לדלג לתוכן

אי אלמוגים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אי אלמוגים באיים המלדיביים.

אי אלמוגים הוא סוג של אי שנוצר מדריטוס (אנ') אלמוגים ומחומר אורגני נלווה. הוא מתרחש באזורים טרופיים וסוב-טרופיים, בדרך כלל כחלק משונית אלמוגים שגדלה עד כדי כיסוי שטח הגדול משטח השונית שמתחת לים. ניתן להשתמש במונח "אי נמוך" כדי להבדיל בין איים מסוג זה לאיים גבוהים שנוצרים כתוצאה מפעולה געשית.[1]

מערכת אקולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוניות אלמוגים הן חלק מהמערכות האקולוגיות העתיקות ביותר על פני כדור הארץ, לאורך זמן גאולוגי הן יוצרות שוניות מסיביות של אבן גיר. סביבת השונית תומכת ביותר מיני צמחים ובעלי חיים מכל בית גידול אחר. שוניות אלמוגים חיוניות לחיים בהיבטים מרובים שחלקם כוללים מבנה, אקולוגיה ומחזורי תזונה אשר כולם תומכים במגוון הביולוגי שבשוניות.[2][3]

שוניות אלמוגים בונות שלדים גירניים מסיביים המשמשים כבתים לבעלי חיים כמו דגים המסתתרים בתוך השונית ודגי השבלול (אנ') הנצמדים ישירות למבנה האלמוגים. המבנים מסייעים גם לצמחים הזקוקים לשמש לבצע פוטוסינתזה, על ידי הגבהת הצמחים אל פני האוקיינוס, שם אור השמש יכול לחדור למים. המבנים גם יוצרים אזורים רגועים באוקיינוס המספקים מקום לשגשוג של דגים וצמחים.

לאורך זמן גיאולוגי שונית עשויה להגיע לפני השטח ולהפוך לאי אלמוגים, שם היא מתחילה מערכת אקולוגית חדשה לגמרי עבור יצורים מבוססי יבשה.[4]

היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר געש עם שונית שוליים, לשונית מחסום, ולבסוף היווצרות לאטול אלמוגים.

אי אלמוגים מתחיל כאי וולקני מעל נקודה חמה. כאשר הר הגעש מגיח מהים, בפאתי הר הגעש צומחת שונית שוליים. בסופו של דבר הר הגעש זז מהנקודה החמה באמצעות טקטוניקת הלוחות. ברגע שזה קורה, הר הגעש כבר לא יכול לעמוד בקצב שחיקת הגלים ועובר שקיעה.

ברגע שהאי שקוע, האלמוגים חייבים להמשיך לגדול כדי להישאר באזור האפילגי, מה שגורם לאלמוג לגדול לאטול עם לגונה רדודה באמצע. הלגונה עוברת הצטברות ויוצרת אי העשוי כולו מחומרי קרבונט. התהליך מתוגבר מאוחר יותר עם שרידי צמחים שגדלו באי.[5]

אי נמוך לעומת גבוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "אי נמוך" מתייחס למקור גיאולוגי ולא לסיווג של גובה. ישנם איים נמוכים, כמו בנבה, מקאטה, נאורו וניואה, המתנשאים לכמה מאות מטרים מעל פני הים, בעוד ש"איים גבוהים" רבים (אלה ממוצא געשי) מתנשאים לכמה מטרים מעל פני הים, ולעיתים מסווגים כ"סלעים " בלבד. "איים נמוכים" מקיפים את הלגונות של האטולים. שני סוגי האיים נמצאים לעתים קרובות בסמיכות זה לזה. תופעה זו מצויה במיוחד באיים של דרום האוקיינוס השקט, שבהם איים נמוכים נמצאים בשוניות השוליות המקיפות את רוב האיים הגבוהים.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב איי האלמוגים בעולם נמצאים באוקיינוס השקט, אך ניתן למוצאם גם באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס ההודי. הטריטוריות האמריקאיות של איי ג'רוויס, בייקר והאולנד הם דוגמאות לאיי אלמוגים באוקיינוס השקט. אטולים באוקיינוס האטלנטי נמצאים בארכיפלג סן אנדרס, פרובידנסיה וסנטה קטלינה של קולומביה. טריטוריית האיחוד של איי לאקשדוויפ של הודו היא קבוצה של 39 איי אלמוגים, יחד עם כמה איים קטנים. חלק מהאיים השייכים לקיריבטי נחשבים לאיי אלמוגים. האיים המלדיביים מורכבים מאיי אלמוגים. האי סנט מרטין הוא אי אלמוגים ששטחו 8 קמ"ר וממוקם בבנגלדש. איי אלמוגים ממוקמים גם ליד פטאיה וקוסאמוי שבתאילנד.[6]

