אט ברר-היבמה
 | |
| לידה |
28 בדצמבר 1913 האג, הולנד  |
|---|---|
| פטירה |
31 בדצמבר 2002 (בגיל 89) אמסטרדם, הולנד |
| מדינה |
ממלכת ארצות השפלה |
| מקצוע |
ציירת, לוחמת מחתרת |
| בן או בת זוג |
Krijn Breur |
| צאצאים |
Dunya Breur |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (5 במרץ 1998) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | אט ברר-היבמה |
  | |
אט (אדריאנה) ברר-היבמה (בהולנדית: Aat Breur-Hibma; 28 בדצמבר 1913 – 31 בדצמבר 2002) הייתה שרטטת וציירת הולנדית. חברת המחתרת ההולנדית וחסידת אומות העולם.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדריאנה קלזינה היבמה נולדה ב-28 בדצמבר 1913 בהאג. היא הייתה בתו של סנדלר מאזור פריזיה.[1] אט למדה באקדמיה לאמנות חזותית בהאג, שם קיבלה שיעורים בין השאר מהציירים ההולנדים פול סיטרואן ופול גרמונפרז. היא עבדה כמורה לציור בהאג. בספטמבר 1940 נישאה לסטודנט לפילוסופיה קריין ברר.[2] בגלל נישואיה, בהתאם לתקנות, אט איבדה את עבודתה כמורה לציור. בעלה היה קומוניסט נלהב שלחם כמתנדב במלחמת האזרחים בספרד נגד פרנקו ולכן הוא היה חסר אזרחות.[3] כתוצאה מכך, בני הזוג לא היו זכאים לגמלה. לזוג נולדו שני ילדים, בן בדצמבר 1940, ובת דוניה בשנת 1942.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז תחילת המלחמה בני הזוג היו פעילים מאוד בתנועת ההתנגדות ההולנדית: קריין היה שותף להתקפות כנגד הכובש הנאצי, ואט עסקה בזיוף תעודות זהות. שניהם כתבו לעיתון של המפלגה הקומוניסטית של הולנד "דה וורייד", שיצא לאור בשנת 1940 תחת הכיבוש הגרמני והיה לעיתון המזוהה עם המחתרת.[4] הם סיפקו מחסה ליהודים אך לבסוף נחשפו בגלל הלשנה. ב-19 בנובמבר 1942 הם נעצרו יחד עם שני היהודים שלהם סיפקו מחסה. קריין עונה, נידון למוות והוצא להורג בפברואר 1943.
פקודת "לילה וערפל" ברוונסבריק[עריכת קוד מקור | עריכה]
אט נכנסה עם בתה התינוקת דוניה לכלא בסכוונינגן, ואז נשלחה לבידוד בכלא באוטרכט. לפני שגורשה ביוני 1943 הצליחה למסור את דוניה להוריה בשער הכלא. לאחר שהות בבתי הסוהר בקלבה (אנ') ובברלין היא הגיעה למחנה הריכוז לנשים ראוונסבריק בספטמבר 1943. שם עברה את המשטר הקפדני לאסירי לילה וערפל במחנה.
בתחילה היא שובצה לכוח עבודה בבניית כבישים, אחת הצורות הקשות ביותר של עבודות כפייה, אך הודות לכמה שומרים וכישוריה כשרטטת, היא הצליחה לעבוד בכריכת ספרים שם היה עליה לחתום על מסמכי לידה. בדרך זו היא קיבלה גישה לשאריות נייר ויכלה ליצור רישומים בסתר. רישומיה של אט תיארו בעיקר את חבריה האסירים הסובלים.[5]
ב-1 במרץ 1945 הועברה אט ל"שטראפבלוק", שמשמעותו הייתה גזר דין מוות. עם זאת, רופא הוציא אותה מהשורה והצמיד לה מספר של אסיר שנפטר. זו הייתה הישועה שלה. כששמע מפקד המחנה ששתי נשים הולנדיות הכינו ציורים, עברה שנחשבה לבגידה חמורה, אסירים אחרים הסתירו את הציורים לפני החיפוש של מפקד המחנה. הדיוקנאות שנוצרו של אסירים אחרים וציורים אחרים חולצו לאחר שחרור מחנה הריכוז והתפרסמו מאוחר יותר יחד עם פרסום סיפור חייה בספר "אני חיה כי את זוכרת!".
ב-29 באפריל 1945 שחרר הצבא הרוסי את מחנה רוונסבריק. ב-6 ביולי 1945, אט נכנסה לבית החולים כי לקתה במחלת השחפת במהלך השחרור. לאחר 1945 בילתה את שמונה השנים הבאות בעיקר בבתי חולים. בשנת 1998, בראיון לסרט דוקומנטרי של לורטה וולס, היא דיברה בפומבי בפעם הראשונה על תקופתה ברוונסבריק.
