אויראן
אויראן הוא כינוי לחלק מקורטיזנות היוג'ו (yu-jyo) שפעלו ברובע השעשועים יושיווארה שבטוקיו. מבין היוג'ו, האויראן נחשבו לבכירות ביותר, מבחינת השכלה, ניסיון והכנסה.[1] מקור השם הגיע מהמילה "Oira no ne-san" שמשמעותה ביפנית "אחותי הגדולה".[2] הכינוי אויראן היה בשימוש רק ברובע השעשועים יושיווארה. בערים אחרות בעלות תפקיד זה נקראו בשם אחר. יושיווארה היה רובע שעשועים שהוקם במרץ 1617 באישור ובעידוד מממשלת אדו[3], טוקיו של היום.[4]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי תיעוד מספרי הדרכה של רובע השעשועים "יושיווארה" (Yoshiwara saiken), בשנת 1658 היו 3 יוג'ו בכירות שנקראו "טאיו" ותחתיהן עבדו כ-2,000 "יוג'ו". בית התה, הנקרא צ'יה (Chaya), שימש כבית בושת, ושם נהגו לקוחות לשתות ולהשתמש בשירותיהן של היוג'ו.
נהוג היה שיוג'ו ישבו מאחורי סורגים העשויים מעץ וכך הציגו את עצמן. מכיוון שאויראן היו יוג'ו ממעמד גבוה, הן לא ישבו מאחורי סורגים ולא משכו לקוחות בפתח צ'יה, אלא הלקוח היה מזמין את האויראן המסוימת דרך בעלי הצ'יה. כאשר אויראן הסכימה להיפגש עם לקוח, היא הגיעה עד למקום המפגש איתו. הצעידה שנעשה מהצ'יה עד למקום המפגש נקראה בשם "אויראן דוצ'ו".
עם הזמן הפכה צעידה זו למופע תיירותי ברובעי השעשועים, מופע ששימש לצורך פרסום עצמי. האויראן התלבשה אליו בקימונו מפואר, עם תכשיטי שיער רבים וכפכפי עץ בגובה 20 סנטימטרים. המשא היה כבד, התכשיטים והלבוש שקלו כ-30 ק"ג ולכן נעשתה הצעדה יחד עם עוזרותיה, מלבישי הקימונו ושומרי ראש. עד היום, ניתן לראות צעדה זו בתהלוכות לתיירים.
לאויראן היו השכלה וידע באמנויות שונות ובתחומים שונים של בידור. הן קיבלו חינוך מגיל צעיר בנושאים כגון: קליגרפיה, שירה, טקס תה, לימודי ספרות קלאסית, נגינה, ריקוד, סידור פרחים יפני ומשחק גו. תפקידן כלל את בידור הלקוחות, בנוסף למתן שירותי מין. בקרב יוג'ו ובמיוחד בקרב אויראן הבידור היה לעיתים לא פחות חשוב משירותי המין, כך שלעיתים היו לקוחות שהזמינו אויראן למטרת בידור ועניין בלבד. כיוון שהזמנת אויראן הייתה כרוכה בתשלום גבוה, שכלל את שירותיה של אויראן ושל עוזרותיה, לקוחותיה היו צריכים להיות אמידים ביותר.
אויראן מפורסמות מופיעות בהדפסי עץ בסגנון אוקיו-אה בלבוש צבעוני עם קישוטי שיער מפוארים (קנזאשי). מלבד אוקיו-אה, הן מופיעות כמודל לדמויות בתיאטרון הקאבוקי.
סוגי יוג'ו והופעת האויראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טאיו Tayu היו יוג'ו שהחזיקו במעמד הגבוה ביותר בהיררכית היוג'ו ברובע השעשועים יושיווארה, והיו נדירות ומעטות במספרן. המפורסמת מבניהן הייתה טקאו דיו, שנחשבה למופת של יוג'ו. גם לאחר מותה, יוג'ו הראויות לציון קיבלו את שמה.
- קאקו Kakko שנייה במעמד של יוג'ו אחרי טאיו.
