אוקיו-אה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הדפס אוקיו-א המתאר שחקן בתיאטרון
הדפס אוקיו-א של הירושיגה המתאר נוף

אוקיו-אהיפנית: 浮世絵, יפנית: "תמונות העולם הצף") הוא שם כולל להדפסים שנוצרו באמצעות טכניקה של חיתוך עץ ביפן בתקופת אדו (1868 - 1600). הכינוי "תמונות מהעולם הצף" ניתנו תחילה לתיאורים הווי רבעי השעשועים, אולם אוקיו-אה כסגנון אמנותי מתייחס גם להדפסי עץ פופולריים שנוצרו ביפן במאות השבע עשרה עד התשע עשרה. ההדפסים למעשה היו מדיום פופולרי שתאר נשים, שחקני תיאטרון קבוקי מפורסמים, נופים ואתרים מוכרים .

בין אמני ההדפס המפורסמים, ניתן למנות את סוזוקי הארונובו, שלו מיוחסת המצאת ההדפס הרב-צבעי, טושוסאי שאראקו, קיטגאווה אוטמארו, הוקוסאי והירושיגה. הדפסי העץ היפנים התפרסמו בשל השפעתם על אמנים מודרניים במערב אירופה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה.

בישראל מוצגים הדפסי אוקיו-אה במוזיאון טיקוטין בחיפה, ובאוסף מוזיאון ישראל מוצגים מספר הדפסים מאוספו של הצייר יעקב פינס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה 17 חלה התפתחות גדולה בטכניקת הדפסי העץ ביפן, וספרים מודפסים ומאוירים הפכו לתוצר מוכר וזול. תהליך זה תרם להתפתחות ז'אנר של הדפסי עץ נפרדים המתאר את חיי היום יום ברבעי השעשועים. שמו היפני של הז'אנר היה "אוקיו", מילולית - העולם הצף, מונח בודהיסטי הקורא להאמין כי הכל בר חלוף. מונח זה קבל משמעות חדשה האומרת כי החיים הם אכן סבל ותעתוע, אך יש בהם רגעים שצריך ליהנות מהם. תמונות העולם הצף מתארות את אותם רגעים גנובים ומהנים ברבעי השעשועים. בתקופה מאוחרת יותר המונח "אוקיו-א" נתפס כמונח מכליל לטכניקת הדפסי עץ.

אומנות האוקיו-א מזוהה במיוחד עם המעמדות הנמוכים שכונו צ'ונין (町人, אנשי העיר) אשר לא יכלו לרכוש יצירות אומנות ייחודיות (דוגמת ציורים מבית היוצר של אסכולת קאנו), ואשר חיפשו דרך קלה, זולה ומהירה לקשט את בתיהם .

החל מהמאה ה 19 החלו להופיע תכנים דרמטיים ואפלים בהדפסים, דבר שלטענת החוקרים, מתיישב עם העובדה כי חלו בתקופה זו משברים ותפניות פוליטיות וחברתיות.

הטכניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכניקת ההדפס היא טכניקה עתיקה, אשר נעשה בה שימוש עוד בתקופת שושלת טאנג הסינית. ספרים כמו "גן זרעי החרדל" ו "סדנת עשרת קני החזרן" אשר הגיעו ליפן מסין במאה ה 17, עודדו את יצור האומנות בטכניקה זו. התהליך התחיל בציור אשר הועבר לסדנא של גלפים שהדביקו את הציור ללוח עץ ובמיומנות רבה, בעזרת סכינים וכלי גילוף שונים, חרצו וגילפו את העץ לכדי תבליט. הגלופה נצבעה בצבע, כך שהחלקים הבולטים הם אלו שנצבעו. על הגלופה הצבועה היו מניחים נייר ומהדקים, זאת בכדי שהצבע יעבור מן הגלופה אל הנייר. החל מאמצע המאה השמונה-עשרה נוצרו ביפן הדפסים מרובי צבעים אשר נוצרו באמצעות מספר גלופות שהוצמדו בזה אחר זה לגיליון אחד.

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההדפסות הראשונות היו בשחור לבן ורק לאחר ההדפסה, היו צובעים חלקים מן ההדפס, או כלל לא צובעים. יש הטוענים כי האמן איוואסה מאטאביי (IWASA MATABEI) יצר תמונות ז'אנר, שהתבססו על אסכולות טוסה וקאנו, וחלחלו בהדרגה אל טכניקת הדפסת העץ. מנגד, ישנם הטוענים כי הישיקאווה מורונובו (אחד מתלמידיו של מאטאבי) הוא זה שפרץ את הדרך והיה הראשון להשתמש בהדפסי העץ.

