לדלג לתוכן

אילן מאיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אילן מאיר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 26 בינואר 1956 (בן 68)
ישראל
ענף מדעי פסיכולוגיה, מדיניות ציבורית
עיסוק פרופסור
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב, ניו סקול, אוניברסיטת קולומביה
מוסדות אוניברסיטת קולומביה, מכון ויליאמס למשפט ומדיניות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אילן מאיר (נולד ב-26 בינואר 1956) הוא פסיכולוג ואפידמיולוג אמריקאי-ישראלי, פרופסור וחוקר בכיר למדיניות ציבורית ונטייה מינית במכון וויליאמס של בית הספר למשפטים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.

אילן מאיר נולד בישראל להוריו צבי (איצ'ה), שעלה מגרמניה בגיל 16, ודינה, ילידת ישראל, בת למשפחת תג'ר[1]. למד בתיכון אוסטרובסקי ברעננה.

לאחר השירות הצבאי למד לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב (1981) והמשיך את לימודיו בארצות הברית: תואר שני מניו סקול (1987) ודוקטורט מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת קולומביה (1993). נושא עבודת הדוקטורט שלו, שנכתבה בהנחייתו של פרופסור ברוס לינק, היה "גאווה ודעת קדומה: לחצים חברתיים ובריאות נפשית בקרב גברים הומוסקסואלים". את השתלמות הבתר-דוקטורט עשה במרכז לתארים מתקדמים באוניברסיטת העיר ניו יורק (CUNY) וכעמית מחקר NIMH בפסיכיאטריה (HIV/AIDS) במרכז הסרטן ממוריאל סלואן קטרינג.

בשנים 1994 [דרושה הבהרה] עד 2011 כיהן כחבר סגל בדרגת פרופסור בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת קולומביה, ובשנת 2011 עבר לאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס שם הוא מכהן כחוקר בכיר במכון וויליאמס למשפט ומדיניות של בית הספר למשפטים, מכון המתמחה בהיבטים המשפטיים הקשורים לנטיה מינית ולזהות מגדרית.

תחומי מחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופסור מאיר הוא חוקר עם רקע בפסיכולוגיה חברתית המתמחה בחקר נושאים שונים הקשורים לבריאות הציבור ובעיקר לבריאותן של קבוצות מיעוט שונות, בדגש על הקהילה הלהט"בית. בין היתר הוא חוקר שאלות של מתח ומחלות בקרב אוכלוסיות מיעוט, הקשר בין מעמד המיעוט, זהות המיעוט, דעות קדומות ואפליה וגורמי לחץ הקשורים לנטייה מינית, גזע, מוצא אתני ומגדר.

מאיר פיתח מודל שמתאר את הקשר בין גורמי לחץ חברתיים ובריאותם הנפשית של חברי הקהילה הלהט"בית ומסביר חלק גדול מהפערים הבריאותיים שחווה קהילה זו. מודל זה שימש בסיס למחקר רבים, שלו ושל חוקרים אחרים, על פערי בריאות בקרב הקהילה הלהט"בית על ידי זיהוי המנגנונים המהווים גורמי לחץ חברתיים משפיעים על בריאותם של חברי הקהילה, ועל האופן שבו נפגעת הקהילה מדעות קדומות וסטיגמות. מודל זה אומץ על ידי המכון האמריקאי לרפואה (IOM) כאחד מארבעת ההסברים המקובלים לחקר סוגיות בריאות הקשורות לקהילה הלהט"בית. על עבודתו זו, קיבל פרופסור מאיר בשנת 2019 את פרס נשיא האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה ובשנת 2022 את פרס החוקר המצטיין של המכונים האמריקאים לבריאות מינית ומיעוטים מגדריים (National Institutes of Health Sexual and Gender Minority Distinguished Investigator Award).

בהתבסס על עבודה זו, נתן פרופסור מאיר עדות מומחה באחד המשפטים החשובים שהובאו בפני בית משפט בארצות הברית בנושא נישואים של זוגות חד-מיניים (פרי נגד שוורצנגר). מדובר במקרה בו בית המשפט נתבקש לבטל החלטה של הבוחרים במדינת קליפרוניה משנת 2008 שקבעה שרק נישואים בין גבר לאישה נחשבים כמוכרים וכתקפים. במהלך המשפט העיד מאיר על על ההשפעה על בריאותם הנפשית של זוגות הומוסקסואלים שנשללה מהם הזכות החוקית להינשא. עדותו הסתמכה על מחקרים אמפיריים המראים כי הומואים ולסביות נתקלים ברמה לא פרופורציונלית של מתח וקשיים נפשיים בגלל אפליה, וכי מתחים אלו מעצימים את הסטיגמה החברתית שהופכת אותם לרגישים יותר לדיכאון, התאבדות והתמכרות לסמים. לטענת מומחים, לעדותו זו של מאיר היה בסופו של דבר משקל מכריע בהחלטת בית המשפט של קליפורניה לבטל את התיקון לחוק, כמו גם על החלטת בית המשפט העליון של ארצות הברית שדן בערעור על החלטת בית המשפט של קליפורניה, והחליט שלא להתערב בפסק הדין[2].

בשנים הבאות שימש פרופסור מאיר עד מומחה במספר מקרים נוספים שנדונו בבית המשפט העליון של ארצות הברית, וכן בבית המשפט האירופי לזכויות אדם, בקונגרס האמריקאי ובפני הוועדה האמריקאית לזכויות האזרח שדנה באלימות כלפי הקהילה הלהט"בית.

פרופסור מאיר הוא המחבר והעורך של ספרים ומאמרים רבים בנושאי המחקר שלו. בשנת 2001 הוא ערך את הגיליון המיוחד הראשון בנושא בריאות להט"בית של כתב העת האמריקאי המרכזי בנושא בריאות הציבור (The American Journal of Public Health). פרסום חשוב נוסף שלו (במשותף עם מרי א. נורת'רידג') הוא הספר "הבריאות של מיעוטים מיניים: היבטים של בריאות הציבור על אוכלוסיות לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים" (Springer, 2007). ספר זה מציג תמונה רב-ממדית של סוגיות שונות הנוגעות לבריאותם של להט"בים, תוך שילוב תרומות מכל תחומי מדעי החברה והקליניים.

פרסומים בולטים נוספים שלו (רשימה חלקית) כוללים:

  • Meyer I.H. (2003) Prejudice, social stress, and mental health in lesbian, gay, and bisexual populations: conceptual issues and research evidence. Psychol Bull, 129(5):674-97. PMID 12956539; PMCID: PMC2072932.
  • Meyer, I.H., Pachankis, J.E. & Klein, D.N. (2021) Do Genes Explain Sexual Minority Mental Health Disparities?. Arch Sex Behav 50(3), 731-737. https://doi.org/10.1007/s10508-020-01909-
  • Meyer, I.H., Blosnich, J.R., Choi, S.K., Harper, G.W., & Russell, S.T. (2021). Suicidal Behavior and Coming Out Milestones in Three Cohorts of Sexual Minority Adults. LGBT Health, 8, (340-348). IDOI: 10.1089/lgbt.2020.0466
  • Meyer IH, Russell ST, Hammack PL, Frost DM, Wilson BDM (2021) Minority stress, distress, and suicide attempts in three cohorts of sexual minority adults: A U.S. probability sample. PLoS ONE, 16(3): https://doi.org/10.1371/journal.pone.0246827.
  • Frost D.M., & Meyer, I.H. (2023). Minority Stress Theory: Application, Critique, and Continued Relevance. Current Opinion in Psychology, 51:101579. https://doi.org/10.1016/j.copsyc.2023.101579

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]