- סאנצ'ה Sancha היו במעמד נמוך מטאיו וקאקו אך כאשר נעלמו שני סוגי יוג'ו אלו, הן הפכו לבעלות המעמד הגבוה ביותר, ונחשבו ליוקרתיות. באמצע המאה ה-18 השתנתה ההיררכיה בקרב יוג'ו של יושיווארה בעקבות שני אירועים משמעותיים: שרפה גדולה שפרצה ברובע שגרמה לפשיטת רגל של צ'יה גדולים אשר החזיקו טאיו וקאקו ולכן לסגירתם. בנוסף, חל שינוי במצב החברתי של אדו, שהביא לשינוי בקהל היעד. מדאימיו (שליטים בעלי אדמות) ואנשי צבא עשירים, שהיו הלקוחות העיקריים, הקהל השתנה לפשוטי העם שהתעשרו, כגון סוחרים עירוניים.
אירועים אלו גרמו לשינוי אופיו של רובע יושיווארה, להיעלמות המעמד של טאיו וקאקו ולהופעתן של אויראן. החל מאמצע המאה ה-18, נותנות השירותים מהמעמד הנמוך שישבו מאחורי סורגים נקראו יוג'ו, ואלו שהוזמנו על ידי לקוחות דרך צ'יה ולא ישבו מאחורי סורגים נקראו אויראן.
נוהלי יסוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשונה מיוג'ו פשוטות, שקיימו מפגשים עם לקוחות ללילה אחד בלבד, לפגישות עם אויראן היו מנהגים וחוקים משלהן :
- את "הזמנת אויראן" ביצעו דרך צ'יה שאחראים על אותה אויראן. כדי לקבל אישור על ההזמנה, הלקוח צריך היה להוציא כסף רב באותו צ'יה על מנת להדגים את עושרו ולהוכיח כי הוא מסוגל לשלם סכומים גבוהים כמו אלו המשולמים לאויראן.
- הפגישות בין אויראן ללקוח חולקו לכמה שלבים: בפגישה הראשונה הם ישבו רחוק זה מזו. האויראן לא דיברה ולא אכלה, למעשה לא הייתה כל אינטראקציה ביניהם, אלא הם רק ישבו באותו חדר. הלקוח צריך היה להשתמש בכסף רב בשביל להראות את יכולתו הכלכלית, והאויראן הייתה מחליטה אם הוא ראוי ואם ניתן להמשיך לפגישה הבאה או לא. בפגישה השנייה היו יושבים קרוב יותר מבפעם הראשונה אך מתנהלים כמו בפגישה הראשונה, לא מדברים ולא אוכלים יחד. בפגישה השלישית, הלקוח אושר והאויראן יכלה לשרת אותו, ולכן הכינו קערית אורז והאשי (מקלות אכילה) כסמל לאישור של הלקוח.
- האויראן ישבה על הבמה המוגבהת כאשר הלקוח היה יושב על הרצפה ללא במה, דבר שמסמל את מעמדה של האויראן כגבוה משל הלקוח.
- כאשר נוצרו קשרי לקוח ואויראן, אסור היה ללקוח להיפגש עם אויראן או יוג'ו אחרות. פגישה עם אחרות נחשבה כבגידה ולוותה בקנס כספי.
מנהג זה של מספר פגישות עד אישור לקוח היה נפוץ בתחילת תקופת אדו כשהלקוחות היו בעיקר ממעמדות של דאימיו עשירים. כאשר קהל היעד השתנה לאנשי העיר וסוחרים, הם שינו את המנהג כדי להתאים את עלות השירות לקהל יעד חדש, והתהליך היה קצר וזול יותר. היו אויראן רבות שאישרו לקוחות בפגישה הראשונה, ואפילו נתנו שירותי מין באותה פגישה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ . Encyclopedia Nipponica,(shogakukan,1994)
- ^ Honolulu museum of art, " The Social Structure of the Yoshiwara After the 1760s", http://shunga.honolulumuseum.org/2012/index.php?status=complete&page=77&language=english&screenWidth=1360&screenHeight=768&browserWidth=1360&browserHeight=623&minTextHeight=451#.VZqwGflVikoשם=שם-הערה
- ^ אדו הוא שמה הקדום של טוקיו, שהיה בשימוש עד 1868. משמעותו "שפך נהר", בהתאם למיקומה של העיר.
- ^ Honolulu museum of art, "what was the Yoshiwara district?", http://shunga.honolulumuseum.org/2012/index.php?status=complete&page=52&language=japanese&screenWidth=1360&screenHeight=768&browserWidth=1360&browserHeight=623&minTextHeight=451#.VZqrzflViko