נושאים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג לחלק את האוקיו-א לשלושה נושאים עיקריים: נשים, דיוקנאות של שחקני תיאטרון קבוקי ונופים. בנוסף, ניתן למצוא שלל הדפסים המתארים סוחרים, אופנה ועוד אלמנטים מהנים של רובע השעשועים. רבעי השעשועים באותה התקופה היוו עיר מקלט מהנוקשות של הסדר החברתי הכפוי בתקופת אדו, ומסיבה זו הפכו הנושאים הסובבים אותם למבוקשים ואהודים כל-כך .

תיאורי נוף וטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד תיאורי הקורטזנות ורבעי השעשועים, ניתן למצוא למשל תיאורים רבים של הדרכים העוברות ביפן ואשר שימשו בין השאר לתיירות פנים (בעיקר על ציר אדו-קיוטו). ניתן לראות סדרות שלמות של הדפסים הסובבות סביב אלמנט אחד – לדוגמה "36 מראות של הר פוג'י " של האמן קאצושיקה הוקוסאי (Katsushika Hokusai). בסדרה זו נכלל ההדפס הכי מפורסם " הגל הגדול של קאנאגאווה". בציור זה ישנה התכתבות עם סגנונות מוקדמים יותר, דבר המעיד על הקומפוזיציה המורכבת של הוקוסאי.

ציירים מובילים בז'אנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוזוקי הארונובו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה השמונה עשרה ההדפסה הפכה מורכבת יותר ומדויקת יותר. פותחה טכניקה בה הוכנה גלופה בעבור כל צבע, ולהדפיס גלופה אחר גלופה, תהליך אשר יוצר לבסוף את ההדפס הצבעוני השלם. הדפסי הצבע, הנישיקי-אה (nishiki-e), פותחו בצורה מסחרית לראשונה בעבודתו של האמן בן המאה ה 18 – סוזוקי הארונובו (Suzuki harunobu). מושאי ציורו של הארונובו - נשים וגברים - נראים צעירים מאד ובעלי תווים פשוטים. לעומת זאת, הרקע וההעמדה היו מורכבים ומלאי פרטים. ניתן לראות כי בציוריו של הארונובו ישנה התייחסות רבה לגבי הרובד התרבותי של אותה התקופה.

קיטגאווה אוטמארו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אישה מוחה זעה". הדפס עץ צבעוני של אוטמארו


צבעוניותם וססגוניותם של הדפסי העץ הפכו אותם לדבר החם באותה התקופה. אמנים החלו ליצור אינספור הדפסים. אחד מן האמנים המובילים של אותה התקופה היה קיטאגאווה אוטמארו (KITAGAWA UTAMARO). גם אוטמארו הרבה לצייר נשים, אך כעת, הנשים מיוצגות במלא הדרן: תמירות וקלילות. סגנונו המיוחד של אוטמארו מציע לצופה את האפשרות להיכנס לראשן של מושאות הציור. אוטמארו הרבה לחבר את יצירותיו עם שירים וסיפורים. לא פעם נראה רבדים שונים של תחכום מילולי, אשר רומז לנו על הסיטואציה המתוארת בהדפס. ניתן לראות כי "נשותיו של אוטמארו" אינן משירות מבט לצופה, אלא מסתכלות על המתרחש מחוץ לתמונה.




אנדו הירושיגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמן נוסף המזוהה עם הז'אנר הינו אנדו הירושיגה (Ando Hiroshige). מפורסמות במיוחד הן 2 הסדרות : "53 תחנות לאורך הטוקאידו" ו "100 תמונות של העיר אדו". הסדרות הללו היו כה פופולאריות עד שהאמן יצר גרסאות שונות של הסדרות, וזאת מפאת שחיקת הגלופות בעקבות שכפול המוני .

השפעות הדדיות בין הדפסי העץ ליצירות אירופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור מודרניסטי באירופה ובארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמאל: "פריחת גני שיזיף בקאמידו" של הירושיגה; מימין, "פריחת עץ השזיף" של ואן גוך

סיבות פוליטיות ותרבויות מביאות את יפן לכדי יבוא ויצוא אינטנסיביים עם מדינות באירופה ובאמריקה, ומתוך כך נוצרים חילופי מוטיבים במעין "דיאלוג" בין יצירות אמנות. התחיל להתפתח סגנון הג'פוניזם – סגנון אמנותי שהיה אופנתי באירופה במחצית השנייה של המאה ה-19, בו אמנים הושפעו מסדרות הנופים ונטלו מוטיבים ורעיונות מתוך יצירות יפניות והדפסי עץ. הירושיגה היה בעל השפעה עצומה, ואף ואן-גוך הושפע רבות ממנו ואף יצר העתקים של הדפסי העץ שלו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • [1], כיצד הכינו הדפסים צבעוניים