אטאנאס בורוב
 | |||||
| לידה |
30 בינואר 1875 גורנה אוריאחוביצה, האימפריה העות'מאנית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
15 במאי 1954 (בגיל 79) פאזארדז'יק, הרפובליקה העממית של בולגריה | ||||
| מדינה |
בולגריה | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
מפלגת העם של בולגריה, מפלגת העם הפרוגרסיבית המאוחדת של בולגריה, הברית הדמוקרטית הבולגרית | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
מסדר הגבורה | |||||
  | |||||
אטאנאס דימיטרוב בּוּרוֹב (בבולגרית: Атанас Димитров Буров; 30 בינואר 1875, גורנה אוריאחוביצה, האימפריה העות'מאנית – 15 במאי 1954, פאזארג'יק, הרפובליקה העממית הבולגרית) היה כלכלן, פילנתרופ ופוליטיקאי בולגרי אשר כיהן גם כחבר פרלמנט ובמספר תפקידי שר בממשלות בולגריה. בורוב נמנה עם קבוצת פוליטיקאים ואנשי ציבור, אשר נודעו כ-"קבוצת ה-63", שנאבקו נגד כוונתו של בוריס השלישי, מלך בולגריה וממשלתו, לגרש את יהודי בולגריה למחנה ההשמדה טרבלינקה.
ראשית חייו והקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בורוב נולד בגורנה אוריאחוביצה. אביו, דימיטר בורוב (1839–1903) היה יזם, בנקאי וחבר האספה הלאומית של נסיכות בולגריה. אחיו הבכור של אטאנאס, איוואן בורוב (1873–1939) היה מבולטי הבנקאים הבולגרים במחצית הראשונה של המאה ה-20. בורוב סיים בית ספר תיכון בגברובו, ורכש תואר אקדמי בכלכלה פוליטית בסורבון. בהמשך, ניהל מספר פרויקטים ובמקביל הועסק כמרצה באוניברסיטה לכלכלה לאומית ועולמית. בשלהי המאה ה-19, הצטרף בורוב למפלגת העם של בולגריה, נבחר מטעמה לפרלמנט, וכיהן כסגן יושב ראשו. ב-1913 מונה לשר המסחר, התעשייה והעבודה בממשלתו של סטויאן דאנב, והמשיך במשרתו גם בממשלתו של אלכסנדר סטמבוליסקי. בין השנים 1926–1931 כיהן כשר החוץ והדתות של בולגריה בממשלתו של אנדריי ליאפצ'ב. במסגרת תפקידו, נדרש בורוב לטפל באישור תקנון פעילותה של הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה. הממשלה הבולגרית נקטה בסחבת מכוונת באישור התקנון, משום שנכתב בו שהיהדות היא גם דת וגם לאום והעניין היה מנוגד לחוקה הבולגרית שקבעה שהיהדות היא יחידה דתית. לבסוף, ב-22 בפברואר 1927 לאחר דין ודברים מתמשך עם משרד הדתות, אישר בורוב את התקנות להפעלת הקונסיסטוריה, אך רק באופן זמני.[1]
מלחמת העולם השנייה ולאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם השנייה, התנגד בורוב נחרצות להצטרפות בולגריה להסכם התלת-צדדי. במאי 1943 עם פרסום צווי הגירוש ליהודי סופיה התכנסו בדירתו של דמיאן ולצ'ב אישי ציבור מכל גוני הקשת הפוליטית בבולגריה, אנשי רוח ואנשי אקדמיה ובהם: צבטקו בובושבסקי, ניקולה מושאנוב, דימו קזאסוב, ניקולה פטקוב, אטאנאס בורוב וקימון גאורגייב. הוכן מכתב שיועד אישית למלך בוריס השלישי ובו נכתב בין השאר על הגירוש:
”צעד בלתי אנושי זה, שאינו הולם את עמנו שוחר השלום, ניתן לביטול רק על ידי הוד מעלתו, מפני שכב' הוא הממשלה עצמה. אחרת, תחול כל האחריות על הוד מעלתו. ראינו כחובתנו העליונה להביא לידיעת כב' את אשר מתכננים לעשות עם בני מולדתנו היהודים, דהיינו - לשלוח אותם על לא עוול בכפם כדוגמת יהודי תראקיה. אנו בטוחים שכב' ימנע צעד מרחיק לכת כגון זה, ישעה לאזהרותינו ויבטל פקדה זו.”
המכתב נחתם בידי 63 אנשי הציבור ונמסר אישית לארמון המלך על ידי דימו קזאסוב וצבטקו בובושבסקי. הייתה זו הפעם הראשונה בו שוגר איום אישי למלך בוריס, תוך ציון אחריותו האישית לאירועים.[2]
ב-2 בספטמבר 1944 מונה לשר בלי תיק בממשלתו של קונסטנטין מוראבייב כחלק מהניסיון למנוע מברית המועצות להשתלט על בולגריה.[3] ב-9 בספטמבר הופלה ממשלתו של מוראבייב בעקבות הפיכת חזית המולדת של בולגריה. בהמשך, הועמד בורוב לדין, נשפט ב"בית הדין העממי" ונדון לשנת מאסר. ב-1996, לאחר שנפרעה בולגריה מהשלטון הקומוניסטי ביטל בית המשפט העליון הבולגרי את פסק הדין של "בית הדין העממי" וזיכה את בורוב מכל אשמה.
אחריתו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בורוב נמנה עם המתנגדים הבולטים להשתלטותה של המפלגה הקומוניסטית על בולגריה. הוא הביע את התנגדותו בגלוי ובפומבי לגזר דין המוות נגד ניקולה פטקוב. בתחילה, בשל מעמדו הבולט בציבוריות הבולגרית נמנעו ראשי השלטון מפגיעה בבורוב. בהמשך, לאחר שהושלם תהליך ההשתלטות הקומוניסטי על המדינה, החלו מנגנוני הביטחון הבולגריים ברדיפתו של בורוב. החל מ-1948 נעצר בורוב מספר פעמים, ונכלא ללא משפט במחנות מעצר. ב-1952 הועמד לדין, נשפט במשפט ראווה ונדון ל-20 שנות מאסר בעוון: "חתרנות נגד ממשלת בולגריה, במטרה להחליש את יסודות המדינה תוך הסתייעות בסוכנים זרים". בורוב נכלא בבית כלא בפאזארג'יק ושם נפטר ב-15 במאי 1954. הוא נקבר בחשאי, נסיבות מותו מעולם לא נבדקו ולמשפחתו לא הותר לבקר בקברו. בבולגריה המודרנית נתפש אטאנאס בורוב כפטריוט ואיש עקרונות, אשר הקריב את חייו למען מולדתו. ב-2000 קיבל בורוב את התואר אזרח כבוד של גורנה אוריאחוביצה. ב-2011 נחנך חדר הנצחה לזכרו של אטאנטס בורוב בבניין משרד הכלכלה הבולגרי. אנדרטאות לזכרו הוצבו במספר ערים ובכללן, סופיה, בירת בולגריה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אלברט רומנו, כינוס ב"כ הקהילות - תקנון הקהילות והקונסיסטוריה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 454-435.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה - כרך ג' - תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמודים 169-168.
- ^ רפאל בן-שושן, בולגריה על סף משבר מדיני, הארץ, 5 בספטמבר 1944.
| הקודם: חריסטו קאלפוב |
שר החוץ והדתות של בולגריה 4 בינואר 1926 – 29 ביוני 1931 |
הבא: ניקולה מושאנוב |