איבופרופן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איבופרופן
Ibuprofen-Enantiomere Strukturformeln.png
Ibuprofen-3D-vdW.png
שם IUPAC
(RS)-2-[4-(2-methylpropyl)phenyl]propanoic acid
שמות מסחריים בישראל
אדוויל, אדקס, איבופן, איבופרופן, ארטופן, נורופן
נתונים כימיים
כתיב כימי C13H18O2
מסה מולרית 206.3 גרם למול
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית 49%–73%
מטבוליזם בכבד
זמן מחצית חיים שעתיים
הפרשה בשתן
בטיחות
מעמד חוקי עד 200 מ"ג ו 16 כדורים בחבילה - GSL, עד 400 מ"ג - P, מעל 400 מ"ג - Rx
קטגוריית סיכון בהריון D
סיכון לתלות לא קיים
דרכי מתן פומי, עורי ורקטלי
מזהים
מספר CAS 15687-27-1
PubChem 3672
ChemSpider 3544
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איבופרופן (Ibuprofen) היא תרופה נפוצה ממשפחת מדכאי דלקת שאינם סטרואידיםאנגלית: Non Steroidal Anti Inflamatory Drugs או בקיצור NSAIDs). התרופה מוכרת בשמות המסחריים נורופן, אדוויל, אדקס ועוד.

איבופרופן משמש כמשכך כאבים וכנוגד דלקת והוא יעיל לטיפול בדלקות פרקים, שיגדון, כאבי ראש, כאבי וסת, כאבי לסת ושיניים. הוא דומה לאספירין באופן פעולתו ובדומה לשאר התרופות מקבוצת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים, הוא עלול לגרום לדימומים בדרכי העיכול. אפקט הורדת החום ושיכוך הכאב מתחיל תוך כשעה-שעתיים מרגע נטילת התרופה וטווח השפעתה הוא בין 5-8 שעות. האפקט הטיפולי האנטי דלקתי הרצוי אצל חולים הנוטלים את התרופה לטיפול בדלקות פרקים, עשוי להופיע באופן מלא רק לאחר מספר שבועות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953 החל הרוקח ד"ר סטיוארט אדמס וצוותו מחברת בוטס (Boots) - רשת בתי מרקחת ותרופות ללא מרשם בריטית, במחקר שמטרתו יצירת משכך כאבים יעיל יותר מאספירין. אספירין שימשה באותו הזמן כתרופה העיקרית לשיכוך כאבים ולהורדת חום. ד"ר אדמס וצוותו חקרו קבוצה חדשה של מרכיבים – חומצות פרופיוניות, שהובילו בסופו של דבר לגילוי האיבופרופן - תרופה אנטי דלקתית לא סטרואידית (NSAID).

החומר הפעיל באיבופרופן פועל באתר הכאב על ידי חסימת ייצור חומרים שומניים דמויי הורמון הקרויים פרוסטגלנדינים, המווסתים פעילויות שונות בגוף, כולל השריית כאב, נפיחות ודלקת. החברה פיתחה קודם לכן את האיבופנק, מולקולה דומה מאוד שהייתה בשימוש תקופה קצרה באנגליה עד שהתברר שהיא רעילה לכבד.

בשנת 1962 הוגש הפטנט לתרופה איבופרופן, בשנת 1966 התקיימו ניסויים קליניים ראשונים באיבופרופן ובשנת 1969 הושק האיבופרופן באנגליה כטיפול עבור דלקת מפרקים שגרונית, תחת שם המותג BRUFEN. עם המעבר לתרופה ללא מרשם הושק המותג NUROFEN.

בשנת 1983, לאחר שנאספו ראיות לבטיחות השימוש היומיומי בתרופה, הושק המותג נורופן באנגליה. התרופה אושרה על ידי ועדת הבטיחות לשימוש בתרופות ללא מרשם והפכה לתרופה הראשונה ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (מלבד אספירין) שאושרה למכירה ללא מרשם רופא. בשנת 1984 אישר מנהל התרופות והמזון האמריקאי את מכירתה ללא מרשם.

בשנת 1987 זיכתה נורופן את ממציאה בפרס היוקרתי לעסקים שניתן לקבל בממלכה הבריטית – פרס מלכת אנגליה (The Queen's Awards for Enterprise), הניתן לעסקים ולארגונים בריטיים המצטיינים בחדשנות, בפיתוח בר-קיימא ובסחר בינלאומי.

