אוקטביה א. באטלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוקטביה א. באטלר
Butler signing.jpg
באטלר באירוע חתימה של ספרה "Fledgling"
לידה 22 ביוני 1947
פסדינה, קליפורניה
פטירה 24 בפברואר 2006 (בגיל 58)
וושינגטון
עיסוק סופרת
לאום אפרו-אמריקאית
שפות היצירה אנגלית
סוגה מדע בדיוני
יצירות בולטות Kindred, Lilith's Brood
פרסים פרס הוגו, פרס נבולה
www.sfwa.org/members/Butler

אוקטביה אסטל באטלראנגלית: Octavia Estelle Butler; ‏22 ביוני 1947 - 24 בפברואר 2006) הייתה סופרת מדע בדיוני אפרו-אמריקאית. זכתה בפרסי הוגו ונבולה, והייתה אחת הנשים המובילות בתחומה. ב-1995 נהייתה לראשונה - ועד היום גם היחידה - מתחום המדע הבדיוני שזכתה במלגת מקארתור, המכונה גם "מענק הגאונות".[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באטלר נולדה ב-1947 בפסדינה, קליפורניה, בתם היחידה של אוקטביה מרגרט גאי, עוזרת בית, ולוריס ג'יימס באטלר, מצחצח נעליים. אביה נפטר כשהייתה בת 7, והיא חיה לאחר מכן עם אמה וסבתה, באווירה בפטיסטית קפדנית.[2] בתקופת הסגרגציה הגזעית בארצות הברית, פסדינה הייתה עיירה מעורבת, ובאטלר זכתה להיחשף לגיוון תרבותי ואתני. אך גם היא חוותה את עול העליונות הלבנה כאשר ליוותה את אמה לעבודה וראתה אותה נכנסת לבית מעבידיה דרך הדלת האחורית, ושמעה את אופן הדיבור המזלזל המכוון אליה.[3][4] 

מגיל צעיר, באטלר סבלה מביישנות יתר שגרמה לה להתקשות ליצור קשרים חברתיים עם ילדים אחרים. המבוכה החברתית שלה, יחד עם דיסלקסיה קלה, גרמו לה לסבול קשות בסביבת הלימודים, והיא האמינה בעקבות זאת שהיא "מכוערת, וטפשה, מסורבלת, וחסרת תקווה מבחינה חברתית". בגיל תיכון היא כבר הגיעה לגובה של 1.83 מ', מה שהפך אותה למטרה ללעג.[5] כדי לחמוק מהסביבה העוינת, באטלר הייתה מבלה את זמנה בספריה בקריאה וכתיבה. היא התעניינה במיוחד במגזינים של מדע בדיוני, והחלה לקרוא סיפורים של כותבים כמותיאודור סטרג'ן, זנה הנדרסון, וג'ון ברונר.

בגיל עשר, התחננה בפני אמה שתקנה לה מכונת כתיבה, והייתה מתקתקת בה את סיפוריה בשתי אצבעות. בגיל עשר, לאחר שצפתה בגרסה הטלוויזיונית לסרט "ילדת השטן ממאדים", היא הייתה משוכנעת שהיא יכולה לכתוב סיפור טוב יותר, ואז כתבה את מה שנהיה לבסיס לסדרת ה-Patternist.[6] בגיל זה היא עדיין לא הייתה מודעת לאתגרים שעשויים לעמוד בפניה בתור אישה שחורה,[7] אך בגיל 13 דודתה גרמה לה להבין זאת בפעם הראשונה, באומרה, "יקירה... שחורים אינם יכולים להיות סופרים". אך באטלר לא ויתרה על חלומה לפרסם סיפור, ואפילו נעזרה במורה למדע בחטיבת הביניים לה, מר פאף, בהקלדת הסיפור הראשון שהיא הגישה למגזין מדע בדיוני.[8][9]

לאחר שסיימה תיכון ב-1965, באטלר עבדה במשך היום ולמדה במכללה העירונית בערבים. היא זכתה בתחרות סיפורים קצרים, ובזאת הרוויחה את ה-$15 הראשונים שלה כסופרת. היא גם פיתחה  את גרעין הסיפור שהפך בשנים מאוחרות יותר לרב המכר שלה Kindred, כשחבר לכיתה שהיה פעיל בתנועת "הכוח השחור" העביר ביקורת קשה על דורות קודמים של שחורים ש"התרפסו" בפני הלבנים. כפי שהסבירה בראיונות לאחר פרסום הספר, היא רצתה לכתוב כתגובה לביקורת זו ספר שייתן הקשר היסטורי לכפיפות של שחורים בפני לבנים, כדי שזה יובן כהשרדות אמיצה, אם שקטה.

