איסור אכילה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
![]() |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
איסור אכילה הוא מושג בהלכה היהודית, לפיו ישנם דברים שאסורים באכילה בלבד, אולם אין עליהם איסור הנאה.
תוכן עניינים
פירוט האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]
איסור אכילה כולל את האיסור להנות מהדבר בדרך אכילה או שתייה. במובן זה שתיית דבר האסור באכילה - אסורה גם היא.
לדעת רבי אבהו בשם רבי אלעזר, וכן נפסק להלכה[1], בכל איסור בו נאמר בתורה אחד מהלשונות הללו: "לא תאכל", "לא יאכל" או "לא תאכלו" - אזי האיסור אינו רק איסור אכילה, אלא הוא כולל גם 'איסור הנאה', אלא אם נכתב במפורש אחרת, כגון מאכלות אסורות של חֵלֶב ונבלה שהתירה התורה במפורש למוכרם לגוי.
דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוגמאות לאיסורי אכילה מהתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איסור אכילת טרפה - האיסור לאכול בשר של בהמה העומדת למות מחמת אירוע חיצוני (להוציא מחלה, או מוות מזקנה).
- איסור אכילת נבלה (הלכה) - האיסור לאכול בשר של בהמה שלא נשחטה לפי ההלכה.
- איסור אכילת דם - האיסור לאכול או לשתות דם של בהמה ועוף.
- גיד הנשה - האיסור לאכול גיד הנמצא באחורי הבהמה ששמו גיד הנשה.
- איסור אכילת טבל - אכילת פירות או ירקות לפני הפרשת תרומות ומעשרות, אך לאחר שפירות או ירקות אלו התחייבו בכך.
- איסור אכילה ביום-הכיפורים.
דוגמאות לאיסור אכילה מדרבנן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אכילת עוף עם חלב.
- יין של גר תושב.
- גבינת גויים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רמב"ם הל' מאכלות אסורות (ח, יד).