אווסטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה, חוסר במקורות, ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עטיפת ספר האווסטה במהדורה שיצאה לאור בשנת 1858

האווסטהפרסית: اوستا) הוא הספר הקדוש של הדת הזורואסטרית, ומאגד בתוכו את כתבי הדת הקדושים שנכתבו בשפה האווסטית. לשפה זו אין תיעוד נוסף.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטימולוגיה של המונח "אווסטה" אינה ברורה; ככל הנראה פירוש המילה "לשבח" או "להלל" ולפיכך בתרגום מדויק של האווסטה יהיה "השבח".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמנם של הטקטסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבי האווסטה, נאספו לאורך מאות שנים עד שקובצו לספר אחד. מבין כתבי האווסטה, בולט במיוחד החלק העוסק במזמורים, שהאמונה הזורואסטרית מייחסת את כתיבתם לנביאה ומייסדה - זרתוסטרא. אותם מזמורים נקראים בשפה האווסטית - גאת'ות, ולפי שיקולים לשוניים כתיבתם מתוארכת למאה ה-10 לפנה"ס בקירוב. הכתבים הפולחנים של ה-יסנה, שמכילים בין השאר את הגאת'ות, כתובים בחלקם באווסטית קדומה ובחלקם באווסטית מאוחרת.

העברה מדור לדור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדעה הרווחת היא כי כתבי האווסטה הועברו בעל פה מדור לדור לפני שהועלו על כתב. קיימת טענה בספר של ארדא ויראף, מהמאה ה-3 או ה-4 לספירה, שנכתב תחת שלטון האימפריה הסאסנידית, שהגאת'ות וכמה כתובים שאוגדו לתוך האווסטה, נשמרו בספריית הארמון של מלכי האימפריה האח'מינידית (559 לפנה"ס – 330 לפנה"ס). ארמון זה נשרף על ידי חיילי אלכסנדר מוקדון ונראה כי המסמכים המאשרים את הטענה אבדו.

ראסמוס כריסטיאן ראסק טען שכתבים אלו חייבים להיות שרידיו של מקור ספרותי גדול, זאת בדומה להצעת פליניוס הזקן בספרו "תולדות הטבע" בו הוא מתאר את הרמיפוס מסמירנה כאדם שפירש "שני מיליוני מזמורים ופסוקים של זרתוסטרא" במאה ה-3 לפנה"ס. גם פיטר קלארק בספרו על הדת הזורואסטרית גרס כי הגאת'ות וכתבי ה-יסנה הקדומים יותר לא יכלו לשמור על איכותם הלשונית אם העברתם התבצעה בעל פה ולא בכתב.

עיבוד מאוחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הדינכרד, יצירה דתית למחצה שנכתבה בסביבות המאה ה-9 לספירה, המלך וולגאש (כנראה הכוונה למלך הפרתי וולוגסס הרביעי 191-147~ לספירה) ניסה לקבץ ולאגד את הכתבים הקדושים, אבל תוצאותיה של משימה זו, אם אכן התרחשה, לא שרדה את מהמורות הזמן.

במאה ה-3 לספירה, השליט הסאסאני, ארדשיר (מלך בין 226-241 לספירה) ציווה על הכהן הגדול טנסר (או טונסאר) לאסוף ולאגד את הכתבים הקדושים לספר. הדינכרד מספר לנו כי ניסיונו של הכהן הגדול טנסר הניב העתק הכולל עשרים ואחד ספרים, שנקראים נאסקים (nasks); ספרים אלו מחולקים אף הם ל-348 פרקים ומונים כ-3.5 מיליוני מילים. עיבוד נוסף ואחרון נעשה תחת חסותו של השליט שָאפּוּר השני (מלך בין 309-379 לספירה).

האווסטה, המוכרת לנו כיום, כוללת בעיקר טקסטים שנעזרים בהם לטקסי הפולחן; טקסטים אלו שרדו ונשתמרו בזכות זיכרונם של הכוהנים, וכעת כשהאווסטה מכילה את כל התכנים הפולחניים, היא עשויה להכיל תכנים שלא נערכו בעשרים ואחד ספרי הנאסקס כלל. האווסטה הנוכחית היא אפוא ספר תפילה יותר מאשר תורה, כי שארית עשרים ואחד ספרי הנאסקס אבדו ונעלמו עם נפילתה של האימפריה הסאסנידית והכיבוש המוסלמי בפרס, שהביא לאזור את האמונה המוסלמית ודחק את האמונה הזורואסטרית לשוליים. אבל, ישנן מספר יצירות משניות בלשון הפלהבית המתיימרות לכלול בתוכן קטעים או רשימות תכנים של הספרים האבודים (שכאמור אבדו ונעלמו קודם לניסוחה של האווסטה).

האסכולה האירופאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתבים הללו נעשו נגישים למלומדים האירופאים בתקופה די מאוחרת. אברהם הייניקן אנקטיל דופן, יצא למסע בהודו ב-1775, וגילה את הכתבים בקהילות פרסיות. הוא פרסם את התרגום הצרפתי לכתובים ב-1771, בהתבססו על התרגום הפרסי המודרני שסיפק לו אחד מכוהני הקהילות הפרסיות.

