לדלג לתוכן

טנזין גיאטסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טנזין גיאטסו
བསྟན་འཛིན་རྒྱ་མཚོ་
צילום מ-2013
צילום מ-2013
צילום מ-2013
לידה 6 ביולי 1935 (בן 89)
הרפובליקה הסיניתהרפובליקה הסינית טקצר (אנ'), הרפובליקה הסינית
שם מלא ג'אטסאן ג'אמפהאל נגאוואנג לובסאנג אייש טנזין גיאטסו דלאי לאמה
שם לידה לַאמוֹ תוֹנְדַאפּ (ལྷ་མོ་དོན་འགྲུབ)
מדינה טיבטטיבט טיבט
השכלה מקדש ג'וקהנג
דת בודהיזם טיבטי
www.dalailama.com
הדלאי לאמה ה־14
22 בפברואר 1940 – מכהן
(84 שנים)
הפאנצ'ן לאמה צ'ואקי גיאלצן (אנ') (עד 1989)
גנדן צ'ואקי ניאמה (מ-1989)
ראש המדינה של טיבט
17 בנובמבר 195023 במאי 1951
(188 ימים)
תחת חסות הרפובליקה העממית של סין
23 במאי 195117 במרץ 1959
(7 שנים)
תחת נשיא סין מאו דזה-דונג
ראש ממשלת טיבט הגולה
10 במרץ 196329 במאי 2011
(48 שנים)
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לשלום (1989)
  • אזרחות כבוד של בודפשט (2010)
  • אזרחות כבוד של רומא (9 בפברואר 2009)
  • אזרחות כבוד של ורשה (2015)
  • אוסגר (2007)
  • פרס ד"ר לאופולד לוקאס (1988)
  • פרס השלום של הסה (2005)
  • עיטור ארבע החירויות – מדליית החירות (1994)
  • פרס רמון מגסאיסאי (1959)
  • אזרחות כבוד קנדית (2006)
  • Erik Bye's Memorial Prize (2013)
  • Order Ecce Homo
  • מדליית החירות של פילדלפיה
  • פרס ג'יימס פארקס מורטון לבין-דתיות
  • מדליית הזהב של הקונגרס
  • פרס טמפלטון
  • מסדר החיוך
  • מסדר רפובליקת טובה
  • Order of the White Lotus עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טֵנְזִין גְיָאטְסוֹטיבטית: བསྟན་འཛིན་རྒྱ་མཚོ་; נולד ב-6 ביולי 1935) הוא הדַּלָאִי לָאמָה הארבעה-עשר והנוכחי, איש הדת הבכיר ביותר בבודהיזם הטיבטי ומנהיגם של מיליוני טיבטים ובודהיסטים ברחבי העולם. גיאטסו היה השליט האחרון של המדינה הטיבטית העצמאית טרם ההשתלטות הסינית עליה, והמשיך לעמוד בראש הממשלה הטיבטית הגולה עד שנת 2011, אז ויתר על תפקידיו הפוליטיים.

גיאטסו נחשב לכריזמטי, לנואם טוב (הוא שולט באנגלית[1]) ולאישיות מוערכת בקרב הציבור. הוא הדלאי לאמה הראשון שביקר במערב, ובין היתר גם בישראל. במישור הפוליטי פעל לא רק נגד דיכוי הטיבטים, אלא גם להשכנת שלום במוקדי סכסוך שונים ברחבי העולם. בשנת 1989 הוענק לגיאטסו פרס נובל לשלום על פועלו בתחום המאבק הלא-אלים לשחרור ארצו.

גיאטסו אימץ את רעיון הסאטיאגרהא, והוא מתנגד לפעולות אלימות נגד הכיבוש הסיני של טיבט. הוא מעדיף מחאה דיפלומטית, הסברתית ורעיונית. גולים מטיבט וצעירים טיבטים רבים אינם שותפים לגישתו הפציפיסטית ודבקותו באי-אלימות.

ממשלת סין העממית מחרימה את הדלאי לאמה ה-14 ומסרבת לחלוטין לשאת ולתת עמו, בשל היותו סמל למאבק לשחרור טיבט. החזקה של כתבים, תמונות או סרטים הקשורים לדלאי לאמה מוגדרת כעבירה פלילית בכל שטחי הרפובליקה העממית של סין.

