אינגה הזקן
 | |||||||||
| לידה |
המאה ה־11  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 1105 לערך | ||||||||
| מדינה |
 שוודיה | ||||||||
| מקום קבורה | מנזר ורטה, שוודיה | ||||||||
| דת | נצרות | ||||||||
| בת זוג | הלנה (מאר) | ||||||||
| שושלת סטנקיל | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
אינגה הזקן (בשוודית: Inge den äldre) או אינגה סטנקילסון (בשוודית: Inge Stenkilsson, בנורדית עתיקה: Ingi Steinkelsson; מת 1105 בערך) היה מלך שוודיה בשתי תקופות מלוכה במחצית השנייה של המאה ה-11. במקורות האנגליים הוא מופיע גם בשם "אינגולד" (Ingold).
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אינגה היה בנו של סטנקיל, מלך שוודיה. הוא חלק ככל הנראה את השלטון עם אחיו הבכור, אלסטן סטנקילסון, אך מעט ידוע אם הוא מלך בוודאות. על פי הכרוניקן בן התקופה, אדם מברמן, מת סטנקיל ואחריו מלכו שני מלכים בשם אריק, שנהרגו. לאחר מכן הוזמן אנונד גרדסקה מרוס של קייב, אך הוא הודח עקב סירובו לבצע את טקס הבלוט במקדש שבאופסלה. על פי השערה אחרת היו אנונד ואינגה אותו אדם, כפי שמספר מקורות מזכירים את אינגה כנוצרי אדוק.
במכתב שנשלח מהאפיפיור גרגוריוס השביעי בשנת 1080 הוא מכנה את אינגה "מלך השוודים", אך מכתב מאוחר יותר משנת 1081, הממוען לאינגה ולמלך נוסף שמכונה בו "A" (ככל הנראה אחיו אלסטן או האקאן האדום), הם קרויים מלכי הגותים המערביים. הבדל זה המשקף את השינויים בטריטוריה אינו ברור מאחר ששני המכתבים נוגעים להפצת הנצרות בשוודיה ותשלום מעשר הכמורה לאפיפיור.
הדחתו וחזרתו לשלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1084 לערך אולץ אינגה להתפטר על רקע חוסר הכבוד שהוא רכש למסורות העתיקות ועל רקע סירובו לנהל את המנהג הפגני של טקסי הבלוט. סוון המקריב נבחר במקומו כמלך. בסאגת האראוור (Hervarar saga) מתוארת עלייתו למלוכה של סוון, הדחתו של אינגה והגלייתו לוסטרייטלנד:
לסטנקיל היה בן בשם אינגה, שהיה מלך שוודיה לאחר האקאן. אינגה היה מלך שוודיה במשך זמן רב והוא היה פופולרי ונוצרי טוב. הוא ניסה לשים קץ להקרבת הקורבנות של עובדי האלילים בשוודיה וציווה על כל האנשים לקבל עליהם את הנצרות. אך השוודים החזיקו באמונתם העתיקה. המלך אינגה התחתן עם אישה שנקראה מאר שלה היה אח בשם סוון. המלך אינגה חיבב את סוון יותר מאנשים אחרים וסוון הפך לפיכך לאיש הגדול ביותר בשוודיה. השוודים סברו שאינגה הפר את חוק הארץ העתיק כאשר הוא התנגד לדברים רבים שאביו סטנקיל התיר אותם ובאסיפה שנערכה בנוכחות השוודים והמלך אינגה הם הציעו לו שתי אפשרויות, לשמור על הסדר הישן או להתפטר. אז קם המלך אינגה ואמר שהוא לא יעזוב את האמונה הנכונה ואז השוודים הרימו קול צעקה ורגמו אותו באבנים וגירשו אותו מהאסיפה. ...הם גירשו אותו והוא יצא לוסטרייטלנד. סוון המקריב היה למלך השוודים למשך שלוש שנים.
אף על פי כן, אינגה שב לאחר שלוש שנים, הרג את סוון ותבע לעצמו מחדש את הכתר:
המלך אינגה יצא לדרך יחד עם בני פמלייתו וכמה מתומכיו. הוא רכב אז מזרחה דרך סמולנד ואסטריטלנד לשוודיה. הוא רכב בימים ובלילות והגיע למקום מושבו של סוון בבוקר מוקדם. הם לכדו אותו בביתו והעלו אותו באש ושרפו את חבורת האנשים שהיו בפנים. היה שם ברון שנקרא תיוף שנשרף בפנים. קודם לכן הוא היה בפמליה של סוון המקריב. סוון עצמו יצא מהבית, אך הוא נהרג מיד. כך אינגה קיבל שוב את ממלכת שוודיה והוא העמיד את הנצרות על כנה מחדש ומלך על הממלכה עד יומו האחרון, כאשר הוא מת במיטתו.
