת להם בית. כמו כן הם בעלי פרווה עבה ורכה, בדרך כלל בצבעי חום או כתום.

האוגרים הם בין חיות המחמד המוכרות והמוצלחות ביותר. הם קטנים, רגועים, בעלי פרווה רכה וניזונים ממזון יבש כמו זרעים. בשל כך החזקתם קלה והם נפוצים בהרבה בתים, יחד עם אביזרים בהם הם יכולים להתגלגל כשעשוע.

בישראל חיים כנראה 4 מינים אוגרים: האוגר הסורי (Mesocricetus auratus), שכנראה נכחד וקיים רק כחיית מחמד ובר אוגר מצוי (Cricetulus migratorius).

האוגר בשביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב האוגרים שמחזיקים בשביה הם אוגרים ממין אוגר סורי זהוב ואוגר סיבירי (סיבירי קרמפל וסיבירי מלבין). אך יש גם מינים נוספים, כגון אוגר מונגולי, אוגר רובורובסקי, אוגר סיני ואוגר טיבטי.

מלבד הוצאות הקנייה הראשונית הטיפול באוגר אינו כרוך בהוצאה כספית גדולה. הטיפול הוא קל, וגם ילדים יכולים לבצעו. על-מנת להבטיח לאוגר חיים בריאים וארוכים יש להקפיד על הכללים הבאים:

  • אסור לרחוץ את האוגר; דבר זה עלול לפגוע באיכות הפרווה וביופיה וגם בבריאותו של האוגר עצמו, ואפילו להביא למותו של האוגר.
  • יש להקפיד על מים ומזון טריים: לאוגרים החיים בשביה יש אוכל מיוחד, מין כופתאות מוכנות המכילות את רוב אבות המזון, הוויטמינים והמינרלים הדרושים לקיום, אך למרות זאת יש צורך להעשיר את תזונת האוגר בירקות, פירות, גרעינים ואף חרקים קטנים. יש להימנע מלתת לאוגרים אבוקדו ופירות הדר.
  • יש להקפיד לרפד את הכלוב בנסורת רכה ואף להניח מתחת לנסורת נייר סופג. יש להחליף את הנסורת לפחות אחת לשבוע, תלוי במספר האוגרים בכלוב. בטבע האוגר יכול לגמוא מרחקים עצומים ולכן חשוב שהכלוב יהיה גדול, מרווח ומצויד במתקני משחק היכולים להעסיק את האוגר.
  • בשביה, בניגוד לטבע, עונת הייחום מתרחשת כל השנה. דבר זה עלול לגרום לריבוי עצום של גורים אם אין מפרידים בין הזכר והנקבה. ההפרדה חשובה בעיקר אחרי ההמלטה, שכן אז הנקבה עלולה להתעבר שנית, ובנוסף יש להפריד בין הזכר והגורים הצעירים לאחר ההמלטה כי הזכר עלול להיות תוקפני כלפי הגורים, לפצוע ואף להרוג אותם.
  • כדי להבטיח משך חיים ארוך אין להרבות בהריונות ובהמלטות, שכן כל המלטה מתישה את גוף הנקבה, ועלולה לגרום למוות בגיל צעיר.
  • חשוב להקפיד לא לשים יותר מאוגר אחד בכלוב. לשם רבייה יש להכניס את הזכר והנקבה לכלוב אחד, אך לאחר הזיווג יש להעביר את הזכר לכלוב נפרד. לאחר 4 שבועות (הזמן שדרוש לגורים להפוך לעצמאיים ולאכול אוכל מוצק) ואז יש להחזיר את הזכר לכלוב שלו ומומלץ להעביר כל אחד מהגורים לכלוב משלו.

האוגר, בניגוד למכרסמים רבים אחרים, אינו מעביר מחלות לבני אדם. הגורים נולדים בצבע אדום, לאחר יומיים צבעם משתנה לוורדרד, ולאחר כשבועיים הם מצמיחים פרווה. הוא מצוי באזורים חמים.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוגרים בוויקישיתוף