בודהיסטים טיבטים בדרך כלל מתייחסים אליו כ'קאנדאן', שפירושו פשוט 'נוכחות' או 'נוכחות עליונה'. במדינות המערב גיאטסו מכונה לעיתים קרובות 'הוד קדושתו הדלאי לאמה'. בסגנון זה הוא מכונה גם באתר האינטרנט הרשמי שלו.

טנזין גיאטסו כילד

הדלאי לאמה ה-14 נולד ב-6 ביולי 1935 בשם לַאמוֹ תוֹנְדַאפּ למשפחת איכרים טיבטית בכפר טַקְצֶר (སྟག་འཚེར།). הוריו, צ'וֹקְיוֹנְג ודִיקִי צֶרִינְג (ཚེ་རིང), היו אמידים יחסית לכפר, והתפרנסו מגידולי שעורה, קטניות ותפוחי אדמה, ולעיתים גם מסחר בסוסים. אחיו הבכור, טובטן ג'יגמה נורבו (אנ'), היה לאמה. הכפר טַקְצֶר, שבו נולד, שוכן במורדותיה הצפוניות של הרמה הטיבטית, והשתייך למחוז צ'ינגהאי של הרפובליקה הסינית; התגוררו בו אז כעשרים משפחות, רובן ממוצא טיבטי אך דוברות ניב של מנדרינית, שהיה שפת אמו של לַאמוֹ.

כשנה לפני לידתו הלך לעולמו טובטן גיאטסו, הדלאי לאמה ה-13 ושליט מדינת טיבט. לפי האמונה בבודהיזם הטיבטי, לאחר מות הדלאי לאמה מתגלגלת נשמתו, שמקורה באוולוקיטשוורה, בילד טיבטי אחר שיורש את תפקידו, ולכן הודיע טובטן גיאטסו לפני שמת כי ממשיך דרכו יוולד בחבל צ'ינגהאי (שלא היה תחת שלטון טיבטי, אך יש בו אוכלוסייה טיבטית משמעותית). לכן הפאנצ'ן לאמה דאז חיפש ילדים טיבטים באזור שעשויים להיות מועמדים לתפקיד, ובהנחייתו הגיעה בשנת 1937 משלחת נזירים טיבטים לכפר טקצר, שפגשה את לאמו תונדאפ בן השנתיים וזיהתה אותו בתור הדלאי לאמה החדש.

בעקבות הגילוי, ולאחר שהשליט המקומי מא בופאנג אישר (תמורת שוחד) את יציאתו מצ'ינגהאי, הובא לַאמוֹ בן הארבע בשיירה ללהסה בירת טיבט ב-8 באוקטובר 1939, שם הוכר והוכרז כדלאי לאמה החדש, ואז גם קיבל את שמו הנוכחי: גֶ'צוּן גַ'אמְפְּהֵל נְגַאווַאנְג לוֹבְּסַאנג יֶשֵה טֵנְזִין גְיָאטְסוֹ (בתרגום חופשי: קודש האלוהים, עדין תהילה, רחמן, מגן האמונה, טנזין גיאטסו), ובקצרה טנזין גיאטסו (བསྟན་འཛིན་རྒྱ་མཚོ). אז החל חינוכו של גיאטסו, על מנת להכשירו לתפקיד המנהיג הדתי והפוליטי של העם הטיבטי. הוא בילה את ילדותו במנזרים בלהסה, שם למד את השפה והתרבות הטיבטית, אורח החיים כנזיר בודהיסטי, ואת תורות הבודהיזם והווג'ריאנה על בוריין.

כדלאי לאמה בטיבט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבעל התפקיד הבכיר ביותר בבודהיזם הטיבטי, נהוג היה עוד מהמאה ה-17 שהדלאי לאמה נעשה גם למנהיג הפוליטי של טיבט, שהייתה אז מדינה עצמאית שנשלטה על ידי אנשי דת בודהיסטים. בשנות ה-40 משלו בטיבט עוצרים, בשל גילו הצעיר של גיאטסו, אך ב-17 בנובמבר 1950 הוכתר גיאטסו בן ה-15 על ידי ממשלת טיבט (אנ') לראש המדינה ומנהיגה הרשמי.

