אותימיוס
 | |
| לידה |
377 מלטיה, האימפריה הרומית |
|---|---|
| פטירה |
20 בינואר 473 (בגיל 96 בערך) מנזר אותימיוס, האימפריה הביזנטית |
| חג |
20 בינואר  |
| מחלוקות | ועידת כלקדון |
  | |
אותימיוס או אבטימיוס (בלטינית: Euthymius; 377–473) היה אחד מראשוני ומחשובי הנזירים במדבר יהודה, מייסד של מספר מנזרים מסוג לאורה וקוינוביון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אותימיוס נולד במליטיני שבארמניה לאם עקרה, שלאחר תפילה במקדש אחד המרטירים חוותה חיזיון על הולדת בנה. לאחר שנולד העניקה לו את השם אותימיוס - בעברית "עודד". הוריו נפטרו בגיל צעיר, ומגיל צעיר התחנך במוסדות דת נוצריים. בגיל 18 הוא הפך לכומר והיה אחראי על מספר מנזרים. בשנת 406 הגיע לארץ ישראל,[1] והצטרף ללאורה של פרן, אותה ייסד חריטון בקרבת עין פרת שבוואדי קלט. אותימיוס נחשב לבן הדור השני של נזירי המדבר.
לאחר חמש שנים ייסד יחד עם חברו תיאוקטיסטוס קוינוביון בנחל אוג (ואדי מוכליכ), ומכיוון שאותימיוס העדיף את ההתבודדות - הניח לחברו לקרוא למנזר על שמו - "תיאוקטיסטוס", וכן להיות אב המנזר.
הוא ייסד קפלה במצדה, וכן מנזר שיתופי באזור מדבר זיף.
בשנת 428 ייסד את הלאורה הקרויה על שמו - "מנזר אותימיוס"[1] (חאן אל-אחמר, כיום במרכז מישור אדומים, אזור התעשייה של מעלה אדומים). היא הפכה לקוינוביון רק בשנת 482, לאחר מותו.[1] הוא נקבר בקפלה שהוקמה לכבודו במרכז המתחם, ועל אף השינויים שחלו במנזר במהלך השנים שחלפו - הקפלה עדיין נמצאת במרכז המנזר. את המערה שקדמה למנזר אפשר למצוא היום מדרום לשדרה היורדת משכונת נופי סלע במעלה אדומים לכביש ירושלים-יריחו. אותימיוס היה מנהיג דתי לנזירים ולנוצרים באזורים שבהם פעל, ופעל כמיסיונר לנצר פגנים ויהודים. הוא היה מעורב רבות בסכסוכים הראשונים של הנצרות על אחדות האל ותורת טבעו הדואלי של האל, והייתה לו השפעה אפילו על אודוקיה, אשתו של הקיסר תיאודוסיוס השני. כמנהיג דתי הוא קבע חלק גדול מן התקנות שבעל פה שהיו נהוגות במנזרים השונים, תקנות מחייבות שהועלו על הכתב שנים מאוחר יותר. בין היתר הנהיג את תענית 40 הימים, שבהם נהג לצאת אל המדבר להתבודדות ותפילה. רבים מתלמידיו הפכו לבעלי מעמד רם בממסד הכנסייתי של תקופתו. אחד מתלמידיו הבולטים ביותר היה סבאס. הוא היה נערץ כבר בחייו, ועולי רגל רבים באו אליו לקבל ברכה. לאחר מותו הפכה הקפלה שבה נקבר למקום פולחן, וניסים רבים נקשרו לקברו ולדמותו הנמוכה, כמעט גמדית. רבים טענו שדמותו התגלתה להם בחיזיון לאחר ששהו בקרבת הקבר.
כשני דורות לאחר מותו, כתב קירילוס מסקיתופוליס את הביוגרפיה של אותימיוס.
הכנסייה הכריזה עליו כקדוש ויומו הוא ה-20 בינואר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לאה די סגני, מבוא ותרגום, קירילוס מסקיתופוליס, חיי נזירים ממדבר יהודה, יד בן-צבי, 2005.
- יזהר הירשפלד, המדבר של העיר הקדושה - מנזרי מדבר יהודה בתקופה הביזאנטית. יד בן-צבי, 2002.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אותימיוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 ירושלים לדורותיה, יחידה 4 (כתבו: זאב רובין, פנינה ארד), האוניברסיטה הפתוחה, תשע"ו – 2016, עמ' 68, הערה 147.