אוגר

אוגר סורי במתקן לאוגרים.

האוגר (שם מדעי: Mesocricetus) הוא סוג מכרסם בתת-משפחת האוגרים ממשפחת האוגריים. הסוג כולל ארבעה מינים ונפוץ באזור דרום-מזרח אירופה.

מיני הסוג

• אוגר זהוב (Mesocricetus auratus) - המין המוכר ביותר בסוג זה.
• Mesocricetus brandti - נפוץ בטורקיה, הקווקז, ארמניה, גאורגיה ואזרבייג'ן.
• Mesocricetus raddei - נפוץ במורדות הצפוניים של הרי הקווקז
• Mesocricetus newtoni - נפוץ ברומניה ובבולגריה. בשנת 1995 נאמדה סך האוכלוסייה בכ-3000 פרטים בוגרים.

תיאור

האוגר קיבל את שמו עקב נטייתו לאגור מזון. הוא נוהג להסתייע בכיסי הלחיים שלו למטרה זו. כאשר אוגר האוגר את מזונו, הוא מרגיש בנוח לפלוט את מזונו שאגר רק במקום מוכר לו. שקי הלחיים של האוגר יכולים להכיל אף שגר גורים (האימהות נוהגות לעשות פעולה זו כאשר הן חוששות) אך פעולה זו יכולה להיגמר בחניקה או עריפת ראשיהם של הגורים.

לאוגר גוף קטן מאוד - כ-17 ס"מ בלבד אורכו, הזכר קטן אך במקצת מן הנקבה. אוזניו קטנות אך חוש השמיעה שלו מפותח מאוד. גם חוש הריח שלו מפותח מאוד. לעומתם, חוש הראייה אינו מפותח. שיני האוגרים, כדרכם של המכרסמים, צומחות כל הזמן.

האוגר בטבע אוכל בעיקר זרעים אך הוא לא יבחל גם בחרקים ובפירות למיניהם.

האוגר מגיע לבגרות מינית בגיל 11 שבועות לערך. עונת הייחום בטבע היא בחורף. ההריון הוא הקצר ביותר במחלקת היונקים - 16 עד 18 יום בלבד. האוגרות ממליטות פעמים אחדות בשנה; בכל המלטה יופיעו בין 2 ל-6 גורים (תלוי בסוג האוגר) חסרי ישע, עיוורים וערומים. בטבע, במידה ואוגרת חשה או טועה לחשוב שגוריה בסכנה, היא תעדיף לטרוף אותם בעצמה ובכך להחזיר לעצמה חלבונים מן החי, מאחר שהחלבון בטבע הוא מצרך נדיר עבור האוגר.

קישורים חיצוניים

• גידול אוגרים גמדיים (סיבירים)

• אוגר באתר ITIS
• אוגר באתר NCBI
• אוגר באתר ADW (‏Animal Diversity Web database)
• אוגר באתר האנציקלופדיה של החיים (Encyclopedia of Life)
• אוגר באתר GBIF