באותם ימים עמדה עצמאות טיבט בפני איום: מלחמת האזרחים הסינית הסתיימה זה עתה בניצחונה של המפלגה הקומוניסטית, וזו החלה לקדם את החלת ריבונותה גם בטיבט, אותה ראתה כחלק מסין. כחודש לפני כן עבר הצבא הסיני את גבול טיבט, וכבש את חבל קְהַאם (אנ') חרף התנגדותו של הצבא הטיבטי, שהיה בנחיתות מספרית ולוגיסטית משמעותית, ולא יכול היה לבלום את הסינים. הקהילה הבין-לאומית, ואפילו הפאנצ'ן לאמה, צידדו בסין.

עם עלייתו לשלטון הוציא גיאטסו משלחת לבייג'ינג, כדי לשאת ולתת עם ממשלת סין על גורלה של טיבט. לימים סיפר גיאסטו כי בפני המשלחת הטיבטית הוצג הסכם מוכן מראש - הסכם שבע עשרה הנקודות - והם לא הורשו להציע בו שינויים כלשהם, או ליצור קשר עם שלטונות טיבט בלהסה. ההסכם קבע שטיבט היא חלק מהרפובליקה העממית של סין, אך התיר לטיבטים לשמר אוטונומיה, והבטיח להשאיר את מעמד הדלאי לאמה על כנו.

ב-23 במאי 1951 חתם נציג טיבט בבייג'ינג על ההסכם, על דעת עצמו (שכן נמנעה ממנו תקשורת עם להסה), והממשל הטיבטי התלבט כיצד להגיב. גיאטסו שקל לצאת לגלות, אך החליט שלא לנטוש את ארצו, וב-24 באוקטובר באותה שנה שלח הודעת טלגרף לבייג'ינג בה הודיע על תמיכתו בהסכם. כתוצאה מכך נכנס הצבא הסיני ללהסה בלא קרב, אך מרבית הכוח הפוליטי בטיבט נותר בידי הלאמות. אורח חייו של גיאטסו עצמו לא השתנה רבות, הוא נותר הריבון על טיבט והמשיך בלימודיו.

בשנת 1954 יצא גיאטסו לביקור בסין שנמשך כשנה, שם פגש את יושב-הראש מאו דזה-דונג, ייצג את טיבט בקונגרס הלאומי העממי, ואף נבחר לסגן יו"ר הוועדה המתמדת (אנ'). החל מ-1956 הוא היה ראש הוועדה להכנת המחוז האוטונומי הטיבטי. ב-1959 סיים גיאטסו בן ה-23 את לימודיו, והוסמך כלְהַארַאמְפָּה (ལྷ་རམས་པའི), התואר הגבוה ביותר בבודהיזם הטיבטי, מקביל לדוקטור במערב.

ב-7 בפברואר 1959 הזמין נציג הממשל הסיני בטיבט את גיאטסו להופעה של להקת מחול טיבטית, שהייתה צפויה להתקיים בבסיס צבאי סיני בלהסה. ההצעה הייתה חשודה למדי - תאריך ההופעה, ה-10 במרץ, נמסר לגיאטסו מספר ימים קודם לכן; פקידי הממשל הטיבטיים ושומרי הראש של גיאטסו יודעו על ההופעה רק ביום לפניה; בשל התקיימות ההופעה בבסיס צבאי נאסר על שומרי הראש הטיבטיים של גיאטסו להיכנס למקום; והיחסים בין ממשלת סין לעם הטיבטי באותה תקופה היו מתוחים למדי. התפשטה שמועה שזוהי מזימה של השלטונות הסיניים לחטוף את גיאטסו. בבוקר ה-10 במרץ התאסף קהל מחוץ לארמון הדלאי לאמה, במטרה להגן עליו ולמנוע ממנו להגיע להופעה, ותוך זמן קצר התפתח האירוע למרד של תושבי להסה נגד השלטון הסיני (1959 Tibetan uprising). מתוך חשש לחייו, החליט גיאטסו להימלט מטיבט, והוא ברח מארמונו ב-17 במרץ, יחד עם בני משפחתו ואנשי ממשל בכירים.

