אוגר

האוגר (שם מדעי: Mesocricetus) הוא סוג מכרסם בתת-משפחת האוגרים ממשפחת האוגריים. הסוג כולל ארבעה מינים ונפוץ באזור דרום-מזרח אירופה .

מינים

• אוגר זהוב (Mesocricetus auratus) - המין המוכר ביותר בסוג זה.
• Mesocricetus brandti - נפוץ בטורקיה, הקווקז, ארמניה, גאורגיה ואזרבייג'ן.
• Mesocricetus raddei - נפוץ במורדות הצפוניים של הרי הקווקז
• Mesocricetus newtoni - נפוץ ברומניה ובבולגריה. בשנת 1995 נאמדה סך האוכלוסייה בכ-3000 פרטים בוגרים.
• אוגר אירופי - נפוץ אירופה.

תיאור

כלוב ביתי לאוגרים

האוגר קיבל את שמו עקב נטייתו לאגור מזון. הוא נוהג להסתייע בכיסי הלחיים שלו למטרה זו. כאשר אוגר האוגר את מזונו הוא מרגיש בנוח לפלוט את שאגר רק במקום מוכר לו. שקי הלחיים של האוגר יכולים להכיל אף שגר גורים (האימהות נוהגות לעשות פעולה זו כאשר הן חוששות) אך פעולה זו יכולה להיגמר בחניקה או עריפת ראשיהם של הגורים.

לאוגר גוף קטן מאוד - כ-17 ס"מ בלבד אורכו, הזכר קטן אך במקצת מן הנקבה. אוזניו קטנות אך חוש השמיעה שלו מפותח מאוד. גם חוש הריח שלו מפותח מאוד. לעומתם, חוש הראייה אינו מפותח. שיני האוגרים, כדרכם של המכרסמים, צומחות כל הזמן.

האוגר בטבע אוכל בעיקר זרעים אך הוא לא יבחל גם בחרקים ובפירות למיניהם.

האוגר מגיע לבגרות מינית בגיל 11 שבועות לערך. עונת הייחום בטבע היא בחורף. ההריון הוא הקצר ביותר במחלקת היונקים - 16 יום בלבד. האוגרים ממליטים פעמים אחדות בשנה; בכל המלטה יופיעו בין 5 ל-10 גורים חסרי ישע, עיוורים וערומים.

האוגר בשביה

רוב האוגרים שמחזיקים בשביה הם אוגרים ממין אוגר סורי זהוב ואוגר סיבירי (סיבירי קרמפל וסיבירי מלבין). אך יש גם מינים נוספים, כגון אוגר מונגולי, אוגר רובורובסקי, אוגר סיני ואוגר טיבטי.

הטיפול באוגר אינו כרוך בהוצאה כספית גדולה, אלא רק הוצאה ראשונית על מחיר הכלוב. הטיפול אינו קשה, וקל אף לילד לבצע מטלה זאת. על-מנת להבטיח לאוגר חיים בריאים וארוכים יש להקפיד על הכללים הבאים:

• אסור לרחוץ את האוגר; דבר זה עלול לפגוע באיכות הפרווה וביופיה וגם בבריאותו של האוגר עצמו, ויכול להיות קטלני.
• יש להקפיד על מים ומזון טריים: לאוגרים החיים בשביה יש אוכל מיוחד, מין כופתאות מוכנות המכילות את רוב אבות המזון, הוויטמינים והמינרלים הדרושים לקיום, אך למרות זאת יש צורך להעשיר את תזונת האוגר בירקות, פירות, גרעינים ואף חרקים קטנים. יש להימנע מלתת לאוגרים אבוקדו ופרות הדר.
• יש להקפיד לרפד את הכלוב בנסורת רכה ואף להניח מתחת לנסורת נייר סופג. יש להחליף את הנסורת אחת לשבוע (או יותר, במידה ויש מספר רב יותר של אוגרים בכלוב). בטבע האוגר יכול לגמוא מרחקים עצומים; לכן חשוב שהכלוב יהיה גדול, מרווח ומצויד במתקני משחק היכולים להעסיק את האוגר.
• בשביה, בניגוד לטבע, עונת הייחום מתרחשת כל השנה. דבר זה עלול לגרום לריבוי עצום של גורים אם אין מפרידים בין הזכר והנקבה, בעיקר אחרי ההמלטה, שכן לאחר ההמלטה הנקבה עלולה להתעבר שנית. בנוסף, יש להפריד בין הזכר והנקבה לאחר ההמלטה כיוון שהזכר עלול לפצוע ואף להרוג את הגורים.
• כדי להבטיח אורך חיים ארוך אין להרבות בהריונות ובהמלטות, שכן כל המלטה מתישה את גוף הנקבה, ועלולה לגרום למוות בגיל צעיר.
• חשוב להקפיד לא לשים יותר מאוגר אחד בכלוב. לשם רבייה יש להכניס את הזכר והנקבה לכלוב אחד, אך לאחר הזיווג יש להעביר את הזכר לכלוב נפרד. לאחר 4 שבועות (הזמן שדרוש לגורים להפוך לעצמאיים ולאכול אוכל מוצק) ואז יש להחזיר את הזכר לכלוב שלו ומומלץ להעביר כל אחד מהגורים לכלוב משלו.

האוגר, בניגוד למכרסמים רבים אחרים, אינו מעביר מחלות לבני אדם. הגורים נולדים בצבע אדום, לאחר יומיים צבעם משתנה לוורדרד. לאחר כשבועיים, גדלה להם פרווה. הוא מצוי באזורים חמים.

קישורים חיצוניים

• גידול אוגרים גמדיים (סיבירים)