סייד קוטב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סייד קוטב

סייד קוּטבּערבית: سيد قطب, תעתיק מדויק: סיד קטב; 9 באוקטובר 1906 - 29 באוגוסט 1966) היה פעיל בכיר והוגה דעות בתנועת האחים המוסלמים במצרים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוטב נולד במצרים למשפחה מהמעמד הבינוני בכפר סמוך לקהיר, ולמד לימודי הוראה בקהיר. לאחר מכן היה למורה ולמחנך במערכת החינוך המצרית. בשנת 1939 מונה קוטב לתפקיד מפקח במשרד החינוך במצרים בו כיהן עד שנת 1948 ובזמן זה פיתח תוכניות לימודים. ב-1948 הוא נשלח בשליחות משרד החינוך המצרי לארצות הברית, כדי ללמוד שם לימודי תואר שני בחינוך וללמוד את מערכת החינוך האמריקאית. השליחות בארצות הברית גרמה לקוטב להתחזק בדת, להסתייג לחלוטין מאורח החיים האמריקני ולהפוך למבקר חריף ביותר של המערב ותפיסת החיים המערבית במקביל פיתח ביקורת כלפי המשטר והשחיתות של בית המלוכה. בשובו למצרים בשנת 1951 הצטרף קוטב לאחים המוסלמים, בשנת 1952 הפך קוטב לפעיל בכיר של האחים המוסלמים ולמעשה לאידאולוג החשוב ביותר של התנועה, לאחר שמנהיגה הבלתי מעורער חסן אלבנא נרצח בשנת 1949 והיה ראש מחלקת התעמולה של הארגון והאחראי על הדעוה.

סייד קוטב היה איש הקשר בין האחים המוסלמים לבין קבוצת הקצינים החופשייםאנואר סאדאת היה איש הקשר של קבוצת הקצינים החופשיים אל תנועת האחים המוסלמים)

ב-1954, לאחר ניסיון ההתנקשות בגמאל עבד אל נאצר, נעצר קוטב על ידי שלטונות מצרים והואשם בפעילות חתרנית. בשנת 1964 שוחרר מהכלא מטעמי בריאות. בהיותו בכלא הגיעו רעיונותיו המהפכניים לכלל בשלות מלאה, ושם הוא כתב את שני ספריו העיקריים: "ט'לאל אלקוראן" (בצלו של הקוראן) ו"מעאלים פי אל-טריק" (ציונים עלי דרך). באוגוסט 1965 נכלא קוטב פעם נוספת באשמת חברות בהתארגנות טרור. בעקבות זאת נידון למוות והוצא להורג בתלייה ב-29 באוגוסט 1966.

האידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסתו האידאולוגית המהפכנית של קוטב הושפעה עמוקות מתפיסת עולמו של מודודי, אשר ספריו החלו להיתרגם מאורדו ומאנגלית לערבית רק בשנות החמישים. מודודי פיתח תאוריה הקרויה "הג'אהיליה החדשה", אשר במהותה עמד הרעיון של דחיית הציוויליזציה המודרנית משום שזו איננה יכולה לדור בכפיפה אחת עם האסלאם.

כמו מודודי, סבר קוטב כי יש לדחות באופן מוחלט את התפישות המערביות, המנוגדות בראייתו לתפישת האסלאם, שכן הן שוללות באופן מוחלט את ריבונותו של אללה בכל תחומי החיים, ולפיכך, בראייתו, תפישת המערב מובילה לביטול מוחלט של הצורך בדת. תוצאת שלילת האסלאם וקבלת תפישות מערביות המנוגדות לאסלאם, הינה החייאתה של הג'אהליה החדשה, קרי חזרה למצב הבערות בו היה שרוי העולם טרם בואו של האסלאם.