כדלאי לאמה בגלות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 במרץ 1959 חצה גיאטסו את קו מקמהון והגיע להודו, שם הוא שוהה עד היום. בהודו הקים את הממשלה הגולה של טיבט למען שחרור ארצו, והקפיד לשמר את התרבות והחינוך הטיבטיים בקרב עשרות אלפי הפליטים והגולים שליוו אותו. הדלאי לאמה עצמו ורוב חסידיו מתגוררים במק'לאוד גאנג' (McLeod Ganj), פרבר הנמצא במעלה הרכס מעל דרמסאלה, שלעיתים קרובות מכונה "להסה הקטנה" בשל הריכוז הגדול של מאמיניו וחסידיו בתחומו.

לאחר הקמת הממשלה הגולה והתאקלמותו בהודו, ניסה גיאטסו לשקם ולסייע לפליטים שהלכו אחריו להודו ולעם הטיבטי בכמה דרכים: בשנת 1959, מיד לאחר ההגעה להודו, הקים מערכת חינוך כדי ללמד את הנוער הטיבטי את שפתו, תרבותו, דתו ואת ההיסטוריה של טיבט. לאחר מכן, הוקם "מכון לאומניות העם הטיבטי" ו"מרכז המחקרים הטיבטי הגבוה" שהייתה לאוניברסיטה הראשונה שפעלה בטיבט. הוא תמך בבנייתם מחדש של כ-200 מנזרים ומקדשים כדי לשמר, לדבריו, את ההוראה והחינוך הבודהיסטי ואת אורח החיים הטיבטי.

לאחר זמן מה, כשראה שמאמציו הדיפלומטיים לשחרור טיבט אינם נושאים פירות, עתר גיאטסו לאו"ם כנגד כיבוש טיבט על ידי סין והחזקתה בידיה. עתירתו נידונה בשלוש אספות - בשנת 1959, 1961 ו-1965. הערעור והדיון בדברו לא הניבו תוצאות של ממש, להוציא הכרזה של האו"ם בדבר דרישתו מסין לכבד את זכויות האדם של העם הטיבטי ולשקול את בקשתם לאוטונומיה שבראשה יוכל לעמוד הדלאי לאמה.

בשנת 1963 הכריז גיאטסו על חוקה דמוקרטית לטיבט, המבוססת על ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. בנוסף, נבחרו חברים לפרלמנט הטיבטי, במסגרת הממשלה הגולה הטיבטית, מתוך קהל הפליטים וחסידיו של גיאטסו. הוא עצמו נבחר באופן דמוקרטי על ידי הפרלמנט הטיבטי. ממשלת סין לא הכירה בכל המהלכים האלה, שכן על-פי עמדתה אין לגיאטסו השוהה בהודו שום סמכות על הנעשה בטיבט, הנשלטת בידי סין.

טנזין גיאטסו בשנת 1994

בקונגרס זכויות האדם שהתקיים בוושינגטון בשנת 1987, הציע גיאטסו תוכנית בת חמישה שלבים, שאיננה דורשת עצמאות מלאה אלא מתן אוטונומיה לחבל. עיקרי התוכנית היו הפיכת אזור טיבט כולו לאזור שוחר שלום, וכן פירוז סין וארצות האזור מנשק גרעיני (על פי טענות שונות, סין משתמשת בטיבט כ"פח אשפה גרעיני" ומטמינה בה פסולת גרעינית מסוכנת). הוא הציע אפשרות שסינים שיחפצו בכך, יוכלו לגור בטיבט. התוכנית עסקה גם בכיבוד זכויות האדם משני הצדדים. לפי התוכנית, לאחר שכל התנאים האלה ימולאו, ייערך משא ומתן ענייני בדבר עתיד טיבט. תוכנית דומה הוצעה על ידו בשטרסבורג ב-15 ביוני 1988. התוכנית הראשונה נדחתה על ידי סין, ולבסוף ביטלה הממשלה הטיבטית הגולה את ההצעה השנייה ב-1991, לאחר שנראה כי אין סיכוי שהסינים יסכימו לדון בה. באוקטובר 1991 פנה גיאטסו אל הממשלה הסינית בבקשה לחזור לטיבט, בטענה שהעם הטיבטי זקוק לו. לאחר זמן מה ביטל את הבקשה, לנוכח חששו מהתפרעויות אלימות של טיבטים אם תידחה ההצעה. נכון להיום, סין עודנה מסרבת לחזרת גיאטסו לארצו.

