איברהים אל-יאזורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

איברהים פארס אל-יאזורי (ערבית: ابراهيم اليازوري; נולד 1941) הוא ממקימי ומנהיגי תנועת הטרור חמאס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איברהים פארס אל-יאזורי נולד בשנת 1941 בכפר בית דאראס שבקרבת אשדוד. במהלך מלחמת העצמאות ברחה משפחתו לרצועת עזה והתגוררה במחנה הפליטים בח'אן יונס. בשנת 1960 יצא למצרים ולמד רוקחות באוניברסיטת קהיר. במהלך לימודיו נחשף לתורת האחים המוסלמים והצטרף לתנועה. בעקבות ניסיונות החתירה תחת משטר נאצר בידי מנהיג האחים המוסלמים סייד קוטב, חברי התנועה נעצרו בידי השלטונות במצרים. בשנת 1965 נעצר אל-יאזורי ושהה במעצר במשך כשנה. בשנת 1966 שוחרר וחזר לרצועת עזה[1].

בחזרתו לרצועה אל-יאזורי החל לעבוד בבית החולים שיפא בעזה. כמו כן המשיך את פעילותו במסגרת האחים המוסלמים, שהנהגתם ברצועה הייתה בידי אחמד יאסין. בשנת 1973 סייע אל-יאזורי ליאסין בהקמת המוג'מע האסלאמי, אגודת רווחה דתית שפעלה לפי עקרון הדעוה להשבת האוכלוסייה לחיק האסלאם. בשנת 1975 פוטר מעבודתו בשיפא ופתח בית מרקחת פרטי. היה חבר בוועד הפועל של הסהר האדום ברצועת עזה, ובשנים 1981-1985 היה חבר באגודת הרופאים ברצועה. כמו כן שימש כמרצה באוניברסיטה האסלאמית בעזה[2]. בשנת 1984 בעקבות מעצרו של יאסין מונה אל-יאזורי למזכיר הכללי של המוג'מע.[3]. יאסין השתחרר מהכלא בשנת 1985 במסגרת עסקת ג'יבריל, אך בשובו לעזה הודיע על התפטרותו מנשיאות המוג'מע, ולכן אל-יאזורי המשיך להחזיר בתפקיד זה[4].

אל-יאזורי נמנה עם מקימי תנועת חמאס בפרוץ האינתיפאדה הראשונה. ב-10 בדצמבר הוזמן לביתו של אחמד יאסין, וביחד עם בכירים נוספים הוחלט על הקמת תנועה שתבצע ג'יהאד אקטיבי כנגד ישראל. כחבר מפקדת התנועה היה אל-יאזורי ממונה על פעילות חמאס בעיר עזה. כמו כן שימש כיועצו האישי של יאסין, כחבר ועדת הבריאות של הארגון וכאחראי על קשרי החוץ. יחד עם שאר המייסדים כיהן גם כחבר הוועד הפועל של התנועה[5]. בספטמבר 1988 נעצר אל-יאזורי במסגרת גל מעצרים כנגד בכירי החמאס, ונידון ל-27 חודשי מאסר. בינואר 1991 שוחרר מן הכלא, וחזר לשמש כמזכ"ל המוג'מע וכבכיר בהנהגה הפוליטית של חמאס[6].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מבניו של אל-יאזורי נהרג בחיסול הממוקד של אחמד יאסין ב-22 במרץ 2004[7].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גיא אביעד, לקסיקון חמאס, עמ' 116.
  2. ^ מיכאל מילשטיין, המהפכה הירוקה: דיוקנה החברתי של תנועת החמאס, עמ' 165.
  3. ^ גיא אביעד, לקסיקון חמאס, עמ' 116.
  4. ^ שלומי אלדר, להכיר את חמאס, עמ' 24-25.
  5. ^ אביבה שאבי ורוני שקד, חמאס: מאמונה באללה לדרך הטרור, עמ' 34-35.
  6. ^ גיא אביעד, לקסיקון חמאס, עמ' 116.
  7. ^ גיא אביעד, לקסיקון חמאס, עמ' 116