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלמוגים חשובים למגוון הביולוגי ולגידול אוכלוסיות הדגים. איי אלמוגים רבים הם קטנים עם גובה נמוך מעל פני הים. לפיכך הם נמצאים בסכנה מפני סופות ועליית מפלס הים . באמצעות שינויים כימיים ופיזיקליים בני אדם יכולים לגרום לפגיעה משמעותית במערכות השוניות ולהאט את יצירתן של שרשראות איי אלמוגים.

אלמוגים מולבנים עקב עליית טמפרטורת הים, חומציות מוגברת ו/או זיהום.

שוניות האלמוגים מאוימות על ידי השפעות אנתרופוגניות רבות, שלחלקן כבר היו השפעות משמעותיות ברחבי העולם. שוניות גדלות במים רדודים, חמים ודלים בחומרים מזינים, שם אינן מתחרות עם הפיטופלנקטון. על ידי הוספת דשנים לנגר המים, אוכלוסיות פיטופלנקטון יכולות להתפוצץ ולחנוק את מערכות שוניות האלמוגים. הוספת יותר מדי משקעים עלולה לגרום לבעיה דומה על ידי חסימת השמש, הרעבה של הזואוקסנטלות שחיים על האלמוגים וגורמים להם לעבור תהליך הלבנת אלמוגים.

מידת החומציות של האוקיינוס היא גם גורם המשפיע על איי האלמוגים. האלמוגים עשויים מסידן פחמתי ומומסים על ידי חומצה פחמתית. עם העלייה בפחמן דו חמצני מתגובות בעירה באטמוספירה באמצעות משקעים, פחמן דו חמצני מתערבב עם מים ויוצר חומצה פחמתית המעלה את חומציות האוקיינוס שמאטה את צמיחת האלמוגים.

למרות שלאיים נמוכים עשויים להיות פחות בתי גידול פוטנציאליים מאיים גבוהים, ולכן מגוון המינים נמוך יותר, מחקרים על שני סוגי האיים בפאלאו מצאו שמגוון המינים, לפחות במים שמסביב לאי, מושפע יותר מגודל האי מאשר ממקורו.[7]

אקלים ויכולת מגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיים נמוכים יש אדמה דלה וחולית ומעט מים מתוקים, מה שמקשה על עיבודם. הם לא יכולים לתמוך במגורים אנושיים כמו גם באיים גבוהים. הם גם מאוימים על ידי עליית פני הים עקב התחממות כדור הארץ. האנשים שכן חיים על איים נמוכים שורדים בעיקר בשל דיג. לאיים נמוכים יש בדרך כלל אקלים אוקיאני.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Murphy, Raymond E. (ביולי 1949). "'High' and 'Low' Islands in the Eastern Carolines". Geographical Review. 39 (3). doi:10.2307/210643. JSTOR 210643. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ Barnes, R.S.K.; Mann, K.H. (1991). Fundamentals of Aquatic Ecology. Blackwell Publishing. pp. 217–227. ISBN 978-0-632-02983-9.
  3. ^ Fuchs. T (2013). "Effects of Coral Reef Complexity on Invertebrate Biodiversity". Immediate Science Ecology Publishing: 1–10. אורכב מ-המקור ב-אפריל 2, 2015.
  4. ^ Heatwole, Harold (1981). A Coral IslandL The story of One Tree Island. Australia: William Collins. p. 130. ISBN 978-0002164429.
  5. ^ Erickson, Jon (2003). Marine Geology: Exploring New Frontiers of the Ocean. United States: Facts on File, Inc. pp. 126. ISBN 978-0816048748.
  6. ^ Andréfouët, Serge; Guzman, Hector M. (2005-03-01). "Coral reef distribution, status and geomorphology–biodiversity relationship in Kuna Yala (San Blas) archipelago, Caribbean Panama". Coral Reefs (באנגלית). 24 (1): 31–42. doi:10.1007/s00338-004-0444-4. ISSN 0722-4028. S2CID 11831104.
  7. ^ Donaldson, Terry J. (2002). "High Islands Versus Low Islands: A Comparison of Fish Faunal Composition of the Palau Islands". Environmental Biology of Fishes (באנגלית). 65 (2): 241–248. Bibcode:2002EnvBF..65..241D. doi:10.1023/A:1020067931910. ISSN 0378-1909.