איריה קיינונן
 | |
| איריה קיינונן | |
| לידה |
31 באוגוסט 1912 רוסקאלה, הדוכסות הגדולה של פינלנד, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
29 באוקטובר 1977 (בגיל 65) נורמיירבי, פינלנד |
| מדינה |
פינלנד  |
| השתייכות |
 צבא פינלנד |
| תקופת הפעילות | 1942–1969 (כ־27 שנים) |
| דרגה |
 גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| ראש ההגנה | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
איריה אילמרי קיינונן (בפינית: Yrjö Ilmari Keinonen; 31 באוגוסט 1912 – 29 באוקטובר 1977) היה גנרל פיני, אביר צלב מנרהיים, אשר שימש כראש ההגנה (מקביל לרמטכ"ל) של כוחות ההגנה של פינלנד בין 1965–1969.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיינונן נולד ברוסקאלה שבאימפריה הרוסית. במהלך מלחמת החורף הוא התגייס לצבא פינלנד, אולם פרש ממנו לאחר המלחמה. ב-1942, בעיצומה של מלחמת ההמשך, הוא חזר והתגייס לצבא. הוא עבר קורס מזרז, הוסמך כקצין פרשים, ומונה למפקד פלוגה. הוא הוביל את הפלוגה שלו במהלך מספר קרבות, וב-8 בספטמבר עוטר בצלב מנרהיים על אומץ ליבו. לאחר המלחמה התקדם קיינונן במהירות בסולם הדרגות. למרות גילו המתקדם יחסית וניסיונו המועט, הוא עקף עד מהרה קצינים ותיקים ומנוסים בהרבה ממנו.
ב-12 בנובמבר 1965 הוא מונה לתפקיד ראש ההגנה. המינוי התקבל בהפתעה רבה, שכן הוא עקף גנרלים ותיקים ומוערכים שנחשבו למועמדים טבעיים לתפקיד. יתירה מכך, בעת מינויו היה קיינונן בדרגת אוברסט-לויטננט (מקביל לסגן אלוף) בלבד. לאחר מינויו הוא קודם בזריזות עד לדרגת גנרל. תקופת כהונתו בתפקיד, זכורה עד היום בפינלנד ככאוטית במיוחד. קיינונן היה מסוכסך מההתחלה עם הגנרלים הוותיקים שלא ראו בעין יפה את קידומו הזריז. הוא הכריז על תוכנית שנועדה לשפר את תדמיתו של הצבא הפיני בעיני הציבור הפיני במסגרת תוכנית זו, התרופפה מאוד המשמעת בצבא הפיני. בין היתר הותר לחיילים לשתות אלכוהול וללבוש בגדים אזרחיים בסופי שבוע.
בנובמבר 1968 קיינונן הזמין לביתו את שגריר ברית המועצות בפינלנד אנדריי קובליוב. באותה הזדמנות הוא הצהיר בפומבי כי הוא מאמין ששיטת הממשל הסובייטית היא הטובה ביותר בעולם. בינואר 1969 העניק קיינונן ראיון שערורייתי אשר במהלכו הביע זלזול בצבא פינלנד וקבע שהוא אינו מסוגל להגן על פינלנד במקרה של פלישה סובייטית. שני האירועים גרמו לזעם ציבורי רב-נגדו. גנרלים פינים אחרים אף טענו שקיינונן כלל אינו מאמין בקיומה של פינלנד כמדינה עצמאית, ורק מכין את הקרקע לקראת סיפוחה לברית המועצות. ב-25 באפריל 1969 קיינונן ביקש להתפטר מתפקידו. ההתפטרות נכנסה לתוקף חמישה ימים לאחר מכן.
לאחר התפטרותו נחשפה לציבור פרשה נוספת בה היה מעורב. פרשה שנודעה בשם "פרשת המרתף". במסגרת פרשה זו, נטען שקיינונן השתמש בחיילים פינים כדי לשפץ את בית הקיץ שלו. בית המשפט המחוזי בהלסינקי פסק שקיינונן אשם, וגזר עליו עונש מאסר של 105 יום. קיינונן ערער לבית המשפט העליון של פינלנד, אולם שופטי העליון דחו את הערעור ואף הגדילו את העונש שלו ל-150 יום. מומחים משפטיים רבים בפינלנד טענו שהעונש היה לא-מוצדק, וניתן בגלל השנאה הרבה ששררה ברחוב הפיני כלפי קיינונן.[1]
קיינונן נפטר מסרטן ב-29 באוקטובר 1977.