אוגר

אוגר
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכרסמים
תת־סדרה:	דמויי עכבר
משפחה:	אוגריים
תת־משפחה:	אוגרים
סוג:	אוגר
שם מדעי
Mesocricetus ‏נרינג, 1898

אוגר סורי במתקן לאוגרים.

האוגר (שם מדעי: Mesocricetus) הוא סוג מכרסם בתת-משפחת האוגרים ממשפחת האוגריים. הסוג כולל ארבעה מינים ונפוץ באזור דרום-מזרח אירופה. האוגרים הם בעלי חיים ליליים.

מיני הסוג

• אוגר זהוב (Mesocricetus auratus) - המין המוכר ביותר בסוג זה.
• Mesocricetus brandti - נפוץ בטורקיה, הקווקז, ארמניה, גאורגיה ואזרבייג'ן.
• Mesocricetus raddei - נפוץ במורדות הצפוניים של הרי הקווקז
• Mesocricetus newtoni - נפוץ ברומניה ובבולגריה. בשנת 1995 נאמדה סך האוכלוסייה בכ-3,000 פרטים בוגרים.

תיאור

האוגר קיבל את שמו עקב נטייתו לאגור מזון. הוא נוהג להסתייע בכיסי הלחיים שלו למטרה זו. את המזון שאגר הוא מרגיש בנוח לפלוט רק במקום מוכר לו. שקי הלחיים של האוגר יכולים להכיל אף שגר גורים (האימהות נוהגות לעשות פעולה זו כאשר הן חוששות) אך פעולה זו יכולה להיגמר בחניקה או עריפת ראשיהם של הגורים.

לאוגר גוף קטן מאוד כ-17 ס"מ בלבד אורכו, הזכר קטן אך במקצת מן הנקבה. אוזניו קטנות אך חוש השמיעה שלו מפותח מאוד. גם חוש הריח שלו מפותח מאוד. לעומתם, חוש הראייה אינו מפותח. שיני האוגרים, כדרכם של המכרסמים, צומחות כל הזמן.

האוגר בטבע אוכל בעיקר זרעים אך הוא לא יבחל גם בחרקים ובפירות למיניהם.

האוגר מגיע לבגרות מינית בגיל 11 שבועות בערך. עונת הייחום בטבע היא בחורף. ההריון הוא הקצר ביותר במחלקת היונקים - 16 עד 18 יום בלבד. האוגרות ממליטות פעמים אחדות בשנה; בכל המלטה יופיעו בין שניים לשישה גורים (תלוי בסוג האוגר) חסרי ישע ועיוורים.

ראו גם

• ביות האוגר הזהוב

קישורים חיצוניים

• אוגר, באתר ITIS (באנגלית)
• אוגר, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• אוגר, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• אוגר, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• אוגר, באתר GBIF (באנגלית)
• גידול אוגרים גמדיים (סיבירים)