מספר כתבי יד של האווסטה נאספו על ידי ראסמוס כריסטיאן ראסק בביקורו בבומביי (מומביי של היום) ב-1820, וזו הייתה ההבחנה שלו, שהראתה כי השפה האווסטית נשתמרה דרך כתבים שמקורם ככל הנראה ממקור ספרותי גדול ששימר בתוכו כתבי קודש. אוסף כתבי היד שאסף ראסק שמורים כעת בספריה של אוניברסיטת קופנהגן. אוספים אחרים שמורים בבית מזרח הודו המוזיאון הבריטי בלונדון, הספרייה הבודליינית באוקספורד וכן במספר ספריות של אוניברסיטאות שונות בפריס.

הזנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה זֶנד או זָנד פירושה המילולי הוא "ביאור, פירוש, תרגום", והיא מתייחסת לפירושים (פרפרזה) בשפה הפרסית התיכונה (ראה פאזנד ופהלבית) של הספרים בשפה האווסטית. פירושים אלו דומים במידת מה באופיים לתרגומי התנ"ך (כמו תרגום אונקלוס לתורה), שכן הפירושים לאווסטה, שמתוארכים מן המאה ה-3 למאה ה-10 לספירה, לא היו מיועדים לשמש ככתבים תאולוגים בעצמם אלא כהדרכה דתית לציבור, שאינו דובר את השפה האווסטית. ויש להדגיש כי עקב קדושתם הרבה כתבי האווסטה נכתבו וסופרו אך ורק בשפה האווסטית, הנחשבת שפה קדושה (בדומה לעברית בקרב היהודים והערבית בקרב המוסלמים).

לכתבי היד של האווסטה יש שתי מתכונות. האחת היא ה"אווסטה-או-זָנד" (או "זָנד-אי-אווסטה"), ובה כתבי האווסטה הקדושים כתובים יחד עם הזָנד, והשנייה היא ה"וֶנדידאד סאדֶה", בה נכללות גם היַסנה, ה-ויספֶראד והוֶנדידאד.

השימוש במונח "זֶנד-אווסטה" בהתייחסות לאווסטה נובע מאי הבנה של הביטוי "זָנד-אי-אווסטה". טעות נפוצה ונוספת הקשורה בשימוש במילה זֶנד היא שקוראים לכלל השפה האווסטית או הכתובים האווסטית על שמה. ב-1759, דיווח אברהם הייניקן אנקטיל דופן כי סופר לו שהמילה זֶנד הייתה שם של השפה של הכתובים הקדומים של האווסטה. בדיונו השלישי, שפורסם ב-1798, מציין סר ויליאם ג'ונס שיחה עם כהן הודי, שסיפר לו כי הכתובים נקראים זֶנד, והשפה נקראת אווסטה, גם זו שגיאה שנובעת מתוצאות של אי הבנת המונח "פאזנד", שלמעשה מתייחס לשימוש של האלפבית האווסטי בכתיבת הזנד וכתובים שונים השפה הפרסית התיכונה, כביטוי פירושו "בתוך הזנד".

הבלבול בין המונחים השונים הפך למקיף באסכולה האירופאית וכמעט לא ניתן לשנותו, והזנד-אווסטה, על אף היותה שם מוטעה ושגוי, נמצאת עדיין לפעמים בשימוש כדי לציין את הכתובים הקדומים.

מבנה ותוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצורתה הנוכחית, האווסטה היא אוסף של מקורות שונים, המתוארכים לתקופות שונות המתחלפות בהיקף רחב וטבעי, רק טקסטים הכתובים בשפה האווסטית נחשבים חלק מן האווסטה.

יש דמיון לשוני ותרבותי בין כתבי האווסטה לבין כתבי הריג ודה. לפי ההנחה המקובלת דמיון זה משקף את האמונות העממיות המשותפות של התקופה הפרוטו-הינדו-איראנית. ההבדלים בין שני כתבים אלו מתפרשים כשיקוף של התפתחות עצמאית שהתרחשה לאחר ההתפצלות הפרה-היסטורית בין שתי התרבויות (אחת נדדה לאזור אירופה והשנייה לאזור הודו-פרס).

