אודישן (סרט, 1999)
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | אודישן מאת ריו מורקמי |
|---|---|
| בימוי | טקאשי מייקה |
| תסריט |
ריו מורקמי  |
| עריכה |
יאסושי שיממורה |
| שחקנים ראשיים |
ריו אישיבאשי Toshie Negishi Tetsu Sawaki Ken Mitsuishi Renji Ishibashi Jun Kunimura Ren Ōsugi Eihi Shiina Miyuki Matsuda |
| מוזיקה |
Kōji Endō |
| צילום |
קאטסומי יאנאגישימה |
| מדינה | יפן |
| הקרנת בכורה | 2 באוקטובר 1999 |
| משך הקרנה | 113 דקות |
| שפת הסרט | יפנית |
| סוגה | אימה |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
אודישן (ביפנית: オーディション) הוא סרט אימה יפני מ-1999 בבימויו של טקאשי מייקה. מבוסס על ספרו של ריו מורקמי מ-1997, עלילת הסרט עוסקת בגבר אלמן שמזייף אודישנים במטרה להכיר בת זוג חדשה. אחרי ראיונות עם מספר נשים, הוא בוחר במועמדת עם עבר אפל שמשפיע על מערכת היחסים ביניהם.
הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים של ונקובר, אך זכה לתשומת לב בעיקר אחרי הקרנתו בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של רוטרדם ב-2000. אחרי יציאתו להקרנות מסחריות ביפן הוא המשיך להסתובב בפסטיבלים עד שהופץ מסחרית גם בארצות הברית ובבריטניה, בקולנוע ולצפייה ביתית.
מבקרי הקולנוע במערב שיבחו את הסרט עם יציאתו, וברבות מהביקורות צוין רצף העינויים בסופו והניגודיות של הסצנות הללו לעומת שאר הסרט. אודישן מדורג ברשימות שונות של סרטי האימה הטובים ביותר בהיסטוריה והייתה לו השפעה רבה על ז'אנר האימה ובמאים כמו איליי רות' והאחיות סוסקה.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיאהרו אאוימה הוא אלמן שבנו מעודד למצוא לעצמו רעיה חדשה. חברו מפיק הקולנוע יאסוהיסה יושיקווה נרתם לסייע לו ולפברק הזמנה לאודישן לכאורה שאליו יגיעו נשים צעירות כדי להיבחן ל"תפקיד" אשתו החדשה של שיאהרו. במהלך האודישנים שיאהרו מוקסם מיידית ממועמדת בשם אסאמי ימאזאקי, שהעומק הרגשי שלה מושך אותו.
יאסוהיסה לא מצליח להשיג אף אחד מאנשי הקשר שאסאמי מציינת בקורות החיים שלה, בהם מפיק מוזיקלי שהיא טוענת שעבדה עבורו שהוכרז כנעדר, אבל שיאהרו כל כך מעוניין בה שהוא מחליט לחזר אחריה בכל מקרה. היא מתגוררת בדירה ריקה, שבה רק שק גדול וטלפון. ארבעה ימים לאחר האודישן היא יושבת ללא נוע ליד הטלפון ומחכה לצלצול. כששיאהרו מתקשר, היא עונה ומעמידה פנים שכלל לא ציפתה לשיחה ממנו. אחרי מספר דייטים של השניים היא מסכימה להתלוות אליו למלון ליד הים, שם שיאהרו מתכנן להציע לה נישואים. במהלך שהותם במלון אסאמי חושפת צלקות של כוויות על גופה, ולפני שהם מקיימים יחסי מין היא דורשת משיאהרו להכריז על אהבתו אליה ואף אחד מלבדה. למחרת בבוקר אסאמי נעלמת.
