אלברטו קורדה
 | |
| לידה |
14 בספטמבר 1928 הוואנה, Republic of Cuba  |
|---|---|
| פטירה |
25 במאי 2001 (בגיל 72) הרובע השביעי של פריז, צרפת |
| שם לידה |
Alberto Díaz Gutiérrez |
| יצירות ידועות |
תמונתו של צ'ה גווארה |
| חתימה |
 |
  | |
אלברטו דיאס גוטיירס (בספרדית: Alberto Díaz Gutiérrez; 14 בספטמבר 1928, קובה – 25 במאי 2001, צרפת), ידוע יותר בשם אלברטו קורדה, או בקצרה - קורדה (Korda), היה צלם קובני הזכור בעיקר בעקבות תמונתו המפורסמת של צ'ה גווארה בה נראה המהפכן המרקסיסטי צ'ה גווארה.
ביוגרפיה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורדה נולד ב-14 בספטמבר בהוואנה, קובה. ההתנסות הראשונה שלו בצילום היה כשצילם את החברה שלו במצלמת ה-35 מ"מ של אביו. קורדה היה בן של עובד רכבת ועבד בעבודות רבות עוד לפני שהתחיל לעבוד כעוזר צלם.
תחילת הקריירה שלו כצלם היה בתור צלם נשפים, הטבלות וחתונות. הוא נהג לרוץ לסטודיו שלו כדי לפתח את התמונות ואז לחזור לאירוע ולמכור את התמונות שלו כמזכרת. תחילה הייתה איכות עבודתו של קורדה גרועה למדי - אחרי כמה חודשים הייתה התמונה הופכת למטושטשת ומצהיבה. כשפתח קורדה את הסטודיו הראשון שלו הייתה לו הזדמנות ללמוד מהטעויות שלו ולעצור את הצהבת התמונות על ידי כימיקלים מתאימים. בשנת 1953 נפתח הסטודיו הראשון שלו יחד עם צלם בשם לואי פירס. תחילה הייתה עבודתם של קורדה ופירס מגוונת – החל מצילום אופנה וכלה בצילום למטרת פרסומות.
רוב התמונות בסטודיו שלהם צולמו על ידי השותף שלו, כדי לשמור על יציבות העסק. הכסף שהרוויחו מהעבודות שהוזמנו אפשר לקורדה לפתח את הסגנון הייחודי שלו בצילום – הוא נהג להסתכל על התמונה מזווית אחרת, שונה מזווית ההסתכלות הקלאסית של צלם סטודיו.
בשנים הראשונות קורדה התעניין בעיקר בצילום אופנה כיוון שזה איפשר לו להתעסק בשני הדברים החביבים עליו: צילום ונשים יפות. קורדה לא אהב תאורה מלאכותית וטען כי זה 'עיוות של המציאות', והוא נהג להשתמש בתאורה טבעית בלבד בסטודיו שלו. הוא היה אמן בצילום שחור-לבן צילומי השחור לבן שלו נראו מושלם מבחינת הקומפוזיציה והמסגור של התמונות. הצילום היצירתי והייחודי שלו הפך את הסטודיו שלו למשהו שהיה יותר מרק עסק משגשג. הוא הפך לסטודיו אומנותי של ממש. "המטרה העיקרית שלי הייתה לפגוש נשים", הוא התוודה פעם בפני אשתו השנייה, נליה מננדז, דוגמנית ידועה בקובה.
כמהפכן קובני[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכת היחסים שלו עם פידל קסטרו הייתה מעניינת. עבור קסטרו היה קורדה יותר מסתם צלם רשמי, חבר או צלם אישי. הם מעולם לא שוחחו על השכר ויחסי החברות שלהם לא היו יחסי עובד-מעסיק. לפיכך, קורדה היה נינוח לידו, מתעניין בכל דבר ובכל אחד. כל תמונה שצילם הייתה סמל של מהפכה, במקום תיעוד רשמי של האירועים שלה.
המהפכה הקובנית הייתה נקודת מפתח בקריירה של קורדה וגרמה לשינוי בתוכניות שלו לגביה. ב-1945 נוסד עיתון שהציע מקום נרחב לצלמים להצגת תמונותיהם, וקורדה הפך להיות חלק מהגורם המהפכני.
