איטלו גריבולדי
 | |
| הגנרל איטלו גריבולדי | |
| לידה |
20 באפריל 1879 לודי, לומברדיה, ממלכת איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
3 בפברואר 1970 (בגיל 90) רומא, איטליה  |
| השתייכות |
 הצבא המלכותי האיטלקי |
| תקופת שירות | 1899–1943 |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-30 מפקד הקורפוס ה-5 מפקד הארמייה החמישית מפקד הארמייה העשירית מפקד הארמייה השמינית | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
  | |
איטלו גריבולדי (באיטלקית Italo Gariboldi; 20 באפריל 1879, לודי, ממלכת איטליה – 3 בפברואר 1970, רומא, איטליה) היה גנרל איטלקי, שפיקד על כוחות במלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה ובמלחמת העולם השנייה.
תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1899 סיים גריבולדי את האקדמיה הצבאית האיטלקית והוצב כקצין רגלים בדרגת סגן משנה. הוא לחם במלחמה האיטלקית-עות'מאנית בצפון אפריקה ובהמשך נטל חלק במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה הועלה לדרגת גנרל ומונה למפקד האקדמיה הצבאית האיטלקית. במהלך המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה כיהן גריבולדי בתפקיד המושל הצבאי של אדיס אבבה וכן כראש המטה של הצבא האיטלקי במלחמה.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלהי 1940, במהלך מבצע מצפן, כיהן גריבולדי לזמן קצר כמפקד הארמייה העשירית בשל מחלתו של מפקדה מריו ברטי. במהלך הקרבות, לאחר שהגנרל ג'וזפה טלרה שהחליף את מריו ברטי נהרג, מונה גריבולדי שוב למפקד הארמייה. במועד מינויו הארמייה כבר ספגה אבידות כבדות והתקשתה להמשיך ולפקד ככוח לוחם. בין 25 במרץ ועד 19 ביולי 1941 כיהן כמושל לוב ומפקד כוחות צבא איטליה בצפון אפריקה. גריבולדי הועבר מתפקידו בשל חיכוכי דעות מול מפקד קורפוס אפריקה ארווין רומל.
ב-10 ביולי 1942 הוא נקרא לפקד על הכוחות האיטלקיים בחזית המזרחית במקום הגנרל ג'ובאני מסה לו היו חילוקי דעות עם בניטו מוסוליני בעניין הרחבת הפעילות האיטלקית בחזית הרוסית. גריבולדי נטל פיקוד על הארמייה השמינית ונחל עמה תבוסה קשה במהלך מבצע סטורן קטן שהיה חלק מקרב סטלינגרד. למרות המצוקה הקשה אליה נקלעו הכוחות האיטלקיים, גילה גריבולדי קור רוח והצליח לארגן את נסיגת מקצת היחידות האלפיניות של הארמייה ובכך להצילן. על פעולה זו עוטר בעיטור צלב האבירים של צלב הברזל.
שלהי הקריירה ואחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1943, לאחר כניעת האיטלקים לבעלות הברית, נשבה גריבולדי בידי הגרמנים, נשפט ונידון למוות בעוון בגידה. בשלהי 1944 שוחרר ממאסרו על ידי כוחות בעלות הברית, ושב לאיטליה. הוא פרש מהצבא לחיים פרטיים. בשנת 1970 הלך לעולמו והוא בן 91. גריבולדי נקבר באחוזתו המשפחתית בעיר הולדתו לודי. בנו, מריו גריבולדי, היה אף הוא גנרל בשורות הצבא האיטלקי ונאט"ו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איטלו גריבולדי - תקציר ביוגרפי, באתר digilander.libero.it (באיטלקית)