בשנת 1989 הוענק לטנזין גיאטסו פרס נובל לשלום על פועלו בקירוב לבבות ויישוב סכסוכים ברחבי העולם ועל מחאתו הלא-אלימה כנגד סין. יושב ראש הוועדה שהחליטה על מתן הפרס אמר בנאומו כי "הדלאי לאמה ה-14, טנזין גיאטסו, הוא ממשיך דרכו הרוחני של מוהנדס קרמצ'נד גנדי". ב-18 באפריל 2005 בחר ה"טיים מגזין" בגיאטסו כאחד מ-100 האישים המשפיעים ביותר בעולם.

בשנת 1995 הכריז גיאטסו על גנדן צ'ואקי ניאמה, בן ה-6 ותושב טיבט, כגלגול ה-11 של הפאנצ'ן לאמה (התואר השני בחשיבותו בבודהיזם הטיבטי). בעקבות חוסר שביעות רצון של השלטון הסיני מהבחירה, נאסרו ניאמה ובני משפחתו, ומאז לא נודע מה עלה בגורלם. כתחליף, בחרו הסינים את גיאנסיאן נורבו (Gyaincain Norbu) כפאנצ'ן לאמה מטעמם, אף שמרבית הטיבטים אינם מכירים בבחירה זו.

ב-6 ביולי 2005 חגג טנזין גיאטסו את יום הולדתו השבעים. בחגיגות השתתפו יותר מ-10,000 פליטים טיבטים, נזירים, אנשי דת ואישים פוליטיים (כולל נשיא טאיוואן, צ'ן שואי-ביאן) וכן תיירים זרים שנאספו בביתו וסביב לו.

במרץ 2011 הודיע גיאטסו כי בכוונתו לפרוש מתפקידו כמנהיג הפוליטי של העם הטיבטי, ולהישאר בגדר סמכות רוחנית בלבד. [2] ב-27 באפריל 2011 נבחר כמנהיג הפוליטי החדש ראש ממשלת טיבט, לובסנג סנגיי.[3]

פעילות דיפלומטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיאטסו יחד עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש בבית הלבן ב-13 במאי 2001

גיאטסו היה לדלאי לאמה הראשון שביקר במדינות המערב וקיים עמן יחסים דיפלומטיים. עד לתקופתו, הייתה טיבט סגורה כלפי העולם המודרני. למרות זאת, מדינות רבות אינן מסכימות להזמינו לביקור רשמי או להיפגש אתו, בעיקר בשל חשש מהרעת היחסים עם סין, המפגינה את מורת רוחה לאחר כל ביקור רשמי שלו במדינות השונות.

החל משנת 1967, יזם הדלאי לאמה נסיעות וביקורים דיפלומטיים לארבעים ושש מדינות וחבלי ארץ שונים, חלקם במוקדי סכסוך. מטרת רבים מהביקורים הללו הייתה להשכין שלום בסכסוכים בינלאומיים שונים. הוא נועד יחד עם האפיפיור פאולוס השישי בותיקן בשנת 1973. בשנים שלאחר מכן, נפגש גיאטסו עם יוחנן פאולוס השני שש פעמים, החל משנת 1980 ועד 2003.

הוא נפגש עם הארכיבישוף מקנטרברי, ד"ר רוברט רוניס, ועם מנהיגים מהכנסייה האנגליקנית בלונדון. בביקורו בלונדון גם נועד יחד עם מנהיגים יהודיים וקתולים. כיום, יש לו ולממשלתו הגולה יחסים טובים עם הכנסייה האורתודוקסית הנוצרית.

במסגרת שהייתו הארוכה בהודו, גיבשו גיאטסו וממשלתו יחסים דיפלומטיים טובים עם מדינה זו. בנוסף לכך, הוא נפגש בשנת 2001 עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש. באופן לא רגיל, סירב גיאטסו לבקר בקוריאה הדרומית בשנת 2001. באותה שנה נפגש גיאטסו עם שגרירים סיניים ושוחח איתם על עתיד טיבט והסכסוך, בפגישה שזכתה לתמיכה בינלאומית. עם זאת, לא סוכם בפגישה על הסכם אמיתי כלשהו או תחילת הידברות ממשית.

ב-15 ביולי 2005 שוחח הדלאי לאמה עם מנהיגי ה-G8 (קבוצת שמונת המדינות המתועשות הגדולות) בדבר דרכים לפתרון בעיות הרעב ברחבי העולם, בעיקר במדינות העולם השלישי.

