איטליה הצעירה

איטליה הצעירה (איטלקית: La Giovine Italia) הייתה תנועה פוליטית אשר הקים ג'וזפה מציני בשנת 1831, כחלק מהמאבק לאיחוד איטליה, וכן שמו של ביטאון התנועה.

מטרתה העיקרית של תנועה זאת הייתה לשחרר את איטליה מהשלטון הזר ולאחד את נסיכויות איטליה כרפובליקה חוקתית-דמוקרטית מאוחדת שתבטיח שוויון זכויות לכולם. יעדיה הפוליטיים של התנועה הם ציבוריים: אף שהחברה פועלת במסתור, כולם יודעים שהיא רודפת את עצמאותה ואחדותה של חצי האי, המאוחדת תחת ממשלה רפובליקנית. איטליה הצעירה רודפת את יעדיה באמצעות חינוך (או "אפוסטולטה") ותקומה. אימוניו של מאציני התמקדו בהפצת רעיונותיו לערב כמה שיותר אנשים תוך ציפייה לגירוש זרים באמצעות פעולה אלימה, שתושג באמצעות לוחמת כנופיות. מייד לאחר גירוש הזרים הייתה הממשלה נשלטת באופן זמני על ידי רשות דיקטטורית המורכבת מכמה אנשים עם מוסר מוכר המייצגים את האזורים השונים במדינה כדי לאפשר לעם, האפוטרופוס היחיד על הריבונות, להחליט מהי צורת הממשל הטובה ביותר. למרות העובדה שמציני האמין שהרפובליקה היא הממשלה המקובלת היחידה בחצי האי האיטלקי, הוא חשב שהיא צריכה להיות תוצאה של רצון חופשי עממי ולא תנוהל על ידי האליטה המהפכנית.^[1]

התנועה גייסה את המוני העם האיטלקי, ובעיקר צעירים שרצו לבטל את הסדר הישן והושפעו מרעיונות הליברליזם ומעקרונות המהפכה הצרפתית. התנועה רכשה לעצמה קהל אוהדים גדול וב-1848, ימי אביב העמים, התחוללו מספר הפיכות וניסיונות הפיכה נגד השליטים המקומיים. כחלק ממנוסת שליטים מקומיים נמלט אף האפיפיור מרומא.

רוב ההפיכות נכשלו, אולם בחלק מהנסיכויות, ובראשן נאפולי, קיבלו התושבים זכויות רבות יותר מאשר היו להם לפני המהפכה וחלקן, כמו ונציה ורומא, שוחררו והפכו לרפובליקות עצמאיות.

לאחר זמן, חזרו חלק מהשליטים לשלוט בנסיכויות וחלק מההקלות בוטלו, אולם איטליה הצעירה וזרם התודעה שחוללה היו מהגורמים המסייעים לאיחוד איטליה שהתרחש כ-30 שנה לאחר מכן.

תנועת איטליה הצעירה הייתה הבסיס לתנועת "אירופה הצעירה", שייסד מאציני ב-1834.