שיאהרו מנסה לאתר את אסאמי בעזרת מסמך קורות החיים שלה, אך כפי שיאסוהיסה הזהיר אי אפשר להשיג אף אחד מאנשי הקשר שלה. כשהוא מגיע לסטודיו לריקוד שבו היא אומרת שהתאמנה הוא פוגש גבר עם רגליים תותבות שמתגלה להתעלל באסאמי בילדותה. הבר שבו היא אמרה שעבדה נטוש כבר שנה לאחר שבעליו נרצח ובותר. עובר אורח במקום מספר לשיאהרו שכשהמשטרה מצאה את הגופה שלו היו איתה שלוש אצבעות, אוזן ולשון שאינן שלו ושיאהרו נתקף הזיות של חלקי הגופה. בינתיים, אסאמי הולכת לביתו של שיאהרו ומוצאת שם תמונה של אשתו המנוחה. בזעמה, היא מכניסה סם לתוך בקבוק המשקה שלו. כששיאהרו חוזר הביתה הוא מוזג לעצמו כוסית, ואחרי זמן קצר מרגיש את השפעת הסם. בפלאשבק מתגלה שבשק בדירתה של אסאמי נמצא גבר קטוע רגליים, לשון, אוזן ושלוש אצבעות ביד אחת. הוא זוחל מחוץ לשק כדי לחפש מזון. אסאמי מקיאה לתוך קערת אוכל של כלבים ומניחה אותה על הרצפה עבור הגבר, שמכניס אליה את ראשו וזולל את הקיא.
שיאהרו מתמוטט מהסם ואסאמי מזריקה לו חומר משתק כדי שלא יוכל לזוז בעודה מענה אותו עם מחטים. היא אומרת לו שבדיוק כמו כל שאר האנשים בחייה, הוא לא נתן לה את אהבתו באופן בלעדי. היא לא יכולה לשאת את רגשותיו לאחרים, כולל בנו. היא מחדיר מחטים לעור הדק מתחת לעיניו ואומרת "עמוק יותר" שוב ושוב בעודה חוזרת על הפעולה. היא כורתת את כף רגלו השמאלית עם מסור תיל. בנו של שיאהרו מגיע הביתה בדיוק כשאסאמי מתחילה לחתוך את כף רגלו השנייה של שיאהרו, והיא מתגנבת מאחוריו עם גז מדמיע. בעודה תוקפת את הבן, שיאהרו מתעורר פתאום שוב בחדר המלון בבוקר לאחר ששכב עם אסאמי, ונדמה שכל מה שאירע מאז היה רק סיוט. שיאהרו מציע לאסאמי נישואים והיא מסכימה. כשהוא נרדם שוב במלון הוא חוזר למציאות - שבה בנו נאבק באסאמי. הבן בועט בה במורד המדרגות והיא שוברת את המפרקת. שיאהרו אומר לו להתקשר למשטרה בעודו מתבונן באסאמי הגוססת, שחוזרת על מילותיו באחד הדייטים שלהם על כמה שהיא מתרגשת לראות אותו שוב.
ביקורת והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הביקורות על הסרט התייחסו אליו כפמיניסטי ומיזוגני בעת ובעונה אחת.[1] דמותו של שיאהרו נתפסת כסקסיסטית, עם רשימת מכולת של קריטריונים לאשתו העתידית והאודישנים המזויפים שהוא מבצע כדי למצוא אותה, ומכאן אפשר לראות את העינויים שהוא עובר בידי אסאמי כנקמה שלה.[2] לפי דניס לים מהלוס אנג'לס טיימס, הסרט "בסופו של דבר עוסק בפחד של גברים מנשים וממיניות נשית". לדבריו הנשים בסרט מוחפצות בבוטות בחציו הראשון, ודמותה של אסאמי "מתקנת את חוסר האיזון" בחצי השני כחלק מהנקמה שלה.[3]
דמותה של אסאמי בסרט היא קורבן להתעללות בילדות. בספרה "מבוא לקולנוע אימה יפני" מתארת קולט בלמיין את אסאמי כ"עוד דוגמה לנשים שעברו עוול בתרבות היפנית..קורבנות דיכוי שהמזור היחיד עבורן הוא מוות ובדידות".[4] אלביס מיטשל מהניו יורק טיימס כתב שהתמה של הסרט היא "החפצון של נשים בחברה היפנית ותמונת המראה המפחידה של הנקמה שעלולה להיוולד מכך".[5]
אודישן מתואר כהשפעה מרכזית על "פורנו עינויים",[6][7][8] מונח שהומצא על ידי מבקר הקולנוע דייוויד אדלשטיין לתיאור סרטים שמציגים אלימות גרפית ורעיונית קיצונית במיוחד. במאי סדרת סרטי הוסטל איליי רות' סיפר שאודישן היווה השראה עבורו, וטקאשי מייקה אף מופיע בו בתפקיד קטן כלקוח מרוצה של החוטפים שמאפשרים ללקוחות לענות את הקורבנות שלהם.[9] עם זאת, כתב המגזין טיים ריצ'רד קורליס מציין כי אודישן שונה מסרטי "פורנו עינויים" אחרים שכן "בניגוד למסור ולחקייניו בז'אנר, אודישן לא כולל תמונות זוועה שנועדו להיחרט בזיכרון. הסרטים של מייקה מתרכזים בדמויות שלו, ברצונות שלהן, בשאיפות המגוחכות שלהן ובמירוץ האובססיבי אחר הצורך להגיע לנקודות קיצון כדי להרגיש חיים".[10]