הצלחה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שאמה של באטלר רצתה שתעבוד כמזכירה עם משכורת קבועה, באטלר המשיכה לעבוד בעבודות מזדמנות כדי להתרכז בכתיבתה. אך היא התקשתה למצוא הצלחה מסחרית, בעיקר מכיוון שבהיעדר ביקורת בונה, היא כתבה סיפורים מהסוג שגדלה עמם - מדע בדיוני של גברים לבנים, שסגנונם ותפישות חייהם לא באמת השיקו לשלה. את ההצלחה הראשונה שלה היא חוותה בסדנה של איגוד התסריטאים האמריקאי. אחד ממנחי הסדנה היה הסופר הידוע הארלן אליסון, והוא התרשם רבות מכתיבתה, ויעץ לה להשתתף בסדנת סופרי מדע בדיוני בפנסילבניה, שם פגשה את הסופר סמואל ר. דילייני, שגם הפך לחבר קרוב. היא מכרה את שני סיפוריה הראשונים: את "Child Finder" לאליסון, שכלל אותו באנתולוגיה שלו בשם "The Last Dangerous Visions", ואת "Crossover" לרובין סקון וילסון, מנכ"ל ארגון Clarion למדע בדיוני, שפרסם אותו באנתולוגיית הארגון של שנת 1971. 

באטלר הייתה בטוחה בשלב זה שדלתות ההצלחה נפתחו בפניה. במציאות, לקח לה עוד חמש שנים של דחיות ועבודות מזדמנות עד ששוב חוותה הצלחה ספרותית. בינתיים, היא המשיכה לכתוב את מה שהפך מאוחר יותר לסדרה הידועה כסדרת Patternist, שעסק בהיסטוריה ועתיד אלטרנטיביים של האנושות: הספר Patternmaster יצא ב-1976, והספר Mind of My Mind יצא ב-1977. ב-1978 היא לבסוף הצליחה להתפרנס מכתיבתה והפסיקה עם המשרות הזמניות. היא עשתה הפסקה מהסדרה כדי לחקור ולכתוב את הספר Kindred, שיצא לאור ב-1979, ועסק בעבדות ומסע בזמן. את הסדרה הראשונה היא סיימה בשנות השמונים עם הספרים זרע פרא (1980) - שהוא ספרה היחיד שתורגם לעברית - ו- "Clay's Ark" (1984).

ההצלחה המקצועית של באטלר החלה לתפוס תאוצה ב-1984, כאשר הסיפור "Speech Sounds" זכה בפרס הוגו בקטגוריות סיפורים קצרים, וכעבור שנה, כשספרה "Blood Child" זכה בפרס הוגו, פרס לוקוס, ופרס הקוראים של מגזין Science Fiction Chronicle לנובלטה הטובה ביותר. 

בתקופה זו, באטלר נסעה ליער האמזונס כדי לחקור עבור הסדרה הבאה שלה, שנקרה טרילוגיית קסנוג'נסיס (Xenogenesis trilogy), אשר כלל את Dawn (1987), Adulthood Rites (1988), ו- Imago (1989). 
בשנות התשעים, פורסמו הספרים שגיבשו את מעמדה כסופרת מוכרת. אלה כללו את Parable of the Sower (1993) ו- Parable of the Talents (1998), שזכה בפרס נבולה למדע בדיוני. 
ב-1995 הוענקה לבאטלר מלגת מקארתור, המכונה גם "מענק הגאונות", בסכום של $295,000. בהיסטוריה של הקרן, לא הוענקה מלגה לסופר מדע בדיוני אחר.

לאחר מות אמה ב-1999, עקרה באטלר לאזור סיאטל, והמשיכה לכתוב ספרים בסדרת Parable. אך בזמן כתיבת מה שהיה מיועד להיות הספר האחרון בסדרה, Parable of the Trickster, באטלר חוותה חסמי כתיבה, והחלה לסבול מדיכאון ותשישות. היא החליטה להפסיק את הכתיבה בנושא, ולעבור למשהו אחר, יותר "קליל" ו"כייפי", לדבריה. התוצאה הייתה ספרה האחרון, רומן ערפדים בשם Fledgling, שיצא ב-2005.

