קונסטנטין מוראבייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קונסטנטין ולאדוב מוראבייב
Константин Владов Муравиев
קונסטנטין מוראבייב
לידה 5 במרץ 1893
פאזארדז'יק נסיכות בולגריה
פטירה 31 בינואר 1965 (בגיל 71)
סופיה, הרפובליקה העממית הבולגרית
מדינה ממלכת בולגריה
השכלה Robert College, האוניברסיטה הצבאית הלאומית ע"ש וסיל לבסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, קצין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת האיכרים של בולגריה
ראש ממשלת ממלכת בולגריה ה־31
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קונסטנטין ולאדוב מוראבייבבולגרית: Константин Владов Муравиев;‏ 5 במרץ 1893, פאזארדז'יק, נסיכות בולגריה31 בינואר 1965, סופיה, הרפובליקה העממית הבולגרית) היה פוליטיקאי בולגרי, אשר כיהן במספר תפקידי שר ולזמן קצר כיהן כראש ממשלת בולגריה.

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוראבייב היה אחיינו של אלכסנדר סטמבוליסקי שכיהן כראש ממשלה ונרצח ב-1923 במהלך הפיכה. ב-1912 סיים את לימודיו במכללה האמריקנית באיסטנבול וב-1915 סיים את האקדמיה הצבאית הבולגרית בסופיה. הוא לחם במלחמת העולם הראשונה וב-1919 השתחרר מהצבא בדרגת קפטן. ב-1920 הצטרף מוראבייב למפלגת האיכרים הבולגרית וב-1923 כיהן לתקופה קצרה בתפקיד שר המלחמה הבולגרי.

לאחר ההפיכה שבמהלכה נרצח דודו, נעצר מוראבייב, נשפט ונידון ל-3 שנות מאסר. לאחר שחרורו מהכלא חזר לפעילות פוליטית במפלגת האיכרים ובין 1927 ל-1931 כיהן כחבר הפרלמנט הבולגרי. בין 1931 ל-1932 כיהן כשר החינוך בממשלותיהם של אלכסנדר מלינוב ושל ניקולה מושאנוב. בין 1932 ל-1934 כיהן כשר החקלאות בממשלתו של מושאנוב. ב-19 במאי 1934 התחוללה בבולגריה הפיכה צבאית שהובלה על ידי הליגה הצבאית, הפרלמנט פוזר, נאסרה פעילות פוליטית ואת השלטון תפס קימון גאורגייב. בראשית 1935 לאחר פירוק הליגה הצבאית חזר מוראבייב לפעילות במפלגת האיכרים אשר הייתה באופוזיציה במשך שנים אחדות.

כהונת ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מינויו של איוון בגריאנוב לתפקיד ראש הממשלה, הוחל במשא ומתן מול הבריטים והאמריקנים במטרה להגיע עמם להסכם שלום נפרד. משא ומתן זה גרר איומים מצד ברית המועצות וב-31 באוגוסט התפטר בגריאנוב. מינויו של מוראבייב איש מפלגת האיכרים שלה היו עימותים רבים עם משפחת המלוכה, אמור היה לסמל את נייטראליות השלטון החדש כלפי כל בעלות הברית ובמיוחד כלפי ברית המועצות, אשר צבאה התקדם במהירות אל גבולות בולגריה.

ב-2 בספטמבר החל הצבא הבולגרי לסגת משטחי מקדוניה הווארדארית. ב-4 בספטמבר חצה הצבא האדום את הדנובה וכבש את טוטראקן. ב-5 בספטמבר הכריזה ברית המועצות מלחמה על בולגריה. ב-6 בספטמבר פרצו מהומות בערים מרכזיות בממלכה, תוך קרבות רחוב בין המשטרה הבולגרית לכוחות פרטיזנים עם מניין נפגעים רב. ב-8 בספטמבר הכריזה בולגריה מלחמה על גרמניה הנאצית. ב-9 בספטמבר כבש הצבא האדום את סופיה ובמקביל התחוללה בממלכה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית. הגנרל קימון גאורגייב מונה לתפקיד ראש הממשלה, מוראבייב ירד למחתרת והסתתר בדירת ידידים בסופיה[1].

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית אוקטובר 1944 נעצר מוראבייב ובהמשך נשפט על ידי בית הדין המיוחד שהוקם לשפיטת חברי מנגנון המשטר הוקדם. הוא הורשע בפשעים נגד העם הבולגרי ונידון למאסר עולם[2]. ב-1955 זכה לחנינה ושוחרר מהכלא. שנה מאוחר יותר נעצר ונכלא שוב. ב-1961 שוחרר מוראבייב מהכלא על רקע בריאות לקויה. הוא הלך לעולמו בסופיה ב-1965 והוא בן 72 שנים. ביוני 1996 ביטל בית המשפט העליון הבולגרי את הרשעתו של מוראבייב וזיכה אותו מכל סעיפי האישום.

מוראבייב והקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפועל, היה זה ממשלו של מוראבייב שביטל את החוק להגנת האומה. הצעת החוק לביטול כל התקנות והחוקים שהגבילו את יהודי בולגריה אושרה ב-30 באוגוסט, תקופת כהונתו של איוון בגריאנוב, אך פורסמה ברשומות הממלכה ב-5 בספטמבר. הציבור הבולגרי ויהודי בולגריה יחסו את ביטול החוק לממשלו של קימון גאורגייב, מאחר שגאורגייב ושר התעמולה מטעמו דימו קזאסוב נתנו ביטוי פומבי ומעל גלי האתר לעניין[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קונסטנטין מוראבייב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בר זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 213.
  2. ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' - תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 243.
  3. ^ קשלס, חיים, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' - תקופת השואה, עמודים 221-222.



הקודם:
איוון בגריאנוב
ראש ממשלת ממלכת בולגריה
2 בספטמבר 1944 - 9 בספטמבר 1944
הבא:
קימון גאורגייב
הקודם:
פרבן דרגנוב
שר החוץ של ממלכת בולגריה
2 בספטמבר 1944 - 9 בספטמבר 1944
הבא:
פטקו סטאינוב