אירידו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אירידו בתחום השפעתה של ימחד בשנת 1764 לפנה"ס.

אירידו הייתה עיר עתיקה בצפון מזרח מסופוטמיה. מיקומה המדויק אינו ידוע, היא שכנה כנראה בין חרן וכרכמיש. העיר שגשגה בתקופת הברונזה התיכונה ובתקופת הברונזה המאוחרת, עד שנהרסה על ידי אשור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הוזכרה במכתב ששלח מלך כרכמיש אל זימרילים מלך מארי. על פי המכתב אפשר להבין שהעיר הייתה עיר וסאלית של כרכמיש. בהמשך, כנראה לאחר שכרכמיש הפכה להיות עיר לקוחה של ימחד (שמרכזה היה בעיר חלב), גם אירידו נשלטה על ידה.

באמצע המאה ה-18 לפנה"ס, האזור שבו שכנה העיר נשלט על ידי ירים-לים, שהיה אחיו של אבא-אן הראשון מלך ימחד. זיתרדו, המושל של העיר אירידו, שהייתה העיר הראשית באזור, מרד בימחד כשהוא ממריד ערי מדינה נוספות במסופוטמיה העליונה. בעקבות כך נלחם אבא-אן הראשון במורדים בכוח שהביא להריסת העיר. ירים-לים פוצה על ידו וקיבל את השלטון על העיר אללח'.[1]

במאה ה-16 לפנה"ס, התעצמה באזור ממלכת מיתני. העיר חלב הפכה להיות עיר וסאלית שלה, וסביר שכך גם אירידו. במאה ה-14 לפנה"ס, נשלטה אירידו על ידי הנסיך החתי פּיַשילי (אנ'), שהיה בנו האמצעי של שופילוליומש הראשון. הוא כבש אותה במסגרת מסע המלחמה שלו כנגד מיתני, בדרכו לכבוש את וַשוּכָני, עיר הבירה של מממלכת מיתני.[2] לאחר נסיגת החתים מהאזור, הפכה העיר להיות מרכז אזורי של מיתני, עד שנכבשה על ידי מלך אשור אדד-ניררי הראשון במאה ה-13 לפנה"ס.

הכיבוש האשורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלך מיתני, וסאשאתה, מרד כנגד אשור. הוא שלח שוחד וביקש את עזרת המלך החתי, אבל בקשתו לא נענתה. אדד-ניררי הראשון תקף את מיתני וכבש את רוב עריה. המשפחה המלכותית של מיתני ברחה לאירידו. הצבא האשורי הגיע לעיר, שבה אותם והיגלה אותם לאשור. אירידו והיישובים סביבה הוצתו בשריפה ונהרסו, ובכתובתו של אדד-ניררי הראשון הוא מציין שהוא המליח את אדמתה, אירוע טקסי הנעשה למדינה מורדת.[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Warfare in the Ancient Near East to 1600 BC מאת William J. Hamblin, הוצאת Routledge,‏ 2006, עמ' 255
  2. ^ Brotherhood of Kings: How International Relations Shaped the Ancient Near East, מאת Amanda H. Podany, הוצאת Oxford University Press,‏ 2010, עמ' 298
  3. ^ Tracing the Earliest Recorded Concepts of International Law, מאת Amnon Altman, הוצאת BRILL,‏ 2012, עמ' 101