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות חייה האחרונות, באטלר כתבה אך מעט. היא חוותה חסמי כתיבה, ותרופות שנטלה להקלת מחלת לב גרמו לה לתשישות וחולשה. היא המשיכה ללמד כתיבה ולערוך סדנאות. היא צורפה להיכל התהילה הבינלאומי לסופרים שחורים באוניברסיטת שיקגו סטייט בשנת 2005. 

באטלר נפטרה מחוץ לביתה ב-24 בפברואר 2006, בגיל 58. בידיעות על מותה, לא היה ברור מהי סיבת המוות. היו דיווחים שחוותה שבץ מוחי, והיו דיווחים שנפגעה בראשה עקב נפילה. הסברה המקובלת היא שהפגיעות בראשה קרו לאחר שנפלה בעקבות שבץ. 

אגודת קארל ברנדון יסדו קרן מלגות על שמה, כדי לעודד סופרים של צבע (people of color) להשתתף בסדנאות הכתיבה של ארגון Clarion, היכן שבאטלר התחילה את הקריירה שלה 35 שנה קודם. במותה, באטלר לא השאירה מאחור משפחה או שארים. היא אמרה על עצמה, בראיון ללוס אנג'לס טיימס ב-1998, "אני שחורה, אני מתבודדת, תמיד הייתי אאוטסיידרית" (I'm black, I'm solitary, I've always been an outsider,). http://www.nytimes.com/2006/03/01/books/01butler.html

תמות בכתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת על חברה היררכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיונות ומאסות, באטלר הרבתה לכתוב על ראייתה את האנושות כפגומה אינהרנטית בגלל הנטייה לחשיבה היררכית, אשר מובילה לדעות קדומות ואלימות, ולהכחדות המין האנושי בסופו דבר אם לא תרוסן.[10][11][12] "בריונות פשוטה", כתבה באטלר במאסה "עולם ללא גזענות",[13] "היא רק ההתחלה של ההתנהגות ההיררכית שמובילה לגזענות, סקסיזם, אתנוצנטריזם, מעמדיות, וכל ה'איזמים' האחרים שגורמים לכל כך הרבה סבל בעולם." סיפוריה, לפיכך, מתארים תכופות את השתלטנות הדרוויניסטית של בני אדם על החלשים מהם כסוג של טפילות. החזקים בסיפוריה, בין אם מדובר בערפדים, חייזרים, בני אדם על-אנושיים, או בעלי עבדים, מוצאים את עצמם בעימות על מול דמות ראשית המייצגת שוני, שמתנגדת להם או נאבקת בהם.
רבים מספריה עוסקים באופן ישיר או מרומז בעבדות, במיוחד עבדות שחורה, וכן קולוניאליזם של אנשים לבנים (או מטאפורות לאנשים לבנים) במרחבים שחורים. הדמויות המובילות שלה הן נשים שחורות שמתמודדות עם יחסי כוח נטויים נגדן, אשר מהוות הגורם לשינוי החברתי החיובי שבאטלר ייחלה לו. 

בניית האנושות מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמה שחוזרת על עצמה בכתביה של באטלר היא התנגדות לדחף המוות שטמון בנטייה ההיררכית דרך אהבת חיים. אהבה זו מתבטאת באופנים שונים - חיים זרים וחייזרים, הנדסה גנטית, הכלאות גנטיות בין מינים, מוטציה, זיווגים בין מיניים ובין גזעיים, סוגים שונים של סקס ומופעים אחרים של היברידיות - המשמשים כדרך לתקן את הפגם האנושי הסוציו-ביולוגי שמכוון להיררכיות. על פי המבקרים קילגור וסמנטריי, "בנרטיבים של באטלר, הפירוק של הגוף האנושי הוא גם פיגורטיבי וגם מעשי, מכיוון שהוא מסמל את השינויים המהותיים שחייבים לקרות כדי לבנות עולם שאינו מושתת על אלימות היררכית."[14] הבגרות האבולוציונית של הדמויות ההיברידיות של באטלר, אם כך, מסמנת את האפשרות לאבולוציה של קבוצות דומיננטיות לסובלנות, קבלת השונה, ורצון להשתמש בכוח באופן אחראי.

