איסור אכילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

איסור אכילה הוא מושג בהלכה היהודית, לפיו ישנם דברים שאסורים באכילה בלבד, אולם אין עליהם איסור הנאה.

פירוט האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור אכילה כולל את האיסור להנות מהדבר בדרך אכילה או שתייה. במובן זה שתיית דבר האסור באכילה - אסורה גם היא.

לדעת רבי אבהו בשם רבי אלעזר, וכן נפסק להלכה[1], בכל איסור בו נאמר בתורה אחד מהלשונות הללו: "לא תאכל", "לא יאכל" או "לא תאכלו" - אזי האיסור אינו רק איסור אכילה, אלא הוא כולל גם 'איסור הנאה', אלא אם נכתב במפורש אחרת, כגון מאכלות אסורות של חֵלֶב ונבלה שהתירה התורה במפורש למוכרם לגוי.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמאות לאיסורי אכילה מהתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איסור אכילת טרפה - האיסור לאכול בשר של בהמה העומדת למות מחמת אירוע חיצוני (להוציא מחלה, או מוות מזקנה).
  • איסור אכילת נבלה (הלכה) - האיסור לאכול בשר של בהמה שלא נשחטה לפי ההלכה.
  • איסור אכילת דם - האיסור לאכול או לשתות דם של בהמה ועוף.
  • גיד הנשה - האיסור לאכול גיד הנמצא באחורי הבהמה ששמו גיד הנשה.
  • איסור אכילת טבל - אכילת פירות או ירקות לפני הפרשת תרומות ומעשרות, אך לאחר שפירות או ירקות אלו התחייבו בכך.
  • איסור אכילה ביום-הכיפורים.

דוגמאות לאיסור אכילה מדרבנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אכילת עוף עם חלב.
  • יין של גר תושב.
  • גבינת גויים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]