איינר גרהרדסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איינר גרהרדסן
Einar Gerhardsen
Einar Gerhardsen 1945.jpeg
לידה 10 במאי 1897
אקרסהוס, נורווגיה
פטירה 19 בספטמבר 1987 (בגיל 90)
אוסלו, נורווגיה
מדינה נורווגיה
מקום קבורה Western Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העבודה
ראש ממשלת נורווגיה ה־15
25 בספטמבר 196312 באוקטובר 1965
(שנתיים)
ראש ממשלת נורווגיה
22 בינואר 195528 באוגוסט 1963
(8 שנים ו-31 שבועות)
ראש ממשלת נורווגיה
25 ביוני 19459 בנובמבר 1951
(6 שנים ו-19 שבועות)
פרסים והוקרה
  • פרס הספרות ע"ש פר גינט (1971)
  • Medal for Outstanding Civic Service עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איינר הנרי גרהרדסןנורווגית: Einar Henry Gerhardsen ;‏ 10 במאי 1897 - 19 בספטמבר 1987) היה פוליטיקאי נורווגי מן מפלגת העבודה אשר שימש כראש ממשלת נורווגיה בשנים 1945-1951 ובשנים 1955-1965 (למעט הפסקה קצרה בסתיו 1963). בסך הכל, גרהרדסן כיהן כראש ממשלה כ-17 שנים, יותר מכל פוליטיקאי נורווגי אחר. נורווגים רבים מתייחסים לגרהרדסן כ"אבי האומה". הוא נחשב לאחד ממשקמי נורווגיה לאחר מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1954 כיהן לתקופה קצרה כנשיא המועצה הנורדית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרהרדסן נולד ב-10 במאי 1897 באקרסהוס שבדרום נורווגיה. החל להיות פעיל בנוער מפלגת העבודה כשהיה בן 17. גרהרדסן התחתן בשנת 1932 ונולדו לו כשני ילדים. באותה השנה נבחר למועצת עיריית אוסלו. בשנת 1938 החל לכהן כסגן ראש העירייה ובשנת 1939 נבחר להיות סגן יושב ראש המפלגה. בשנת 1940, לאחר כיבוש נורווגיה בידי גרמניה הנאצית, גרהרדסן החל לשמש כמנהיג המפלגה. במשך שבוע וחצי באוגוסט 1940 הוא גם כיהן כראש עיריית אוסלו, אך פוטר על ידי השלטון הנאצי שבתקופה זו הוציא את כלל המפלגות אל מחוץ לחוק.

בזמן מלחמת העולם השנייה השתתף גרהרדסן בהתנגדות המאורגנת נגד הכיבוש הגרמני ונעצר ב-11 בספטמבר 1941. הוא נכלא במחנה ריכוז בדרום המדינה. באפריל 1942 נשלח לזקסנהאוזן. בספטמבר 1944 הוחזר למחנה ריכוז בנורווגיה, ושם נשאר עד סוף המלחמה.

לאחר המלחמה, בסוף מאי 1945, שבה ממשלת נורווגיה הגולה לנורווגיה[1][2] ובהתאם להבטחתה התפטרה כדי לפנות מקום לאנשים שלא היו מעורבים באחריות לתבוסה בשנת 1940[3]. בתחילת יוני 1945, הגיע גם המלך חזרה לאוסלו, וב-19 ביוני הוא הטיל על גרהרדסן להקים ממשלת מעבר של כל המפלגות עד לבחירות[4][5] באוקטובר של אותה השנה. בבחירות אלו ניצחה מפלגת העבודה והשיגה לבדה רוב של 76 מתוך 150 מושבים בסטורטינג[6]. גרהרדסן המשיך לכהן כראש ממשלה, הפעם בראש ממשלה של חברי מפלגתו בלבד[7] והוביל מדיניות של הלאמת ענפים מרכזיים במשק הנורווגי[8]. בבחירות בשנת 1949 הגדילה מפלגת העבודה את הרוב שלה ל-85 מושבים[9] ורבים ייחסו את הניצחון לגרהרדסן[10].

מינואר 1954 ועד ינואר 1955 כיהן כנשיא הסטורטינג.

בבחירות בשנת 1961 ירד במעט כוחה של מפלגת העבודה וגרהרדסן ביסס את ממשלתו על 74 חברי מפלגתו ו-2 חברי הפרלמנט מהשמאל הקיצוני, שהיוו לשון מאזניים. באוגוסט 1963 הודח גרהרדסן בהצבעת אי אמון בה חברו 2 חברי הפרלמנט מהשמאל הקיצוני, אל האופוזיציה הימנית, בעקבות אסון במכרה בסבאלברד שאירע בנובמבר 1962, במכרה בבעלות הממשלה[11][12]. חודש לאחר מכן חברו שני נציגי השמאל הקיצוני חזרה למפלגה הסוציאליסטית, ממשלת הימין הופלה[13] וגרהרדסן שב לתפקיד ראש הממשלה[14]. אולם בבחירות בספטמבר 1965 הפסידה מפלגת העבודה עוד 6 מושבים[15], ובכך הקיץ הקץ על שלטונו הארוך של גרהרדסן[16].

גרהרדסן פרש מהפוליטיקה בשנת 1969 אך גם לאחר מכן נחשב עדיין למעצב דעת קהל. הוא נפטר ב-19 בספטמבר 1987 באוסלו.

מדיניותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת שלטונו, זכה גרהרדסן להערכה רבה, גם ממתנגדיו הפוליטיים. משנתו הכלכלית שילבה רגולציה ממשלתית, עם כלכלת שוק. הממשל ביצע רפורמות רבות במערך הפנסיה והקצבאות. העוני והאבטלה פחתו במידה ניכרת כתוצאה מתהליכי תיעוש, מערכת ביטחון סוציאלי מקיפה ומערכת מיסים פרוגרסיביים. נורווגיה בהנהגתו הייתה ממקימי נאט"ו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איינר גרהרדסן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]