אינגריד מטסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אינגריד מטסון
Ingrid Mattson
אינגריד מאטסון
לידה 24 באוגוסט 1963 (בת 55)
קינגסטון, אונטריו
מדינה קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת שיקגו עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנהיגה דתית, פררפסור בחקר האסלאם ויחסים בין דתיים
דת אסלאם
http://ingridmattson.org/
יושבת ראש האגודה האסלאמית של צפון אמריקה
יושבת ראש לימודי האסאלם במכללה האקדמית הורון באוניברסיטת מערב אונטריו, לונדון, קנדה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אינגריד מטסון (אנגלית: Ingrid Mattson; נולדה ב-24 באוגוסט 1963) היא פרופסור לחקר האסלאם ויחסים בין דתיים ומנהיגה דתית מוסלמית. בשנת 2006 היא נבחרה ליושבת ראש האגודה האסלאמית של צפון אמריקה, ארגון הגג של הארגונים והקבוצות המוסלמיות בארצות הברית וקנדה. מטסון היא האישה הראשונה שנבחרה לתפקיד וילידת אמריקה הראשונה שמכנת בתפקיד.[1] היא החזיקה בתפקיד יושבת הראש עד שנת 2010. באותה השנה, בכתבה בניו יורק טיימס תוארה כדמות הבולטת בקרב נשים אמריקאיות מוסלמיות".[2]

ילדות ורקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינגריד מטסון, היא השישית מתוך שבעה ילדים, נולדה והתחנכה בקינגסטון, אונטריו, היא למדה למדה בבתי ספר קתוליים.[3] היא למדה פילוסופיה ואמנות באוניברסיטת ווטרלו בקנדה בין השנים 1982-1982. במסגרת לימודיה, שהתה ב-1986 כסטודנטית בפריז שם התיידדה עם סטודנטים מערב אפריקה, מוסלמים סופים ונחשפה לאסלאם. שחזרה לווטרלו, שמעה הרצאות על האסלאם וב-1987 התאסלמה.[3] מטסון המשיכה בלימודיה וסיימה את תואר ראשון באמנות ובפילוסופיה של האמנויות בשנת 1987.[4]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שהמשיכה בלימודים מתקדמים, מטסון נסעה לעבוד במחנה פליטים בפושקר, פקיסטן מסוף 1987 ועד 1999. שם פגשה את בעלה לעתיד, עאמר אטק, ממצרים. הזוג התחתן בפושקר.[3] מטסון קיבלה תואר דוקטור בשפות ותרבויות המזרח הקרוב מאוניברסיטת שיקגו ב-1999.[5] בין השנים 1998 ל-2012 מטסון לימדה לימודי האסלאם ויחסי בין מוסלמים-נוצרי בסמינר הרטפורד בקונטיקט ובמקביל נהלה את מרכז מקדונלד לחקר האסלאם וקשרי נוצרים-מוסלמים.[6] כן, במהלך תקופה זו, היא ייסדה את התוכנית ההסמכה הראשונה לאנשי דת באמריקה[דרוש מקור].

האגודה האסלאמית של צפון אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 2006 מטסון נבחרה ליושבת ראש האגודה האסלאמית של צפון אמריקה, ארגון הגג של הארגונים והקבוצות המוסלמיות בארצות הברית וקנדה. היא האישה הראשונה וילדת אמריקה הראשונה שנבחרה לתפקיד. תחת הנהגה האגודה פתחה מחלקה לפיתוח קהילתי שעסקה בפיתוח מנהיגות, פעילות לבני נוער, שרותי חינוך ותקשורת. מטסום קראה לנשים להיבחר לדירקרטוריונים של מסגדים, להיות פעילות במסגדים על מנת שהמסד יהיה מקום מזמין לנשים וגברים כאחד.[7]

ב- 2007 הובילה מטסון ביחד עם הרב אריק יופי, דאז נשיא האיחוד ליהדות רפורמית תוכנית בשם "ילדי אברהם" מדריך לדיאלוג בין דתי בין יהודים למוסלמים[8]. כיושבת ראש האגודה מוטסון פעילויות נוספת לחיזוק הקשרים בין יהודים למוסלמים כגון סמינרי לימוד משותפים,[9] מפגשים בין מוסלמים ליהודים החיים באותה הסביבה ועוד.[10]תהליך בין דתי נוסף שהובילה המטסון עסק ביחסים בין מוסלמים ובודהיסטים. הדלאי לאמה, השתתף במספר כינוסים שערכה.[11] תהליך בין דתי נוסף שמטסון לקחה בו חלק הוא מסמך רוחני, תאולוגי, דוקטרינרי המבוסס על האסלאם והנצרות. המסמך נוסח על לידי אנשי דת נוצרים ומוסלמים וחוקרי דת והוא הבסיס לתוכנית "עולם משותף בינינו".[12][8][13]