קוטב סבר אפוא שהוצאת שלטון השריעה ממדינות האסלאם החזירה את מדינות האסלאם לתקופת הבערות של טרום-האסלאם - היא תקופת הג'אהיליה. קוטב הטיף לכך שמדינות האסלאם צריכות להיות מדינות המונהגות על פי ההלכה האסלאמית. למרות שקוטב סבר שהמדינות המוסלמיות צריכות ליישם את ההלכה המוסלמית הוא לא חשב שמשימתם העיקרית של המוסלמים שחיים במדינות המוסלמיות המודרניות היא לבצע את ההלכה המוסלמית. בהתאם למשנתו, המוסלמים חייבים להדגיש יותר את העניינים התאולוגיים שנגעו לייחוד האל והתמקדו בחיזוק האמונה המוסלמית. בהתאם לדעה הזאת המוסלמים אמורים להפיץ את עיקרי האמונה המוסלמית ורק לאחר הקמת מדינת ההלכה המוסלמית ייאכפו חוקי ההלכה המוסלמית בהתאם לנסיבות התקופה המודרנית, אולם לא בהכרח בהתאם לאותם חוקים הלכתיים שהיו נפוצים בימי הביניים. לפיכך, קוטב האמין כי יש לפעול בהתאם לשיטה הדרגתית אשר מתחילה בשימת דגש על התיאולגיה המוסלמית ומסתיימת בהקמת מדינת ההלכה המוסלמית. בצורה זו, סבר קוטב כי בימנו אנו עדיין מצויים בתקופה אשר לא צריך ליישם בה את ההלכה המוסלמית אלא להפיץ את הדת המוסלמית מחדש בקרב תושבי מצרים. תפיסה זאת הובילה אותו לעימותים רבים עם השלטון המצרי שראה בו כמערער על הלגיטימציה הדתית של שלטונו של גמאל עבד אל-נאצר, שלטון אותו ראה קוטב כג'אהלי ודורש אסלום. קריאתו של עבד אל-נאצר לקוטב למתן את תפישתו הפוליטית והדתית לגבי שלטונו לא הביאה לתוצאות הרצויות מצד עבד אל-נאצר, ולכן סייד קוטב הוצא להורג בשנת 1966.

מניפסט האסלאם הרדיקלי - ציוני הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המניפסט כתב קוטב בעת שהיא כלוא ופרסם אותו ב-1964, כלומר המניפסט נכתב מיד אחרי משבר הטילים בקובה ותיאר את העולם של אותה תקופה.

המניפסט מורכב מניתוח המצב, תיאור עד כמה המצב העכשווי גרוע ומהצעה לפתרון המצב הגרוע.

להרגשתו של קוטב העולם נמצא על פי תהום כי הוא נשלט על ידי שני כוחות שכשלו, יש בעולם מאבק בין התרבות המערבית, כלומר הקפיטליזם, לבין התרבות הקומוניסטית, אולם שתי אידאולוגיות אלו הן תוצר תרבות המערב שאינה מכירה באללה ובשליחו. הקומוניזם מאופיין בשלילת הדת ולכן הוא רע, הקפיטליזם מתאפיין בדמוקרטיה שבה האדם במרכז ולא האלוהים ולכן זה רע.

מכאן שהגיע הזמן שהאסלאם ייקח את ההנהגה בעולם וזאת בלי לוותר על הטכנולוגיה ועל הידע שנצבר. גם המדינות שמכנות עצמן מדינות מוסלמיות לא מכירות בריבונות האל והמהפכה צריכה להתבצע גם בהן.

המהפכה היא ביטול הג'אהלייה וביטול המשטרים המוסלמים שאינם הולכים בדרך האסלאם. קוטב עושה שימוש במונח התאולוגי מנהג' (منهج), שהוא השיטה, הדרך, הדבר שהופך אדם לחלק מהאוממה (الاُمّة) החיה תחת עקרונות השריעה וכך האדם ישוחרר מכל שלטון ומרות מלבד שלטון אלוהים.

מניפסט זה התקבע לאחר מותו כמנשר התנועות האסלאמיות הלוחמניות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סייד קוטב, מניפסט האסלאם הרדיקלי - ציוני דרך, רסלינג, תרגום מערבית והערות: שוש בן-ארי, תל אביב 2011.
  • וטיקיוטיס, פניוטיס ג'. תולדותיה של מצרים: ממוחמד עלי ועד סאדאת, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים 1983
  • יצחק לאור / הארץ, תרבות וספרות / האידאולוג הרהוט של הג'יהאד, 18 בנובמבר 2011