אימוג'ן קנינגהם

אימוג'ן קנינגהם
Imogen Cunningham

לידה	12 באפריל 1883 פורטלנד
פטירה	24 ביוני 1976 (בגיל 93) סן פרנסיסקו
לאום	אמריקאית
מקום לימודים	אוניברסיטת וושינגטון
תחום יצירה	צילום
זרם באמנות	צילום ישיר
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1970) עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
בן או בת זוג	Roi Partridge (1915–1934)
צאצאים	Rondal Partridge

אימוג'ן קנינגהם (באנגלית: Imogen Cunningham;‏ 12 באפריל 1883 – 24 ביוני 1976) הייתה צלמת אמריקאית, ידועה בעיקר בזכות צילומי הבוטניקה, העירום והתעשייה שלה.

ביוגרפיה וקריירה

קנינגהם נולדה בפורטלנד. בשנת 1901, בגיל 18, קנתה קנינגהם את מצלמתה הראשונה מבית ספר לאמנות בסקרנטון, פנסילבניה, אך מהר מאוד איבדה עניין ומכרה את המצלמה לחבר. רק ב-1906, בעת שלמדה באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, היא הושפעה ממפגש עם עבודות צילום שראתה, והחלה לעסוק בצילום שוב. בעזרת המורה שלה לכימיה החלה ללמוד את הכימיה שמאחורי הצילום. את שכר הלימוד שלה השיגה באמצעות צילומים שעשתה למחלקה הבוטנית.

לאחר שסיימה את לימודיה ב-1907, עבדה עם אדוארד קרטיס בסטודיו שלו בסיאטל. הדבר איפשר לקנינגהם הזדמנות ללמוד על עסקי הדיוקנאות והצד המעשי של הצילום.

בשנת 1909 זכתה קנינגהם במלגה ללימודי חוץ מאחוות הבנות שאליה השתייכה. בעצת המורה לכימיה שלה, החלה ללמוד עם פרופסור רוברט לות'ר בדרזדן, גרמניה.

בדרזדן היא התרכזה בלימודיה ולא צילמה הרבה. במאי 1910 היא סיימה את המאמר שלה על "פיתוח ישיר של נייר פלטינה עבור גוונים חומים", המתאר את התהליך שלה להאצת תהליך ההדפסה, לשיפור בהירות הפרטים ולהפקת טונים חומים. בדרכה חזרה לסיאטל פגשה את אלווין לנגדון קוברון בלונדון, ואת אלפרד סטיגליץ בניו יורק.

אחרי שחזרה לסיאטל פתחה סטודיו משלה, וזכתה לשבחים על דיוקנאות שצילמה. רוב צילומי הסטודיו שלה צולמו בבתיהם של הדוגמנים, בסלון ביתה או ביערות הסמוכים לביתה. היא הפכה לצלמת מבוקשת והציגה בשנת 1913 תערוכה באקדמית ברוקלין לאמנויות ולמדעים.

"חלום", תמונה שצילמה קנינגהם ב-1910

בשנת 1914 צילומי דיוקנאותיה של קנינגהם הוצגו ב"תערוכה בינלאומית לצילומי אמנות" בניו יורק, ותיק העבודות שלה הוצא לאור על ידי "מגזין הצילום של וילסון".

שנה לאחר מכן, בשנת 1915, התחתנה עם רוי פרטרידג', חרט ואמן. הוא דגמן עבורה בסדרה של צילומי עירום, אשר הוצגה במוזיאון לאמנות בסיאטל. אף על פי שהתמונות שובחו, הקהל הרחב לא אהב את התמונות הללו, וקנינגהם לא הציגה אותן שוב במשך 55 שנה.

בין 1915 ל-1920 קנינגהם המשיכה בעבודתה. לקנינגהם ובעלה נולדו שלושה ילדים. בשנת 1920 הם עברו מסיאטל לסן פרנסיסקו, שם לימד בעלה.

בסן פרנסיסקו קנינגהם מצאה מחדש את סגנונה, כשהיא מגלה עניין רב יותר בדוגמאות, פרטים ומרקמים. קנינגהם החלה להתעניין יותר ויותר בצילום בוטני, בעיקר פרחים, ובין השנים 1923 ל-1925 ביצעה מחקר מעמיק על פרחי המגנוליה. מאוחר יותר בעשור זה היא הפנתה את תשומת לבה אל התעשייה, ויצרה מספר סדרות של נופים תעשייתיים ברחבי לוס אנג'לס ואוקלנד.

בשנת 1929, אדוארד וסטון הציג בתערוכה 10 תמונות של קנינגהם (8 תמונות בוטניקה, אחת תעשייתית ואחת עירום) בתערוכת "סרטים וצילום" בשטוטגרט. קנינגהם שינתה שוב את כיוון התעניינותה, והחלה לעסוק בגוף האדם, ובמיוחד בידיים (בעיקר ידיהם של אמנים ומוזיקאים). תחום זה הוביל אותה לעבוד עבור מגזין צילום, ולצלם ידוענים בלי מייק אפ וזוהר מזויף. בשנת 1923, עם גישה לא רגשנית שנובעת הישר מהמחשבה, הייתה קנינגהם לאחת ממייסדי קבוצת F/64, שמטרתה "להציג את הצילום בצורה פשוטה וישירה, בעזרת טכניקת צילום בלבד".

בשנת 1934 הוזמנה קנינגהם לעבוד בניו יורק עבור המגזין בו עבדה. בעלה רצה שהיא תחכה עד שהוא יתפנה ויוכל לבוא איתה, אך היא סירבה, והשניים התגרשו. בשנת 1936 הפסיקה לעבוד עבור המגזין.

בשנות ה-40 פנתה קנינגהם אל תחום צילום הרחוב, שעשתה כפרויקט צדדי בזמן שעבדה בצילום מסחרי בסטודיו שלה. בשנת 1945 הוזמנה על ידי אנסל אדמס להיות בעלת תפקיד סגל במחלקת הצילום במוסד סן פרנסיסקו לאמנות. גם דורותיאה לאנג הצטרפה למוסד זה.

קנינגהם המשיכה לצלם עד זמן קצר לפני מותה, בגיל 93, ב-24 ביוני 1976 בביתה שבסן פרנסיסקו.

לקריאה נוספת

• נירה טסלר, פרחים תלושים משיח, תל אביב: רסלינג, 2012

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אימוג'ן קנינגהם בוויקישיתוף

• "שבעה עשורים וצלמת גדולה אחת", על אימוג'ן קנינגהם, סיגל קולטון (אורכב 17.12.2015 בארכיון Wayback Machine)
• אימוג'ן קנינגהם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)