כיום מהווה איבופרופן את התרופה הנפוצה ביותר ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים, הנרשמת למטופלים על ידי רופאים, ואחת משלושת משככי הכאבים הנמכרים ביותר (ביחד עם פארצטמול ואספירין).[1]

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינונים נמוכים של איבופרופן (400-200 מ"ג) נמכרים ברוב המדינות ללא מרשם רופא. בישראל מינון של 200 מ"ג בחפיסות של עד 16 כדורים נמכר כתרופה ללא מרשם לשיווק כללי (GSL או OTC) מינון של 400 מ"ג או אריזות גדולות יותר נמכרות ללא מרשם בבתי מרקחת. לאיבופרופן משך פעולה תלוי מנה של 6 עד 8 שעות (מעבר לזמן מחצית החיים שלו). המינון המומלץ הוא 200-400 מ"ג למבוגר כל שש עד שמונה שעות ובמרשם רופא עד מינון של 3,200 מ"ג ליום לתקופות קצרות מאוד. איבופרופן מותר לילדים מעל גיל חצי שנה. המינון לילדים הוא 5-10 מ"ג\ק"ג משקל גוף כל שש עד שמונה שעות, בתכשירים נורופן סירופ ואדוויל סירופ שריכוזם 100 מ"ג\ 5 מ"ל המינון הוא 0.5 מ"ל\ק"ג משקל גוף.

התרופה משמשת לטיפול בכאב, להורדת חום ובשימוש ניסיוני כמעצבת תהליכים דלקתיים כרוניים.

שימוש ניסיוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כמו NSAIDs אחרים התרופה יכולה להיות יעילה לטיפול בתת-לחץ דם אורתוסטטי (לחץ דם נמוך כאשר האדם מתרומם לעמידה זקופה).[2]
  • מחקרים מסוימים מראים יתרון על פלצבו במניעה של מחלת אלצהיימר כאשר התרופה ניתנה במינון נמוך לתקופות ארוכות.[3]
  • שימוש קבוע באיבופרופן הראה הקטנת סיכון לפרקינסון, להבדיל ממתן של אספירין או פארצטמול.[4]

אופן פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איבופרופן הוא NSAIDs וככזה הוא פועל על ידי דיכוי פעולת משפחת האנזים ציקלואוקסיגנאז (באנגלית cyclooxygenase או COX) או בקיצור קוקס. אנזים מפתח בסינתזת פרוסטגלנדינים, מתווכי דלקת וכאב עיקריים. ישנם לפחות שני סוגי קוקס, קוקס-1 וקוקס-2. איבופרופן מעכב את שניהם בצורה דומה. הפעילות הרצויה של שיכוך כאב, הורדת חום והפחתת דלקת מתווכת על ידי קוקס-2 בעוד שדיכוי קוקס-1 אחראי לתופעה הלא רצויה של פגיעה במערכת העיכול ולתופעה שבדרך כלל אינה רצויה של פגיעה בפעילות טסיות הדם.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפחתת פעילות תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה-SSRI -

במחקר משנת 2011[5][6] נטען כי עיכוב של ציטוקינים על ידי משככי כאבים מסוג NSAIDs, ובהם איבופרופן, עשוי לפגוע בפעילות האנטי-דיכאונית של תרופות ממשפחת ה-SSRI.

  • גירוי מערכת העיכול -

ככל ה-NSAIDs הלא סלקטיביים, איבופרופן גורם להקטנת מוקוזת המעי והגדלת חומציות מערכת העיכול דבר שעלול בשימוש ממושך לגרום לצרבות ואף לכיב פפטי. מומלץ לקחת אותו רק לאחר האוכל ובשימוש ממושך בתוספת כדור להגנה על מערכת העיכול. עם זאת ביחס ל-NSAIDs אחרים ובמינונים של עד 1200 מ"ג ליום האיבופרופן בטוח לשימוש מבחינה זו.[דרוש מקור]

  • סיכון לבבי -

במשתמשים במינונים גבוהים לאורך זמן, קיים סיכון מוגבר לאירוע לב.

  • רגישות לאור -

תופעת לוואי נדירה ביותר.

הריון והנקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אינו אסור בהריון אך גם אינו מומלץ. מינון גבוה בשליש השלישי עלול לגרום לעיכוב צירים עקב עיכוב סינתזת פרוסטגלנדינים.
  • מותר בהנקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איבופרופן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (1982). Ibuprofen. Chronicles of Drug Discovery (pp. 149), New York: J. Wiley
  2. ^ Zawada E (1982). "Renal consequences of nonsteroidal antiinflammatory drugs.". Postgrad Med 71 (5): 223–30. PMID 7041104. 
  3. ^ Townsend K, Praticò D (2005). "Novel therapeutic opportunities for Alzheimer's disease: focus on nonsteroidal anti-inflammatory drugs.". FASEB J 19 (12): 1592–601. PMID 16195368. 
  4. ^ Chen H, Jacobs E, Schwarzschild M, McCullough M, Calle E, Thun M, Ascherio A (2005). "Nonsteroidal antiinflammatory drug use and the risk for Parkinson's disease.". Ann Neurol 58 (6): 963–7. PMID 16240369. 
  5. ^ Why Painkillers Interfere with Anti-depressants
  6. ^ J.L. Warner-Schmidt et.al "Antidepressant effects of selective serotonin reuptake inhibitors (SSRIs) are attenuated by antiinflammatory drugs in mice and humans" PNAS 2011

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.