אדד-ניררי הראשון
| לידה |
המאה ה־14 לפנה״ס | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1274 לפנה״ס | ||||
| מדינה |
אשור | ||||
| ילדים |
שלמנאסר הראשון | ||||
| |||||



אדד-ניררי הראשון (באכדית: Adad-nērārī, שמשמעותו: "האל אדד הוא עוזרי"; מלך לפי הכרונולוגיה התיכונה בין השנים 1305–1274 לפנה"ס, או 1295–1263 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הנמוכה) היה אחד מגדולי מלכי אשור בתקופת הממלכה האשורית התיכונה (Middle Assyrian Empire). הוא עלה לשלטון לאחר מות אביו, אריך-דן-אילי.
תקופת שלטונו הממושכת (כ-32 שנים) נחשבת לנקודת מפנה היסטורית, שבה הפכה אשור מעיר-מדינה אזורית לאימפריה טריטוריאלית רחבת ידיים ומעצמה בינלאומית דומיננטית במזרח הקרוב הקדום, השווה במעמדה למצרים העתיקה, לבבל ולאימפריה החיתית.[1]
שמו מופיע בכל הכתובות, למעט שתיים, באופן אידיאוגרפי (בסימני כתב המייצגים מושגים) כ-mdadad-ZAB+DAḪ שפירושו '"אדד (הוא) עוזרי" בכתובותיו מאשור הוא מכנה את עצמו בנו של אריך-דן-אילי, ואותה שרשרת יוחסין מתועדת גם ברשימת המלכים של Nassouhi (Nassouhi kinglist, iii 23). לעומת זאת, ברשימת המלכים מחורסבאד (Khorsabad kinglist) וברשימת המלכים של ה-SDAS[2] הוא רשום כבנו של אֶנְלִיל-נִירָארִי, ככל הנראה בטעות.
מסעות צבאיים והתרחבות טריטוריאלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיבוש מיתני (חניגלבת)
[עריכת קוד מקור | עריכה]הישגו הצבאי והפוליטי המרכזי של אדד-ניררי הראשון היה ריסוקה הסופי של ממלכת מיתני החורית, שהייתה בעבר מעצמה דומיננטית בצפון מסופוטמיה וסוריה. מלך מיתני, שאטוארה הראשון (Shattuara), ניסה למרוד באשור ולנתק עמה קשרים מסחריים. אדד-ניררי פלש למיתני, שבה את מלכה והביא אותו לאשור, שם אילץ אותו להישבע אמונים מחדש כמלך חסות ולשלם מס עובד כבד.
דור אחד לאחר מכן, ואסאשאטה (Wasashatta), בנו של שאטוארה, מרד שוב באשור ופנה לקבלת סיוע צבאי מהאימפריה החיתית. אדד-ניררי הגיב במתקפת בזק כנגד המורדים, כבש את עיר הבירה המיתנית המבוצרת טאידו (Taidu) וכן ערים מרכזיות נוספות כגון חרן. הוא בזז את אוצרות הממלכה, לקח את משפחת המלוכה המיתנית בשבי לאשור, וסיפח את כל שטחי מיתני באופן ישיר לאימפריה האשורית תחת השם הגאוגרפי חניגלבת (Hanigalbat).[3] כיבוש זה הביא את גבולה המערבי של אשור ישירות אל נהר הפרת.
המערכה מול בבל
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדד-ניררי המשיך בעימות ההיסטורי של ממלכתו מול השושלת הקוסיטית ששלטה בבבל מדרום אשור. הוא יצא למלחמה נגד המלך הבבלי נזי-מרוטאש (Nazi-Maruttash) והביס את צבאו בקרב קאר-אישתר המכריע. בעקבות הניצחון, בזז אדד-ניררי את מחנה הצבא הבבלי, לקח את סמלי המלכות שלהם, וכפה על בבל הסכם גבולות חדש אשר סיפח שטחים נרחבים במסופוטמיה המרכזית לטובת אשור, תוך ייצוב הגבול הדרומי למשך עשרות שנים.[4]
מדיניות דיפלומטית מול החיתים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות כיבוש מיתני והגעת הצבא האשורי לנהר הפרת, נוצר גבול משותף וחיכוך ישיר בין אשור לאימפריה החיתית. במכתבים דיפלומטיים שנמצאו בארכיון עיר הבירה החיתית חתושה, מתועד כי בתחילה סירב המלך החיתי חתושילי השלישי להכיר באדד-ניררי הראשון כמעמד שווה, וכתב לו בזלזול: "מדוע אתה מדבר עמי על אחווה? האם נולדנו מאותה אם?". עם זאת, לאחר שהוכיח אדד-ניררי את עוצמתו הצבאית בשטח והפגין שליטה יציבה, נאלצו החיתים להכיר באשור כמעצמה שווה ("מלכות גדולה") והקשרים הפכו לתקינים.
מפעלי בנייה והתפתחות היסטוריוגרפית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדד-ניררי הראשון הותיר אחריו מפעלי בנייה מסיביים בערים אשור ונִינְוֵה. הוא שיקם את החומות הגדולות של עיר הבירה אשור, חיזק את הרציפים לאורך נהר החידקל כדי למנוע שיטפונות, והרחיב את מקדש האל אשור ואל השמש.
מבחינה היסטוריוגרפית, אדד-ניררי חולל מהפכה: הוא המלך האשורי הראשון שהחל להשאיר כתובות מלכותיות ארוכות ומפורטות (הנחשבות לאבות הטיפוס של האנאלים האשוריים המאוחרים). כתובות אלו לא הסתפקו רק בתיאור מפעלי בנייה ופולחן דתי כפי שהיה נהוג בעבר, אלא פירטו בסדר כרונולוגי וגאוגרפי קפדני את הישגיו הצבאיים, תיאורי הקרבות שלו, והארצות שהכניע, כלי ששימש כתעמולה ממלכתית יעילה.[5]
מותו וירושתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדד-ניררי הראשון הלך לעולמו לאחר כ-32 שנות שלטון מוצלחות. מי שירש את כסאו והמשיך את תנופת ההתפשטות האימפריאלית היה בנו, שלמנאסר הראשון.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Grayson, Albert Kirk. *Assyrian Royal Inscriptions, Volume 1*. Wiesbaden: Otto Harrassowitz, 1972.
- Kuhrt, Amélie. *The Ancient Near East: c. 3000-330 BC* (Volume 1). Routledge, 1995.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Amélie Kuhrt, The Ancient Near East: c. 3000-330 BC (Volume 1), Routledge, 1995, p. 352.
- ↑ I. J. Gelb, Two Assyrian King Lists, Journal of Near Eastern Studies 13, 1954-10, עמ' 209–230 doi: 10.1086/371224
- ↑ Albert Kirk Grayson, Assyrian Royal Inscriptions, Volume 1, Wiesbaden: Otto Harrassowitz, 1972, pp. 60-62.
- ↑ A. K. Grayson, Assyrian Rulers of the Third and Second Millennia BC, University of Toronto Press, 1987, p. 135.
- ↑ Kuhrt, The Ancient Near East, p. 354.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אדד-ניררי הראשון, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
| הקודם: אריך-דן-אילי |
המלך ממלכי אשור | הבא: שלמנאסר הראשון |