לדלג לתוכן

דעוה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מוסלמי מבצע דעוה לקבוצת איכרים בפיליפינים
מרכז הדעוה בעיר יוסטון שבטקסס

דַעוה או דעווה (בערבית: دعوة. בתרגום מילולי מדויק לעברית: הזמנה) היא פעילות פרוזליטיזם באסלאם. הפצת האסלאם ללא-מוסלמים ברחבי העולם ("הזמנתם" להצטרף לדת), באמצעים לא אלימים.

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות המילה, בתרגום מילולי לעברית, "קריאה" או "הזמנה"; בהקשר האסלאמי הכוונה לקריאה לאמונה באללה.

מוסלמי המבצע דַעוה, איש דת או מתנדב, נקרא דַעוי.

הדַעוי הוא אדם שמזמין אנשים להבין ולקבל את האסלאם באמצעות דיאלוג וטכניקות אחרות, במטרה שיקבלו את האמונה, התפילה ואורח החיים האיסלאמי (בדומה למיסיונר בנצרות).

דעוה מתוארת גם כ"חובה לפעיל מוסלמי לעודד מוסלמים אחרים לחיות באדיקות רבה יותר בכל תחומי חייהם" (בדומה לחזרה בתשובה ביהדות), הגדרה שהפכה למרכזית במחשבה האיסלאמית העכשווית.

מקורות המצווה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מוחמד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסעב בן עומייר היה השליח המוסלמי הראשון, שנשלח בספטמבר 621 לאל-מדינה ללמד את תורות האסלאם לעם, ולתת להם הדרכה[1].

אחרי קרב אוחוד ב-625 מוחמד שלח מספר שליחים כמיסיונרים לשבטים שונים, מתוך היענות למי שבאו אליו בבקשה לשלוח מדריכים להורות להם את האסלאם. ואולם, השליחים שוחדו על ידי אנשי שבטי ח'וזמה, שרצו לנקום את ההתנקשות בח'אלד בן-סופיאן, ראש שבט בַּ֫נוּ לחיאן, בידי חסידי מוחמד. במסע זה נרצחו בין שמונה לעשרה "מיסיונרים", מאלה ששלח מוחמד. אירוע זה כונה בשם "משלחת א-רג'יע" (אנ').

באירוע "משלחת ביר מעונה" (אנ') מיולי 625, נשלחו על ידי מוחמד שוב כמה "מיסיונרים" לבקשת אנשי שבט בַּ֫נוּ עאמר, אך גם הפעם השליחים נרצחו, כנקמה על ההתנקשות בח'אלד בן סופיאן על ידי חסידי מוחמד. 70 מוסלמים ממשלחת זו נהרגו[2]. באירוע נוסף של משלחת ח'אלד בן אל-וליד (בַּ֫נוּ גַ'ד'ימה) בינואר 630, מוחמד שלח את ח'אלד בן אל-וליד להזמין את שבט בַּ֫נוּ גַ'ד'ימה להצטרף לאסלאם. (זה מוזכר בחדית' הסוני צחיח אל-בוח'ארי, 5: 59: 628).

בקוראן יש למונח דעוה משמעויות אחרות: בסורה (פרק) 30:25 למשל, המונח מציין את הקריאה למתים לקום ביום הדין. בדרך כלל בקוראן מתייחסת המילה להזמנה של אללה לחיות על פי רצונו, ומניחים שלכך הייתה הכוונה כשנעשה שימוש במונח דעוה במאות הראשונות של האסלאם. לעתים היה שחלוף בין המונח 'דעוה' לבין המונחים "שריעה", או "דין(בערבית)").

לאחר מותו של מוחמד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של מוחמד ב-632, מסתבר מהראיות ההיסטוריות הקיימות כי המוסלמים לא יצאו מייד לפעילות של דעוה – במהלך כיבושי האימפריה הביזנטית והאימפריה הסאסאנית של ממלכת פרס, הם עסקו מעט אם בכלל, בהטפה ללא-מוסלמים מקומיים. המונח דעוה נכנס לשימוש נרחב כמאה שנה לאחר מות מוחמד, בעקבות תעמולת העבאסים נגד חמולת השלטון האומיית בשנות ה-20 של המאה ה-8. עם זאת, 'הדעוה העבאסית' נפסקה כשהעבאסים עלו לשלטון – עובדה המעידה על אופייה הפוליטי. דעוה כפעילות מיסיונרית באמת, אם כי עדיין בקרב האומה המוסלמית, הופיעה בפלג האסמאעיליה בין המאות ה-9 עד ה-13. האיסמאעילים, במובנים רבים, יכולים להיחשב כחלוצי הפעילות המיסיונרית המוסלמית המאורגנת: מבנה הדעוה הממסדי והמתוחכם שלהם כמעט ולא נשנה עד היום. יתר על כן, עבור האיסמאעילים, דעוה הייתה בראש סדר העדיפויות של המדינה. הדעוה האיסמאעילית כללה הטפה פנימית - בתוך אומת האסלאם וגם ללא מוסלמים, ושילבה תאולוגיה ופוליטיקה.

חשיבות הדעוה הודגשה מספר פעמים בקוראן:

  • סורה 41 – (ל"ג) ”ומי מיטיב לדבר מהאיש הקורא את בני האדם אל אלהים ועושה טוב ואומר: אני מהמוסלמים?”
  • סורה 16 – (קכ"ה) ”קרא את האנשים בחכמה ובעצה טובה אל דרך אדונך; ואם תריב עמם, דבר אליהם רכות; כי אדונך מכיר את התועים מדרכו ואת ההולכים בה.”
  • סורה 3 – (ק"ד) ”אתם הטוב מכל עמי הארץ; אתם אוהבים את הישר ושונאי עוול, ומאמינים בד‘. לו האמינו אנשי הכתב, אז טוב להם מעתה! אמנם יש מאמינים בהם, אך רובם חוטאים.”
  • סורה 3 – (ק"י) ”אתם המאמינים! אל תתרועעו אל אנשי דת אחרת; לא ישובו מהדיח אתכם, ולא ידרשו כי אם את רעתכם. שנאתם אליכם כבר יצאה מפיהם; אך עוד רע ממנו צפון בקרב לבם. כבר נתנו לכם אותות על זאת, אם הבינותם אותם.”

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דעוה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. UNESCO (2012). Different Aspects of Islamic Culture: Vol.3: The Spread of Islam Throughout the World Volume 3 of Different aspects of Islamic culture. UNESCO, 2012. p. 51–. ISBN 9789231041532. {{cite book}}: (עזרה)
  2. Tabari, Al (2008), The foundation of the community, State University of New York Press, p. 151, ISBN 978-0887063442, Then in Safar (which began July 13, 625), four months after Uhud, he sent out the men of Bi'r Ma'unah