חברה אלטרנטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באטלר מייצרת בספריה חברות מעורבות - בין אם מבחינת גזע או אתניות, ובין אם חברה שמכילה בני אדם וחייזרים או יצורים על-אנושיים אחרים. תוך כדי כך היא גם בוחנת את ההשפעה על תפישות של מגדר ונטיה מינית, וכן מבנה המשפחה. כך, בטרילוגיית Xenogenesis, היא בוחנת יחסים מיניים בין חייזרים לבני אדם, כאשר לחייזרים מגדרים שונים מאשר אלו המוכרים בחברה האנושית, והתוצאה היא גם מבנה משפחתי פוליאמורי ושונה מאשר המוכר בחברה המערבית של המאה העשרים שבמסגרתה הספרים נכתבו. בספריה, הקבוצות האנושיות שמתעקשות על הדרכים הישנות אינן שורדות, או שורדות בקושי רב ובתנאים אלימים, בעוד הקבוצות ההיברידיות משגשגות.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באטלר מנתה את אמה כמשפיעה הגדולה שלה. למרות שאמה הייתה נטולת השכלה פורמלית, היא זו שעודדה את בתה לקרוא, ללמוד ולכתוב. לעומת אחרים בסביבתה, אמה עודדה אותה לחלום על הצלחה כסופרת. פעם, אמה שילמה חודש שכר דירה כדי שסוכן מקצועי יבקר את עבודתה של באטלר, וגם נידבה את חסכונותיה המועטים כדי שבאטלר תוכל להשתתף בסדנת Clarion - היכן שבאטלר מכרה את סיפוריה הראשונים.[15][16]

ההשפעה המקצועית של באטלר היה, לדבריה, הארלן אליסון, אשר נתן לה ביקורת ספרותית רצינית בפעם הראשונה[17] הוא עודד אותה להשתתף בסדנת הכתיבה הנחשבת, ואף קנה ופרסם את סיפורה הראשון. הארלן המשיך לתפקד כמנטור, ובמהלך השנים הוא ובאטלר פיתחו חברות קרובה.[18]

פרסים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכיות:

  • 2012: Solstice Award[19]
  • 2010: Inducted by the Science Fiction Hall of Fame[20]
  • 2005: Langston Hughes Medal of The City College[21]
  • 2000: Lifetime Achievement Award in Writing from the PEN American Center[21]
  • 1999: Nebula Award for Best Novel – Parable of the Talents[22]
  • 1995: John D. and Catherine T. MacArthur Foundation "Genius" Grant[23]
  • 1988: Science Fiction Chronicle Award for Best Novelette-"The Evening and the Morning and the Night"[23]
  • 1985: Locus Award for Best Novelette- "Bloodchild"[24]
  • 1985: Hugo Award for Best Novelette – "Bloodchild"[22]
  • 1985: Science Fiction Chronicle Award for Best Novelette – "Bloodchild"[25]
  • 1984: Nebula Award for Best Novelette – "Bloodchild"[22]
  • 1984: Hugo Award for Best Short Story – "Speech Sounds"[22]
  • 1980: Creative Arts Award, L.A. YWCA[26]
מועמדויות:
  • 1994: Nebula Award for Best Novel – Parable of the Sower
  • 1987: Nebula Award for Best Novelette – "The Evening and the Morning and the Night"
  • 1967: Fifth Place, Writer's Digest Short Story Contest

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Patternist series
  • Patternmaster (Doubleday 1976; Avon 1979; Warner 1995)
  • Mind of My Mind (Doubleday 1977; Warner 1994)
  • Survivor (Doubleday 1978)
  • Wild Seed (Doubleday 1980; Warner 1988, 2001)

תרגום לעברית: זרע פרא, אוקטביה באטלר, תרגם דן סופר, (עם עובד 1995).