ביקוריו בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדלאי לאמה ביקר חמש פעמים במדינת ישראל. ב-1990 החלו פעילים למען טיבט בישראל לנסות ולהביא אותו לביקור, אולם ממשלת סין התנגדה וכך גם ממשלות ישראל. ב-1993 הורה יצחק רבין לשרי הממשלה שלא להיפגש עמו אם יבקר, וב-1994 הוא הגיע לישראל כאורח החברה להגנת הטבע וכצליין.[4] במהלך ביקורו בישראל, קיבל תואר כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים וביקר ביד ושם, אולם באף אחד מהאירועים שנלוו לביקור, לא השתתף נציג רשמי של ישראל. עם זאת, בוועידה ה-40 של החברה להגנת הטבע באילת, לחץ הדלאי למה בפומבי את ידו של יוסי שריד, השר להגנת הסביבה, אולם שריד הדגיש כי מדובר בביקור פרטי והמפגש ביניהם אישי.[5]

בשנת 1999 ביקר הדלאי לאמה פעמיים בישראל. בחודש יוני ערך ביקור פרטי והשתתף בכנס בין-דתי של יהודים, מוסלמים, נוצרים, הינדו ושינטו. ביקור זה אורגן על ידי עמותת ידידות אמריקנית והמועצה הבין-דתית בישראל, וגם במהלכו לא התקבל על ידי פקידים רשמיים או מנהיגים פוליטיים, עקב התנגדותה של סין. בנובמבר אותה שנה הגיע שוב לישראל, אולם הפעם התקבל לפגישות אצל שר החינוך, יוסי שריד, ואצל יושב ראש הכנסת, אברהם בורג. בביקור זה גם נפגש עם הרב עדין אבן ישראל, ורבנים נוספים.

ב-15 בפברואר 2006 הגיע לביקור שנמשך חמישה ימים, שבהם הטיף לסובלנות, הידברות, שמירת זכויות אדם, ויישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני בדרכי שלום.[6][7] ביקור זה, כמו שאר ביקוריו בישראל, לא היה ביקור רשמי, בגלל חששה של ישראל מפגיעת היחסים עם סין. ב-10 ביוני 2010 הגיע הדלאי לאמה לביקור נוסף בן חמישה ימים בישראל.

הדלאי לאמה הנוכחי הוא בעל השפעה גדולה מאוד בקרב טיבטים ובודהיסטים בכל רחבי העולם. למרות זאת, השקפותיו ודעותיו באשר לעניינים שונים השנויים במחלוקת אינן מייצגות את כלל הבודהיסטים או הטיבטים, ורבים מהם חולקים על דעתו.

תנועת ההתנגדות הטיבטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1951 ועד בריחתו להודו ב-1959, תמך גיאטסו בתנועת ההתנגדות הטיבטית, שפעלה באופן אלים כנגד הסינים, וזאת בניגוד למשנתו המאוחרת התומכת באי-אלימות. יש הטוענים שלא הייתה לו ברירה אחרת, משום שכל ניסיון להידברות עם סין עלה על שרטון. אחיו נסע בשליחותו לקלימפונג (Kalimpong) שבהודו, ושם, בעזרת הממשלה ההודית וארצות הברית, ארגן את המחתרת כנגד סין וכן עסק בהברחת כלי נשק לתוך טיבט.

התנועה נאבקה בסינים וניסתה לבולמם מלהיכנס אל תוככי טיבט, אולם ללא הצלחה, והמחתרת התפרקה. לאחר הצלחת הסינים כנגד המחתרת והבסתה, שינה גיאטסו את דרכו ומאז נעשה לפציפיסט התומך בפתרון דמוקרטי המושג בדרכי שלום, בתקווה שלבסוף יוביל לעצמאות טיבט ולהפיכתה לאוטונומיה.