מטסון קבלה תואר דוקטור לשם כבוד ב-2012 מהסמינר התאולוגי בשיקגו על מאמציה לבניית אמון בין קהילות.[14]

דעות על תפקיד הנשים באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטסון תומכת בהשתלבותן של נשים מוסלמיות בתפקידים ציבוריים ודתיים. מטסון לובשת חיג'אב, אך טוענת כי ממשלות לא צריכות ללהחזיק בסמכות לאכיפת לבוש דתי. מטסון עבדה הסוכנות המוסלמית החברתית שנקראה משפחות השלום. הקבוצה הפעילה נגד אלימות במשפחה בתוך הקהילה המוסלמית מתנגדת לפרשנויות של הקוראן המתירות אלימות או אפליה נגד נשים.[15]

התנגדות לפונדמנטליזם האסלאמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת הספר של מטסון

מטסון היא מהמבקרת של קיצוניות דתית אסלאמית מאז היא פגשה בה לראשונה בעת שהותה בפקיסטן ועבודתה עם פליטות אפגניות.[16] זמן קצר לאחר התקפות ה-11 בספטמבר, מטסון, פרסמה מאמר שכותרתו "אמריקאים מוסלמים יש להם התחייבות מיוחדת." במאמר, היא הצהירה, "אני, בתור כמנהיגה אמריקאית מוסלמית, מגנה רק את מחבלים מתאבדים של הטליבאן, אלא גם את מנהיגים של המדינות המוסלמיות שפוגעים בדמוקרטיה, מדכאים נשים, השתמש הקוראן כדי להצדיק התנהגויות לא אסלאמית אלימות".[17]

פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הספר שלה, את הסיפור של הקוראן: ההיסטוריה שלה ואת המקום המוסלמים החיים (עכשיו היא במהדורה השנייה) נבחר ב-2012 על ידי הקרן הלאומית למדעי הרוח להכללה שלה "גישור תרבויות התוכנית".[18]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ MacFarquhar, Neil (20 בספטמבר 2006). "Putting a Different Face on Islam in America". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-3 במאי 2018. 
  2. ^ "Muslim Women Gain Higher Profile in U.S. [incl. Ingrid Mattson]". Campus Watch. בדיקה אחרונה ב-3 במאי 2018. 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Edward E. Curtis IV, Encyclopedia of Muslim-American history, New York: Facts on File, 2010, עמ' 362
  4. ^ Alumni Profiles | Office of Alumni Affairs | University of Waterloo, Alumni.uwaterloo.ca, ‏2013-10-23
  5. ^ The University of Chicago Magazine", ‏2013-10-23
  6. ^ Seminary Honors Professor Ingrid Mattson | Hartford Seminary, www.hartsem.edu
  7. ^ Edward E. Curtis IV, Encyclopedia of Muslim-American history, New York: Facts on File, 2010, עמ' 299
  8. ^ 8.0 8.1 Curtis, Edward E., 1970, Muslims in America : a short history, Oxford: Religion in American Life, 2009, עמ' 112
  9. ^ Judaism and Islam in America - ISNA, ‏2014-06-28
  10. ^ Jews, Muslims seek better ties in `Twinning’ program - Religion News ServiceReligion News Service, religionnews.com (בAmerican English)
  11. ^ "Dalai Lama-inspired book explores common ground between Islam and Bud…". archive.is. 14 באוגוסט 2013. בדיקה אחרונה ב-6 במאי 2018. 
  12. ^ "A Common Word Between Us and You", ‏2007-10-13.
  13. ^ A common word : Muslims and Christians on loving God and neighbor, Grand Rapids, Mich.: W.B. Eerdmans Pub. Co, 2010, עמ' 173
  14. ^ "Peaceful Families Project", ‏2013-10-23.
  15. ^ Ingrid Mattson, "Muslim Women's Leadership", ‏2010-05-04
  16. ^ Jane Lampman, "Muslim convert takes on leadership role", ‏2013-10-23
  17. ^ "American Muslims Have a 'Special Obligation'", ‏2011-02-17.
  18. ^ "National Endowment for the Humanities"., ‏2013-10-23.