  • Clay's Ark (St. Martin’s Press 1984; Ace Books 1985; Warner 1996)
  • Seed to Harvest (Grand Central Publishing 2007; omnibus excluding Survivor)

Xenogenesis series

  • Dawn (Warner 1987, 1989, 1997)
  • Adulthood Rites (Warner 1988, 1977)
  • Imago (Warner 1989, 1997)
  • Xenogenesis (Guild America Books 1989; omnibus)
  • Lilith’s Brood (Warner 2000; omnibus)

Parable series (also referred to as the Earthseed series)

  • Parable of the Sower (Four Walls, Eight Windows 1993; Women’s Press 1995; Warner 1995, 2000).
  • Parable of the Talents (Seven Stories Press 1988; Quality Paperback Book Club 1999; Women’s Press 2000, 2001; Warner 2000, 2001)

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kindred (Doubleday 1979; Beacon Press 1988, 2004).
  • Fledgling (Seven Stories Press 2005; Grand Central Publishing 2007).

קובצי סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bloodchild and Other Stories (Four Walls, Eight Windows, 1995; Seven Stories Press, 1996, 2005; second edition includes “Amnesty” and “The Book of Martha”).
  • Unexpected Stories (2014, includes "A Necessary Being" and "Childfinder")

מאסות ונאומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • “Birth of a Writer.” Essence 20 (May 1989): 74+. Reprinted as “Positive Obsession” in Bloodchild and Other Stories.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוקטביה א. באטלר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Crossley, Robert.
  2. ^ Gant-Britton, Lisbeth.
  3. ^ “Butler, Octavia E. (Estelle) 6/22/1947-2/24/2006.”
  4. ^ Butler, Octavia E. "An Interview with Octavia E. Butler."
  5. ^ Butler, Octavia E. "Positive Obsession."
  6. ^ McCaffery, Larry and Jim McMenamin. “An Interview with Octavia Butler.” Across the Wounded Galaxies: Interviews with Contemporary American Science Fiction Writers. Ed. Larry McCaffery. Urbana: U of Illinois P, 1990.
  7. ^ Belle, Dixie-Anne.
  8. ^ Logan, Robert W. "Butler, Octavia E." Black Women in America: A Historical Encyclopedia, 2nd ed.
  9. ^ Butler, Octavia E. "Positive Obsession." Bloodchild and Other Stories. New York : Seven Stories, 2005. 123-136.
  10. ^ Gant-Britton, Lisbeth. "Butler, Octavia (1947– )." African American Writers. Ed. Valerie Smith. 2nd ed. Vol. 1. New York: Charles Scribner's Sons, 2001. 95-110.
  11. ^ Pfeiffer, John R. "Butler, Octavia Estelle (b. 1947)." Science Fiction Writers: Critical Studies of the Major Authors from the Early Nineteenth Century to the Present Day. Ed. Richard Bleiler. 2nd ed. New York: Charles Scribner's Sons, 1999. 147-158.
  12. ^ "Butler, Octavia E." American Ethnic Writers, Revised ed.
  13. ^ "A World without Racism."
  14. ^ Kilgore, De Witt Douglas and Ranu Samantrai.
  15. ^ Butler, Octavia E. "An Interview with Octavia E. Butler." Charles H. Rowell. Callaloo 20.1 (1997): 47-66.
  16. ^ Butler, Octavia E. "An Interview with Octavia E. Butler."
  17. ^ Belle, Dixie-Anne. "Butler, Octavia Estelle (1947–2005)." Encyclopedia of the African Diaspora: Origins, Experiences, and Culture. Ed. Carole Boyce Davies. Vol. 1. Santa Barbara, CA: ABC-CLIO, 2008. 235-236.
  18. ^ Holden, Rebecca J, and Nisi Shawl. Strange Matings: Science Fiction, Feminism, African American Voices, and Octavia E. Butler. Seattle, WA : Aqueduct Press, 2013.
  19. ^ "Butler, Octavia."
  20. ^ "Science Fiction Hall of Fame" at the Wayback Machine (archived March 25, 2010).
  21. ^ 21.0 21.1 "Octavia E. Butler Biographical Timeline."
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 "Butler, Octavia E." The Locus Index to SF Awards: Index of Literary Nominees.
  23. ^ 23.0 23.1 "Octavia E. Butler Biographical Timeline." Strange Matings: Science Fiction, Feminism, African American Voices, and Octavia E. Butler. Ed. Rebecca J. Holden and Nisi Shawl. Aqueduct Press, 2013. ISBN 1619760371 (10) ISBN 978-1619760370 (13)
  24. ^ "Octavia E. Butler-About."
  25. ^ "Science Fiction Chronicle Reader Awards Winners by Year."
  26. ^ "Octavia E. Butler-About." Octavia E. Butler Official Website.