אחמד אבן פדלאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אחמד אבן פדלאן
أحمد بن فضلان بن العباس بن رشيد بن حماد
לאום ערבי
תאריך לידה המאה ה-10
מקום לידה בגדאד
תאריך פטירה המאה ה-10
שנות פעילות 922-921
מספר מסעות 1
אזורים שחקר אזורים בדרך מבגדד לבולגריה של הוולגה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
כתב יד של אבן פדלאן

אחמד אבן פדלאןערבית: أحمد بن فضلان بن العباس بن رشيد بن حماد) היה נוסע ערבי, מזכיר השגריר ששלח הח'ליף העבאסי אל-מקתדר אל האלטבר הבולגרי, אלמיש, ב-21 ביוני 921. מטרת המשלחת אינה ברורה באופן חד משמעי. ייתכן כי נשלחה על מנת לבסס ולחזק את הקשרים של החליף הסוני עם השליטים המוסלמיים בבולגריה. אפשרות אחרת היא כי המטרה הייתה כלכלית בעיקרה ונועדה לאפשר מעבר סחורות ומשלחות באופן בטוח.[1]

במהלך המסע הממושך (שארך כמעט שנה) מבגדאד עד בולגריה של הוולגה רשם אבן פדלאן את אירועי המסע, מנהגי העמים שפגש בדרכו והתרשמויות ששמע על עמים אחרים. המסע התארך גם משום שנועד לעקוף את ממלכת הכוזרים, אולם, למרות שלא עבר דרך כוזריה, רשם פדלאן ידיעות, מפי השמועה, על הכוזרים ומנהגיהם. העתק של רישומי אבן פדלאן נמצא ותורגם על ידי המזרחן הטורקי זקי ולידי טוגאן (1939), ותוכנו מספק ידיעות רבות על מנהגי התקופה ועל העמים שחיו באזור ממלכת הכוזרים.

אבן פדלאן ומשלחתו אינם מוזכרים על ידי היסטוריונים אחרים. המקור היחיד אודות מסעו זה הוא חיבורו שלו, הנקרא "רסאלה" (כך אצל יאקות) או "כתאב" (כך בכותרת החיבור עצמו).

אבן פדלאן במדיה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999, יצא לאקרנים סרט על מסעו של אבן פדלאן, בשם "הלוחם ה-13" (אנטוניו בנדרס בתפקיד אבן פדלאן). הסרט אמנם מציג את מסעו עד לבולגריה של הוולגה אך שם העלילה משתנה כאשר הוא מפליג עם קבוצת ויקינגים לארץ מולדתם. לאחר ההגעה הוא נקלע למלחמה בין הוויקינגים לשבט עוין המאיים על עמם. הוא נבחר להיות הלוחם ה-13 מבין ה-12 האחרים שעתידים להנהיג הלחימה. הסרט אינו היסטורי, שהרי אבן-פדלאן חוזר למזרח התיכון לאחר סיום תפקידו בבולגריה של הוולגה. הסרט מבוסס על הספר "אוכלי המתים" של מייקל קרייטון

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ibn Fadlan’s journey to Russia:‎ a tenth-century traveler from Baghad to the Volga River, translated with commentary by Richard N. Frye.‎ Princeton: Markus Wiener Publishers, 2006

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ M. A. Shaban, Islamic History, a New Interpretation. 2. A.D. 750-1055 [A.H. 132-448], Cambridge, 1976, pp. 148-51