פרסום רישומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1945 ביקר אצל אט אסיר אחר שהצליח להציל את רישומיה מהמחנה. אט הסתירה את הציורים מכיוון שבקשה להימנע מלהיזכר בחייה במחנה. היא סבלה מבעיות בריאות ומטראומה. היא לא דיברה על תקופת המלחמה וסבלה מבעיות נפשיות כתוצאה משהותה במחנה. ילדיה סבלו מכך מאד.[1]
בסופו של דבר בתה דוניה ברר (1942–2009), שלמדה שפות סלאביות ועבדה כמתרגמת ופובליציסטית, היא שהצליחה לשבור את שתיקתה. היא שאלה פעמים רבות על תכולתה של מזוודה סודית מתחת למיטת אמה. רק בשנת 1980 הוצאו הרישמומים מהמזוודה וזכרונות המחנה שבו ועלו. רישומיה של אט הועברו לרייקסמוזיאום באמסטרדם שם הם עברו שיקום והוצגו בכמה תערוכות.
ספר וסרט תיעודי[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוניה עסקה רבות בסיפורה של אמה.[6] היא ביקרה בראוונסבריק, וערכה מחקר מקיף ואף חיפשה אחר הנשים מהרישומים שהיו בחיים עדיין בצרפת, בלגיה, שוודיה והולנד ושמעה את סיפוריהן. בשנת 1983 היא פרסמה את רישומי אימה יחד עם אותם סיפורים בספר "De verborgen herinnering" (זיכרון נסתר).[7] הספר הפך למסמך היסטורי על מחנה הריכוז לנשים ראוונסבריק, עם פרטים על חייהן המזוויעים של האסירות במחנה.
אט ברר-היבמה המשיכה בחייה כמורה לציור אך לא דיברה על קורותיה במחנה. לאחר פרסום רישומיה, היא קטעה את שתיקתה רק בראיון לסרט הדוקומנטרי "Verleden aanwezig" (עבר בהווה) בשנת 1994, בו התראיינו חמש נשים, אסירות לשעבר בראוונסבריק : סייג'ה סטויקה (אוסטריה), לידיה רולפי (איטליה), אט ברר-היבמה (הולנד), סטלה קוגלמן גרייז (רוסיה) ואנטונינה ניקיפורובה (רוסיה).[8]
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1989 קיבלו אט ודוניה ברור את מדליית הכבוד מה-Stichting Kunstenaarsverzet 1942–1945 על ספרה.[9] ב־5 במרץ 1998, קריין ברר ואט ברר-היבמה הוכרו כחסידי אומות עולם על ידי יד ושם לאחר מותם.[10][11]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברר-היבמה&ind=0 אט ברר-היבמה, באתר יד ושם (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Modderkolk, Linda (2017). "Hibma, Adriana Klazina (1913–2002)". resources.huygens.knaw.nl (בהולנדית). Digitaal Vrouwenlexicon van Nederland. נבדק ב-2018-01-07.
- ^ "Breur FAMILY – Rescue story". Yad Vashem.
- ^ Aarsen, Sanne (2015). "BREUR, Krijn". Nederlandse vrijwilligers in de Spaanse Burgeroorlog (בהולנדית). Internationaal Instituut voor Sociale Geschiedenis.
- ^ van der Sanden, Anne (2015-02-07). "Interview 05964, Adriana Breur-Hibma, 1995". Ravensbrück in interviews. Beelden van concentratiekamp Ravensbrück tussen 1939 en 1945. Jonge Historici (בהולנדית). pp. 30–35. נבדק ב-2018-01-07.
- ^ "Tekeningen Galerie | Stichting Comité Vrouwenconcentratiekamp Ravensbrück". www.ravensbruck.nl (בהולנדית). נבדק ב-2018-01-07.
- ^ Breur, Dunya (1985). Uit 't schetsboek van Aat : een keuze uit de tekeningen van Aat Breur-Hibma. Breur-Hibma,Aat. Tricht: Elzenhorst. ISBN 978-9080003835. OCLC 71405621.
- ^ Breur, Dunya; Breur-Hibma, Aat (1983). Een verborgen herinnering. Amsterdam: Tiebosch. ISBN 978-9062785896. OCLC 22452218.
- ^ van Barneveld, Anet; Strijbosch, Annemarie (1994). Verleden aanwezig (בהולנדית). Hilversum: Moving Image Production [prod.]
- ^ "Laureaten en erepenningen 1989". www.kunstenaarsverzet.nl. נבדק ב-2018-01-07.
- ^ "Breur Adriana (1913–? )". Yad Vashem. 1998.
- ^ "Breur Krijn (1913–1943 )". Yad Vashem. 1998.