מדיניות ציבורית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מדיניות ציבורית הוא תחום מחקר ולימוד הבודק תהליכי הניהול וקבלת החלטות במסגרות הממשליות במדינה. המחקר המדיניות הציבורית הוא אינטר-דיסציפלינארי במהותו, וכולל תחומי מחקר רבים בתוכם כלכלה, חברה ומשפט ומדע המדינה. חקר המדיניות הציבורית מתמקד בשלושה שלבים עיקריים והם: עיצוב המדיניות, ביצוע המדיניות ואופן הערכה שלה. בכל שלב ישנם מדדים ואסכולות שונות. המדיניות הציבורית נלמדת באוניברסיטאות כמקבילה הציבורית-ממשלית לתואר במנהל עסקים מתוך שאיפה להטמיע בקרב משרתי הציבור גישות ונורמות המבוססות על המחקר בתחום.

המדיניות הציבורית עוסקת גם בכשלים בפעולות מוסדות המדינה, שהם בעיקרם כשלי שוק וכשלי ממשל. הכשלים הללו מהווים את הביסוס וההצדקה לתחום מחקר זה.

בחקר המדיניות הציבורית מקובל להתייחס למדינות דמוקרטיות משום הרעיון שבדמוקרטיה העם הוא הריבון ועל כן המדינה צריכה לענות על רצונותיו, אם כי ניתן לבצע מחקרים בנושא זה גם במדינות בעלות משטר שאינו דמוקרטי באופן מובהק. המדיניות הציבורית כאמור מתייחסת למדינות דמוקרטיות ובשל כך אחד העקרונות הבסיסיים בתחום מחקר זה הינו השוויון בין אזרח לאזרח. כיוון שביצוע מדיניות מסוימת עלולה לפגוע או למנוע מאחר את הזכויות יש לבדוק את ההשלכות של כל החלטה בקרב מי שהוסמך לכך. היסוד הבסיסי, בדומה לכלכלה, הינה בעיית המחסור - משאבי המדינה מוגבלים ועל כן יש צורך להקצותם באופן המתאים ביותר אך לא בהכרח באופן היעיל ביותר. שכן, המדיניות הציבורית לא עוסקת רק בגורמים כלכליים אלא גם בחינוך, ביטחון, בריאות ומוצרים ציבוריים אחרים.

כשלי המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדיניות הציבורית רואה בשוויון את הבסיס לקיומה של המדיניות הציבורית ולכן, כל קיום של מדיניות כזאת - החל מקביעת תקנות ועד לקביעת תקציב המדינה מצריך הצדקה שכזו - כשלי הממשל וכשלי השוק הן הסיבות לכך. כשלי הממשל הן תיאור הבעיות בתרגום הרצון של האזרח לידי מדיניות שתשקף את רצונותיו. כשלי שוק הם כשלים הקשורים במערכת הכלכלית אשר מונעים באופן ישיר או עקיף מהאזרח רווחה גבוהה יותר והמדינה פותרת אותם באמצעות שינויים במדיניות הציבורית.

תיאוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הגישה התהליכית - לפי גישה זו החקיקה היא תוצאה של יחסי צרכני המדיניות לבין קובעיה וספקיה. כשהמדיניות הסופית שנקבעת קשורה בבקשת צרכני המדיניות כמו: ארגון עסקי, קבוצה אזרחית או אדם יחיד.‏[1]
  • הגישה הרציונלית - לפי גישה זו המדיניות הציבורית נקבעת במטרה למצות את הרווח החברתי. כלומר לרווחת הציבור ולקידום האינטרס הציבורי הרחב.‏[1]
  • הגישה המוסדית - הראייה הייתה כי תפיסת תפקיד המחוקק תלויה בהגדרותיו הנורמטיביות.‏[2] כלומר, המדינות הציבורית שבסופו של דבר נקבעת מבטאת ונקבעת לפי כללי המשחק במסגרתם פועלים המחוקקים: ההסדרים, הכללים והמוסדות המעורבים.‏[1]
  • גישת שיווי המשקל בין הקבוצות - לפי גישה זו המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את המאבק בין הקבוצות השונות כשלכל קבוצה הכח להשפיע דרך הצבעה, קבוצת אינטרס או שדלנות.‏[1]
  • גישת האליטות - לפי גישה זו המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את העדפותיהם של החזקים בחברה.‏[1]
  • גישת הבחירה הציבורית - לפי גישה זו המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את האינטרסים הפרטיים של המחוקקים: נבחרי הציבור, אנשי המנהל וכו'.‏[1]
  • תורת המשחקים - לפי גישה זו המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את התחרות שבין המדינות ורצון להתחרות ולהצליח ביחס אליהם או לצמצם פערים ולמנוע הפסד, לעיתים גם תוך כדי חיקוי.‏[1]
  • הגישה התוספתית - לפי גישה זו המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את ההמשך להשקעות העבר, כלומר כל תהליך וחקיקה הוא שינוי קל לאותו הזמן ותחום, אך לאורך הזמן אמור להוביל ולהיות חלק מהרכב השינוי הגדול.‏[1]
  • גישת הפוליטיקה הבירוקטית-ארגונית - לפי גישה זו המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את המאבק בין הכוחות הביורוקרטיים הפנים-ארגוניים. כלומר מבטאת את האיטרסים הפרטיים של עובדי הארגון ומעצבי המדיניות הציבורית במסווה של לטובת הציבור.‏[1]
  • גישת המערכות הפתוחות - לפי גישה זו המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את יחסי הגומלין שיש בין הרשויות לסביבה החיצונית. כלומר מבטאת את ההשפעה החיצונית, העולמית או של גורמי חוץ על המערכת הפוליטית מקומית.‏[1]
  • גישת רשתות המדיניות - לפי גישה זו המדיניות הציבורית הנקבעת מבטאת את האינטראקציה שבין השחקנים הרבים והשונים הפועלים במערכת הפוליטית המקומית. בהם: השחקנים הממשלתיים, שחקני המגזר העסקי, נציגי קבוצות האליטות, נציגי קבוצות האינטרס, שחקנו המגזר השלישי.‏[1]
  • גישת החלחול (דיפוזיה) - לפי גישה זו רעיונות מתפשטים בקרב אנשים, ארגונים, תרבויות ומדינות על ידי חלחול, שתחילתו איטית אך עם הזמן תופסת תאוצה ומתפשטת במהירות.‏[1]
  • מניעים תרבותיים פנימיים - ההחלטות בארגונים ביורוקרטיים אינן תוצאה של שיקולים רציונליים בלבד, אלא מושפעים ממאפיינים תרבותיים של עובדי הארגון, בכללם חינוך, תרבות וכללי התנהגות בלתי כתובים.‏[3] לרקעו האישי של המחוקק, רקע הכולל סט של אמונות ועמדות יהיה השפעה מרכזית על תפיסת תפקידו.‏[4]
  • מניעים תרבותיים חוץ ארגוניים - ישנם מניעים תרבותיים חוץ ארגוניים, כשהמשפיעים המרכזיים בתחום זה הם שיקולי המוניטין והנראות הציבורית של הארגון.‏[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 נחמיאס דוד, ארבל-גנץ אורי, מידני אסף (2010), מדיניות ציבורית יסודות ועקרונות, האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 124-216.
  2. ^ The Foundation of Knowledge in Everyday Life, The Social Construction of Reality (Berger and Luckmann, 1966).
  3. ^ Meyer, John W. and Rowan, Brian, "Institutionalized Organizations: Formal Structure as Myth and Ceremony", American Journal of Sociology, Vol. 83, No. 2 (Sep., 1977), pp. 340-363.
  4. ^ Scully, Roger, and David M. Farrell. "MEPs as Representatives: Individual and Institutional Roles*." JCMS: Journal of Common Market Studies 41.2 (2003): 269-288.
  5. ^ Maor, Moshe, "Organizational Reputations and the Observability of Public Warnings in 10 Pharmaceutical Marketsgove", Governance: An International Journal of Policy, Administration, and Institutions, Vol. 24, No. 3, (July 2011), pp. 557–582
מדעי החברה

סוציולוגיהאנתרופולוגיהמדע המדינהיחסים בינלאומייםמדיניות ציבוריתפסיכולוגיהקרימינולוגיהכלכלהתקשורת