בנושאים פוליטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיאטסו מתנגד לשימוש ושימור נשק בלתי קונבנציונלי ותומך בפירוז כלל עולמי מנשק גרעיני. כאמור, בשנת 1998 הוא הציע את תמיכתו בסין בתנאי שכל האזור, כולל סין עצמה, יפורז מנשק גרעיני. גיאטסו גם מתנגד באופן כללי למלחמות, אך אין הוא מתנגד נחרצות לשימוש בכוח, בכל מצב. לדעתו, מלחמות מסוימות צודקות ונכונות, משום שהן מקדמות את זכויות האדם ומשפרות את חיי האדם ואת הדמוקרטיה, למשל פעילות כוחות הברית במלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה וכן מלחמת אפגניסטן, ששחררה את אפגניסטן מעול הטליבאן. כך גם לא יצא כנגד מלחמת עיראק, באומרו שכעת מוקדם מדי בשביל לקבוע האם המלחמה הייתה מוצדקת או לא והאם ארצות הברית סייעה בבניית דמוקרטיה באזור.

מעט לאחר שקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, החליטה לפתוח את ארצה לקליטת כשני מיליון מבקשי מקלט, אמר גיאטסו בריאיון ל"פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג": "אירופה - למשל גרמניה, לא יכולה להפוך למדינה ערבית. גרמניה היא גרמניה. יש יותר מדי פליטים באירופה".

בספטמבר 2018, בביקורו במאלמה שבשוודיה, אמר גיאטסו כי "אירופה שייכת לאירופים", וכי עליה לסייע לפליטים, אך רק באופן זמני, והם יצטרכו לחזור לארצות מוצאם כדי לסייע בבנייתן מחדש. דבריו עוררו תגובות סוערות ברשתות החברתיות, ובתקשורת האשימו אותו בגזענות וצביעות.[8]

בנושאים חברתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב הנושאים החברתיים נחשב הדלאי לאמה לליברל, יחסית לאנשי דת אחרים. הוא ייסד והקים את "קרן הדלאי לאמה", שמטרתה לקדם שלום וערכי זכויות אדם, מוסר ודמוקרטיה ברחבי העולם. גיאטסו הצהיר שהוא מאמין שהגילויים המדעיים המודרניים נכונים ומהימנים יותר מאשר העמדות הדתיות הישנות (בנושאים כגון בריאת העולם וכדומה).[9]

לגבי הומוסקסואליות, אמר הדלאי לאמה כי "אם שני אנשים לא קיבלו על עצמם נדרי צניעות, אולם גם לא הזיקו לאף אחד, מדוע זה צריך להישמע ולעורר בעיות?" הוא מדגיש שוב ושוב שלדעתו, הומוסקסואליות צריכה להתקבל על ידי החברה ולא להידחות על ידה. למרות זאת, אמר כי לדעתו, התנהגות הומוסקסואליות של בודהיסטים ונזירים היא בלתי ראויה. לטענתו, אין בהתנהגות זו כל רע, אולם היא לא צריכה להיות אצל אנשי דת, כפי שהוא מסביר בספרו 'מעבר למוסכמות':

"הומוסקסואליות, בין אם היא בין גברים לגברים ובין אם בין נשים לנשים, אינה דבר רע בפני עצמה. הדבר הרע הוא שימוש בדברים שונים כרקע להומוסקסואליות".

כשנשאל מה הוא חושב על העובדה שעמדותיו בנושא זה סותרות את כתבי הקודש, הוא אמר כי "יכול להיות, כי כמה מההוראות והחוקים הכתובים בכתבי הקודש נכתבו בהקשר היסטורי או תרבותי מסוים ואינם נכונים לכל מצב שהוא".

באשר להפלה מלאכותית, עמדתו המסורתית היא כי אסור לבצע הפלה, אולם עמדתו זו אינה מוחלטת, כפי שהסביר לעיתון הניו יורק טיימס (28 בנובמבר 1993):

"מנקודת המבט הבודהיסטית הפלה היא מעשה הרג שלילי, אך בימינו התרת ביצוע הפלה תלויה בפרטי המקרה: אם הילד שעתיד להיוולד יסבול מפיגור שכלי או יסבול מבעיות גנטיות שונות, או כאשר הלידה תגרום לבעיות רציניות מאוד אצל ההורה, יש מקום לשקול לבצע הפלה. אני חושב שהפלה צריך לשלול או לאשר לפי התנאים".
(2012)
גיאטסו באחת משיחותיו עם שגרירים ודיפלומטים סיניים

ממשלת סין מציגה זה שנים רבות את פעילותו של גיאטסו כחתרנית ומסוכנת, ומנסה להפעיל את השפעתה על מנת למנוע את ביקוריו במדינות שונות, במטרה לבודד אותו. הסינים טוענים כי גיאטסו מעוניין להחזיר את טיבט למשטר הפיאודלי הנוקשה שהיה קיים בה בטרם הכיבוש הסיני, ולהחיל מחדש את מערכת העונשין הטיבטית שכללה ענישה גופנית ועונש מוות. כאשר ביקר גיאטסו בישראל, ב-1999 וב-2006, מתחה על כך ממשלת סין ביקורת חריפה. סין גם מחתה על תמיכתו בעצמאות טאיוואן, שאותה הביע בזמן ביקורו במדינה בשנת 2001.

