ארמון ארדשיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הנוף הארכאולוגי הסאסאני בחבל פארס
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
ארמון ארדשיר
ארמון ארדשיר
מדינה איראןאיראן  איראן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2018, לפי קריטריונים 2, 3, 5
קואורדינטות 28°53′53″N 52°32′22″E / 28.898091°N 52.539314°E / 28.898091; 52.539314
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ארמון ארדשיר פאפאכאןפרסית: دژ اردشير پاپکان), מוכר גם בכינוי אתש-כדה (آتشکده), הוא מבצר הנמצא על מדרון ההר בו נמצא גם ארמון דוח'תר במחוז פארס באיראן. הארמון נבנה בשנת 224 לספירה על ידי המלך הסאסאני ארדשיר הראשון. הוא ממוקם שני ק"מ מצפון לעיר העתיקה גור, היא העיר העתיקה של פירוזאבאד במחוז פארס של פרס העתיקה. הארמון הוא חלק מאתר המורשת העולמית של אונסק"ו "הנוף הארכאולוגי הסאסאני בחבל פארס".

תיאור האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים חיצוני של ארמון ארדשיר, 1905
תרשים המבנה הפנימי של הארמון, 1905

המבנה כולל שלוש כיפות, דבר שהופך אותו לגדול ומפואר יותר מן המבנה שקדם לו, ארמון דוח'תר הסמוך. עם זאת, נראה כי המתחם נועד להציג את דמותו המלכותית של ארדשיר הראשון, ולא לשמש כמבצר למטרות הגנה. לכן אולי עדיף לכנות את המבנה "ארמון" ולא "טירה", אף על פי שחומות ענק מקיפות אותו (החומות עבות כפליים מן החומות של ארמון דוח'תר), והוא מבנה מסוגר. מבחינה ארכיטקטונית, נראה כי הארמון שימש כמקום למפגש חברתי שבו האורחים הוצגו בפני כס המלוכה הקיסרי. מעניין במיוחד הוא העיצוב הארכיטקטוני שאינו תואם במדויק את העיצוב הפרתי או הסאסאני. העיצוב הוא ייחודי לארכיטקטורה של פארס. הארמון נבנה בקרבת אגם שמימיו מגיעים ממעיין טבעי, אולי בהקשר של אלת המים והצמיחה הפרסית, אנאהיטה. המעיין אמור היה לספק מים לגן מלכותי, בדומה לאופן בו בנה כורש את הגן שלו בפסארגאדה. האגם היה מחופה באריחים בצדדיו ומוקף ריצוף. גודל המבנה הוא 104 מ' על 55 מ'. גובה האיוואן הוא 18 מ', אף על פי שקרס חלקית. המבנה נבנה מאבנים מקומיות ומטיט, וטיח על הקירות הפנימיים. הסגנון של עיצוב הפנים דומה לזה של ארמון תצ'ר, שבנה דריווש הראשון בפרספוליס.

התקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים של חורבות הארמון, 1887

זוג ארכאולוגים צרפתיים, ג'יין ומרסל-אוגוסט דיולפואה, ביקרו באתר בסוף המאה ה-19 ותיארו אותו בספרם La Perse, la Chaldée et la Susiane.[1] רוברט ביירון ביקר באתר בפברואר 1934, וכתב על ביקורו בספר The Road to Oxiana. ביירון סבר כי הארמון כולל את אב-הטיפוס של קשת הזווית. לדעתו, מבנים כגון בזיליקת פטרוס הקדוש והטאג' מאהל לא היו קיימים ללא קשת הזווית והפנדנטיבה.[2]

בשנת 1997, איראן הוסיפה את ארמון ארדשיר ואתרים אחרים באזור פירוזאבאד כאתרים פוטנציאליים לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.[3] בסופו של דבר הוא הוכרז כחלק מאתר המורשת העולמית "הנוף הארכאולוגי הסאסאני בחבל פארס" ב-2018, שכולל עוד שבעה אתרים באזור.[4]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארמון ארדשיר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Dieulafoy, Jane, La Perse, la Chaldée et la Susiane, Hachette, Paris, 1887, chap. 26.
  2. ^ Byron, Robert, The Road to Oxiana, 1937 [2007], pp. 166–170.
  3. ^ "מכלול פירוזאבאד - אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו"
  4. ^ הנוף הארכאולוגי הסאסאני בחבל פארס באתר אונסק"ו.