סיפור דומה מופיע גם בסאגה על אורקני, אך על פי הדווח שם נשאר סוון בתוך הבית ונשרף למוות:
הנצרות הייתה אז בראשיתה בשוודיה. היו אז אנשים רבים שעסקו בכישוף וסברו שיהיה זה חכם שדברים מסוימים לא יתממשו עדיין. המלך אינגה היה נוצרי אדוק וכל המכשפים תיעבו אותו. הוא טרח טרחה רבה כדי לשרש את עובדי האלילים מדרכם הרעה, אך בעלי הקרקעות לא ראו בעין טובה את העובדה שמנהגיהם נחשבו פסולים. והגיעו הדברים לידי כך שהתושבים בחרו לעצמם מלך אחר, סוון, אחיה של המלכה, שעדיין עסק בהקרבת קורבנות לאלים ונקרא סוון המקריב. המלך אינגה נאלץ להימלט לוסטרייטלנד, אך בסופו של דבר המלך אינגה לכד את סוון בביתו ושרף אותו בתוכו. לאחר מכן הוא לקח לעצמו את כל האדמות. לאחר מכן הוא המשיך לשרש תופעות רבות .
כששהה אינגה בוסטרייטלנד הוא חי בביורום שליד פולשפינג של ימינו. על פי המסמך "החוק של וסטרייטלנד" (Västgötalagen) הוא משל בעוצמה ומעולם לא הפר את החוקים שהתקבלו במחוזות ממלכתו.
שנותיו האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1100 לערך ייסדו אינגה ואשתו מאר (הלנה) את מנזר ורטה, ליד לינשופינג של ימינו. היה זה המנזר הראשון בשוודיה ואחד העתיקים ביותר בסקנדינביה. המנזר השתייך למסדר הבנדיקטינים והוא נוסד על פי הוראותיו של האפיפיור פסקליס השני.
באותה עת התנהלה מלחמה בין אינגה לבין מגנוס השלישי, מלך נורווגיה. ב-1101 הסתיימה המלחמה כאשר נחתם הסכם שלום בקונגהאלה, יחד עם אריק הראשון, מלך דנמרק. בפגישה זו השיא אינגה את בתו מרגרטה למגנוס. בסאגה על מגנוס שבמחזור העולם של סנורי סטורלוסון קיים תיאור מראהו של אינגה:
המלך אינגה היה גדל הגוף מבין כולם וממרומי גילו בעל ההופעה המכובדת מכולם. המלך מגנוס היה האבירי והנמרץ מכולם והמלך אריק היה הנאה מכולם. אך כולם היו גברים נאים, אביריים, נמרצים ובטוחים בדיבורם.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסאגת האראוור (Hervarar saga) מסופר שאינגה מת מזקנה ושהוא מלך עד יומו האחרון. תאריך מותו המדויק לא ידוע, אך הוא מת ככל הנראה סביב שנת 1105. אינגה נקבר בתחילה בכנסייה קטנה בביורום, אך מאוחר יותר הועברו שרידי גופתו למקום אחר. כיום טמונים שרידיו ככל הנראה במנזר ורטה בחלק של כנסיית המנזר שנבנה על ידי בנו של אינגה, ראגנוולד. כל השלדים שטמונים שם ושסביר להניח שאחד מהם הוא של אינגה, הם של גברים רמי קומה, בגובה של כשני מטרים, ובכך ניתן להסיק שתיאורו של סנורי סטורלוסון מדויק.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אינגה נשא לאישה את הלנה. יחד איתה הוא ייסד את מנזר ורטה. בנו של אינגה, ראגנוולד, מת לפני שעלה בידו לרשת את כתרו של אביו. את אינגה ירשו שני אחייניו, פיליפ אלסטנסון ואינגה הצעיר, בניו של אחיו הבכור, אלסטן סטנקילסון.
לאינגה ולהלנה נולדו ארבעה ילדים:
- כריסטינה (נישאה למסטיסלאב הראשון, נסיך קייב).
- ראגנוולד (אביה של אינגריד, שנישאה בין השאר להאראלד הרביעי, מלך נורווגיה).
- מרגרטה (נישאה למגנוס השלישי, מלך נורווגיה ובהמשך לנילס, מלך דנמרק).
- קתרינה (נישאה לביורן הארלדסון אירונסייד, נסיך דנמרק).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך אינגה ב-Nordisk familjebok (1910)
- אינגה הזקן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)