מנגד, טיבטים בדלנים קיצוניים יותר מוחים כנגד גישתו הפציפיסטית, וטוענים כי היא זו שהובילה לחוסר ההתקדמות במאבק לשחרור טיבט. לשיטתם, על העם הטיבטי לפתוח במרד אלים כנגד הכיבוש הסיני, במטרה לגרשם מטיבט.

כמו כן, אינטלקטואלים טיבטים וכן אנשים מרחבי העולם, סבורים כי על העם הטיבטי לנטוש את השלטון המסורתי של הדלאי לאמה, ולעבור לשלטון דמוקרטי לגמרי, המנוהל על ידי חברי פרלמנט ואנשי ממשל ולא אנשי דת.

יש הטוענים כי גיאטסו נגוע בשחיתות, ולראיה מציגים כי בחודש אוקטובר 1998, הודה גיאטסו שקיבל 1.7 מיליוני דולרים במשך כל שנות ה-60 מסוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, ה-CIA, כתמיכה ועידוד להתנגדותו לסין.

העיתונאי הבריטי כריסטופר היטצ'נס (Christopher Hitchens) פרסם בשנת 1988 כתבה ביקורתית כנגדו, שבה האשים אותו על כך שהוא תומך בהחזקת נשק גרעיני בידי הודו, אף שעמדתו היא כי יש לפרז נשק זה. כן נמתחה ביקורת על הליברליות שלו ואמירותיו באשר לזנות, שלפיהן אין מדובר בתופעה פסולה כל כך. בנוסף נמתחה ביקורת על כך שקיבל תרומה גדולה מאוד מכת האום שינריקיו, שהייתה אחראית להתקפת הסארין על הרכבת התחתית של טוקיו. התרומה, למעשה, נתקבלה שנים אחדות לפני פיגוע הטרור. באפריל 2023 פורסם בפייסבוק [1] שבו נראה גיאטסו מטריד את ליידי גאגא לעיני המצלמות. הוא מלטף את ברכיה ובהמשך נוגע בפניה כשניכרת מורת רוחה ואי הסכמתה לנעשה.

פציפיסטים שונים מחו על כך שלמרות התנגדותו למלחמות, הדלאי לאמה לא השמיע קולו נגד המלחמה בעיראק, לדבריהם מתוך רצונו שלא לפגוע ביחסיו עם מדינות המערב.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרים רשמיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת והתנגדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדלאי למה מטריד את ליידי גאגא בראיון https://youtu.be/kSRZCL_2pNk?feature=shared

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Jon Letman, The Dalai Lama's Interpreter Opens Up About Working With His Holiness, הפינגטון פוסט, ‏18 באוקטובר 2013
  2. ^ סוכנויות הידיעות, הדלאי לאמה: פורש מהנהגת העם הטיבטי, באתר nrg‏, 10 במרץ 2011
  3. ^ טיבט: מנהיג פוליטי חדש במקומו של הדלאי לאמה, באתר וואלה, 27 באפריל 2011
  4. ^ הבלתי חשובים עונה 4 | הדלאי למה באילת - פרק אחרון לעונה, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 32:51)
  5. ^ יאיר אורון, הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני, עמ' 74.
  6. ^ הדלאי למה הגיע לביקור בישראל, באתר ynet, 15 בפברואר 2006
  7. ^ שירי לב-ארי, הדלאי לאמה יבקר בישראל, באתר הארץ, 5 בפברואר 2006
  8. ^ אלדד בק, הדלאי לאמה נגד הפליטים: "אירופה שייכת לאירופאים", באתר ישראל היום, 15 בספטמבר 2018
  9. ^ Boston.com / News / The Boston Globe / Ideas / The Buddha of suburbia