אזאפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אֶזָאפֶה (פרסית: اضافه, תעתיק מדויק: אצ'אפה (לפעמים גם اضافت, אצ'אפת)) היא רכיב דקדוקי בשפה הפרסית המשמש לקישור בין חלקים שונים במשפט, לרוב לציון שייכות, סמיכות או תואר. האזאפה אינה מוטעמת. בתעתיק לעברית נהוג לסמן אותה באות "י" המחוברת במקף למילה הקודמת לה, לדוגמה: מיידאן-י אמאם.

כתיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב, לא מסמנים את האזאפה בכתיבה, אך היא נהגית בצליל e או ye. היא כן מסומנת בכתיבה כאשר המילה שהיא מצטרפת אליה מסתיימת בתנועה.

  1. אם המילה מסתיימת בעיצור, הסמיכות לא משתקפת בכתיב:
    گلستان سعدی (Golestān-e Sa'di) הגולסתאן של סעדי
  2. אם המילה מסתיימת בתנועה ארוכה ي, בדיפתונגים و (ow) או ي (ey), הסמיכות גם כן לא משתקפת בכתיב:
    صندلى اين دختر (sandalī-ye īn doxtar) הכיסא של הילדה הזאת
  3. אם המילה מסתיימת ב-ھ שקטה, ניתן לסמן את הסמיכות בהמזה מעל ה- ھ והיא מבוטאת ye:
    خانۀ بزرگ (xāne-ye bozorg) הבית הגדול
  4. אם המילה מסתיימת בתנועה ארוכה ا או و, הסמיכות משתקפת בכתיב בצורת ى והיא מבוטאת ye:
    كتابهاى خوب (ketābhā-ye xūb) הספרים הטובים
    دانشجوى زرنگ (dāneshjū-ye zerang) הסטודנט הנבון

שימושי האזאפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב חלקי הדיבור יכולים להתחבר בסמיכות: שם עצם ושם תואר, שני שמות עצם, שני שמות תואר. יש שני סוגי סמיכות: סמיכות מתארת, וסמיכות לציון שייכות.

  1. אזאפה לציון שייכות וקניין:
    دژ اردشير پاپکان (Dezh-i Ardashīr-i Pāpakān) ארמון ארדשיר
  2. אזאפה בין שם עצם ובין שם תואר (התואר בפרסית בא לרוב אחרי שם העצם שהוא מתאר):
    کاخ سفید (kākh-i sefīd) הבית הלבן
  3. אזאפה המחברת בין שם עצם והתמורה שאחריו:
    شهر تهران (shahr-e tehrān) העיר טהראן
  4. אזאפה המחברת שמות פרטיים עם שמות משפחה או כינויים (לרוב מתייחס רק לשמות פרסיים; שמות ערביים "פטורים" מהאזאפה):
    پروين اعتصامى (Parvīn-e E'tesāmī) פַּרוִין-י אעתצאמי
    ناصر خسرو (Nāser-i Khosrow) נאסר-י ח'וסרו
    اردشير پاپکان (اردشير پاپکان) (Ardashīr-i Pāpakān) ארדשיר-י פאפאכּאן

השמטת האזאפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים מסוימים ניתן להשמיט את האזאפה (فك اضافه [fakk-i ezafe]), בייחוד בלשון הדיבור. כך גם בביטויים שגורים שהפכו למילה אחת, לדוגמה:
مادر زن (mādar zan) חמות
پدر بزرگ (pedar bozorg) סבא
صاحب خانه (sāheb khāne) בעל-בית

מקור והתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורו, רכיב האזאפה היה כינוי זיקה. גם באווסטה וגם בפרסית עתיקה ניתן למצוא את המילית -ahya-/-ahe- בשימוש נוסף, המקשר בין חלקי משפט בקשר של שייכות ותיאור. בפרסית אמצעית מופיעה המילית כ-ī(g)- ומשמשת גם כן בשני המקרים. בפרסית חדשה איבדה המילית את משמעותה ככינוי זיקה לגמרי, והיא משמשת רק בתפקידי האזאפה (כינוי הזיקה בפרסית חדשה הוא "כֵּה" (كه)).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • John R. Perry and Ali Ashraf Sadeghi, "EŻĀFA ", Iranica, s.v.

D.N. MacKenzie, "Iḍāfa. ii-Iranian languages," Encyclopedia of Islam, 2nd ed., s.v.