הסרט זכה למחוות בתרבות הפופולרית המערבית בקומיקס, קליפים ופלטפורמות אחרות.[11][12] הבמאי קוונטין טרנטינו הכניס את אודישן לרשימת 20 הסרטים הטובים ביותר שיצאו מ-1992 (השנה בה החל לביים) וכינה אותו "יצירת מופת אמיתית".[13]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אודישן", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"אודישן", באתר נטפליקס
"אודישן", באתר AllMovie (באנגלית)
"אודישן", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "אודישן", באתר Metacritic (באנגלית)
"אודישן", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Tom Mes, Agitator: the cinema of Takashi Miike, Rev. and updated ed, Guildford: FAB Press, 2006, עמ' 181, ISBN 978-1-903254-41-7
- ^ Tom Mes, Agitator: the cinema of Takashi Miike, Rev. and updated ed, Guildford: FAB Press, 2006, עמ' 189, ISBN 978-1-903254-41-7
- ^ Lim, Dennis (4 באוקטובר 2009). "'Audition': A Nightmare With No Escape". Los Angeles Times. אורכב מ-המקור ב-11 בנובמבר 2012. נבדק ב-22 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Colette Balmain, Introduction to Japanese horror film, Edinburgh: Edinburgh University Press, 2008, עמ' 112, ISBN 978-0-7486-2475-1
- ^ LeDrew, Stephen (בינואר 2006). "Jokes and Their Relation to the Uncanny: The Comic, the Horrific, and Pleasure in Audition and Romero's Dead films". PSYART. University of Florida.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ American horror film: the genre at the turn of the millennium, 1. print, Jackson: University Press of Mississippi, 2010, עמ' 198, ISBN 978-1-60473-454-6
- ^ Hanley, Ken W. (11 במרץ 2014). "Stream to Scream: Takashi Miike's "Audition"". Fangoria. אורכב מ-המקור ב-9 במרץ 2016. נבדק ב-8 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gartside, Will (2013). "The Hostel Rhetoric of Torture: A Discourse Analysis of Torture Porn". Projections. Berghahn Books and Journals. 7 (1): 85. doi:10.3167/proj.2013.070107. ISSN 1934-9688.
- ^ Phipps, Keith (24 באוקטובר 2007). "24 Hours Of Horror With Eli Roth". The A.V. Club. אורכב מ-המקור ב-25 במרץ 2016. נבדק ב-8 במרץ 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Audition | Happy Halloween: The 25 Best Horror Movies of All-TIME | TIME.com, web.archive.org, 2016-05-10
- ^ "Olivia Rodrigo's New Music Video Is Packed Full Of References To The Meanest Girls In Cinema". Junkee (באנגלית אמריקאית). 2021-05-18. נבדק ב-2021-08-06.
- ^ "Takashi Miike's Audition homaged in popular Image comic Stray Dogs". J-Generation (באנגלית אמריקאית). 2021-07-15. נבדק ב-2021-08-09.
- ^ Brown, Lane. "Team America, Anything Else Among the Best Movies of the Past Seventeen Years, Claims Quentin Tarantino". Vulture. New York Media LLC. אורכב מ-המקור ב-13 בפברואר 2013. נבדק ב-13 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "אודישן (סרט, 1999)".