לפי הדנקארד, עשרים ואחד ספרי הנאסקס משקפים את המבנה של תפילת "אהונה ואיריה" בעלת עשרים ואחת מילים: כל אחת משלוש שורות התפילה מכילה שבע מילים, ובהתאמה גם הנאסקס מחולקים לשלוש קבוצות, של שבעה כרכים כל אחד. במקור, לכל אחד מספרי הנאסקס הייתה מילה אחת מתוך התפילה ששימשה כשמו של הספר, ובכך בעצם סומן מקומו של הספר ביחס לשאר ספרי הנאסקס. רק כרבע מתוך תמליל הנאסקס שרד עד היום. התכנים באווסטה מחולקים באופן מקומי (אף על פי שסדרם של ספרי הנאסקס אינו כזה) אבל אלו אינם קבועים או קאנוניים. כמה מלומדים מעדיפים לסווג את התכנים בשתי קבוצות, האחת פולחנית והשנייה כוללת. הסיווג הבא מתואר על ידי ג'אן קלנס:

יסנה 28.1 (Bodleian MS J2)

היסנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסנה (מן המונח "יאזישן" שפירושו המילולי: "סגידה, קורבן"), היא האוסף הראשי של הפולחן. היא כוללת שבעים ושניים קטעים הקרויים "הא – יטי" או פשוט "הא". שבעים ושניים חוטי צמר טלאים בקושטי, הפתיל הקדוש שכרוך סביב מותני המאמין הזורואסטרי, מסמלים את אותם שבעים ושניים קטעי היסנה. החלק המרכזי ביותר של היסנה הוא הגאת'ות. הוא נחשב כחלק הקדום והקדוש ביותר מבין חלקי האווסטה וחיבורו מיוחס לזרתוסטרא עצמו. מבחינה מבנית הגאת'ות קטועות על ידי היסנה הפטאנגאטי ("שבע פרקי יסנה"), שמשלימים את הפרקים 35–42 ביסנה; גילם כגיל הגאת'ות והם כוללים תפילות ומזמורים לכבוד האל הנעלה, אהורה מאזדה, המלאכים, אש, מים ואדמה. היסנה כתובה כסיפורת, אבל אולי הייתה בעברה בעלת אותו משקל פואטי כמו הגאת'ות. בקרב כמה המלומדים רווחת השערה כי היסנה מייצגת את הנאסק העשרים ואחד (כלומר השביעי והכרך האחרון בקבוצה השלישית והאחרונה). שישה מספרי הנאסקס מהקבוצה הראשונה של הנאסקס, שהם פירוש לגאת'ות, עשויים אף הם להיות משיוכים ליסנה. היסנה, או היֶזשן, הוא בראש ובראשונה שם, לא של ספר, אלא אם כי של טקס בו כל הספר מוקרא ומתבצע טקס פולחני הולם, על פי מסגרתו הרגילה; טקס זה מתרחש אך ורק בבוקר.

ויספראד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויספראד (פהלווי: Visperad; אווסטה: vīspe ratawō; פרסית: ویسپرد) הוא חיבור ארוך שנועד להוסיף לטקס היסנה ולקשטו.

ונדידאד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ונדידאד (פהלווי: Vendīdād או jud-dēw-dād; אווסטה: widaēwa-dāta; פרסית: وندیداد) הוא חיבור העוסק בשדים ובהתגוננות מפניהם.

ישת[עריכת קוד מקור | עריכה]

היַשְת (פהלווי: yašt; אווסטה: yasna; פרסית: یشت) הוא חיבור המוקדש לישות אלוהית מסוימת בדת הזורואסטרית. כיום כל מאמין זורואסטרי יכול לומר את הישת בכל עת, להבדיל מן היסנה, המקדשת את כלל הישויות ויכולה להיאמר רק מפי כוהן זורואסטרי מוסמך. יש 21 ישתים שונים:

  • אהורא מזדא ישת
  • אמשא ספנדאן ישת
  • אַרְדְוַהישְת ישת
  • הוֹרְדאד ישת
  • אַבַּאן ישת
  • ח'ורשיד ישת
  • מַאהּ ישת
  • תישְתר ישת
  • גוֹש ישת (או: דְרוּאַסְפּ ישת)
  • מֵהְר ישת
  • סְרוש ישת
  • רַשְן ישת
  • פְראוַרְדין ישת
  • בהראם ישת
  • רַאם ישת
  • דֵין ישת
  • אַרְד ישת
  • אַשְתַאד ישת
  • זַמְיַאד ישת
  • הוֹם ישת
  • וַנַאנְד ישת

סי-רוזאג[עריכת קוד מקור | עריכה]

סי-רוזאג (בפהלווי: Sīh-rōzag; בפרסית: سی‌روزه) הוא חיבור המורכב משני חלקים המוקדש לישויות האלוהיות של הדת הזורואסטרית. הוא משמש גם היום בטקסים זורואסטריים.

ח'ורדה אווסטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקובץ ח'ורדה אווסטה (בפרסית: خرده‌اوستا), "האווסטה הקטנה", כולל תפילות בעיקר תפילות הנאמרות על ידי המאמין בעצמו, בניגוד לתפילות הנאמרות מפי הכוהן המוסמך. בקובץ נכללים החיבורים הבאים:

  • חלקי מבוא מתוך היסנות השונות.
  • תפילות שבח (פהלווי: Niyāyišn; פרסית: نیایش).
  • תפילות התואמות את מהלך היממה (פהלווי: Gāh; פרסית: گاه).
  • תפילות וברכות לנשמות המתים ולמועדים מיוחדים (פהלווי: Āfrinagān; פרסית: آفرینگان).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אווסטה בוויקישיתוף