"לקראת גיל שלושים", אמר קורדה, "הייתי בדרך לחיים של קלות דעת, כשאירוע יוצא דופן שינה את המסלול שלי - המהפיכה הקובנית. זה היה בזמן שצילמתי ילדה קטנה שפיסת עץ שימשה בתור הבובה שלה. הבנתי ששווה להקדיש את עבודתי למהפכה שמטרתה למגר את אי השוויון". הוא נתפס לרעיונות של המהפכה והחל לצלם את מנהיגיה. כצלם מהפכני עבד קורדה על פי קצב הצילום שלו. הוא מעולם לא הושפע מלחץ עיתונאי או כל בקשה אחרת. אחת התמונות היותר מזוהות עם קורדה היה הביקור שלו באנדרטת לינקולן בוושינגטון, אפריל 1959. מסעותיו של קורדה הובילו אותו לכל רחביה של קובה, מעבר לים וגם אל ברית המועצות.
ב-1969 חזר קורדה מסיירה מאסטרה, אזור הררי נידח שם הצבא המהפכני החל את התקפותיו על הצבא של פולחנסיו בטיסטה. קורדה נהג לצלם קדמת קו ההתקפה של צבא המהפכה. כשחזר לביתו, בתו לא זיהתה אותו. שיערו וזקנו היו ארוכים ומלוכלכים משום שלא התקלח והסתפר חודשים.
קורדה שלח תמונות רבות לעיתון וקרא לסדרת התמונות "פידל חוזר לסיירה". פידל אהב את התמונות של קורדה ומעולם הוא לא עצר אותו כשצילם תמונה. הוא עבד באופן חופשי מבלי לחשוב על השלכות פוליטיות, מתוך מטרה להשיג את מה שהוא רצה בתמונות שהוא צילם.
קורדה עבד כצלם של העיתון המהפכני של קובה, 'רבולושיין', כשצילם את התמונה המזוהה ביותר שלו, תמונתו של צ'ה גווארה אשר הפכה לסמל עולמי של מהפכה ומרד. הוא לא קיבל מעולם תמלוגים על התמונה כי קסטרו לא הכיר באמנת ברן. בשנת 2000 הוא תבע את חברת סמירנוף על שימוש בתמונתו לצורכי פרסומת. קורדה הגיב על השימוש הבלתי חוקי ואמר כי "כתומך של האידיאלים שעל שמם צ'ה גווארה מת איני מתנגד להפצה של התמונה על ידי אילו המבקשים לפרסם את זכרו מתוך מטרה להפיץ את האידיאלים של צדק חברתי בעולם. אולם אני חד משמעית מתנגד לניצול התמונה למטרות קידום מוצרים כמו אלכוהול, או כל מטרה הפוגעת במורשתו של צ'ה.". בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט חויבה סמירנוף ב-50,000$ שנתרמו למערכת הבריאות הקובנית על ידי קורדה. קורדה אמר, "אם צ'ה היה עדיין בחיים, הוא היה עושה את אותו הדבר".
לאחר המהפכה הפך קורדה לצלם האישי של פידל קסטרו במשך כ-10 שנים. הוא ליווה את קסטרו בנסיעות ובפגישותיו עם אישים שונים. במשך התקופה הזו הוא גם צילם הפגנות, יבולי סוכר ותמונות במפעלים. הוא צילם גם כמה תמונות פחות ידועות של קסטרו כמו תמונות בהם הוא מסתכל בחשש על נמר בגן חיות ניו יורקי, דג ומשחק גולף יחד עם צ'ה גווארה, עושה סקי וצד ברוסיה ותמונה יחד עם ארנסט המינגוויי. עבודות נוספות שלו כוללות תמונות של מהפכנים הרוכבים אל תוך הוואנה אחרי הניצחון, ועוד תמונה ידועה בשם "דון קישוט של פנס הרחוב", בה נראה קובני חובש כובע קש הנשען על עמוד של מנורת רחוב מול ים של בני-אדם במהלך הפגנה.
שנותיו המאוחרות ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מ-1968 ועד 1978 הוא התרכז בעיקר בצילום מתחת למים עד לתערוכה יפנית ב-1978 בה הוא עורר התעניינות בינלאומית בעבודתו. קורדה לקה בהתקף לב קטלני בפריס, 2001 בזמן תערוכה בה הוצגו עבודותיו. הוא קבור בבית הקברות קולון, הוואנה.
תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 2010 נמכר המקור של התמונה המפורסמת של צ'ה גווארה תמורת 6,600 יורו.
עזוב את המצלמה ותשכח מהעדשה. שכח את כל זה. גם עם מצלמה של ארבעה דולר תוכל לצלם את התמונה הטובה ביותר.
— עצתו של קורדה לצלמים שאפתנים.
תערוכות יחיד של עבודותיו הוצגו בהלסינקי, פינלנד, 1962 במילאנו, איטליה, 1985, סרבנדו קאבררה גלריה, הוואנה, 1986, רוי רויד גלריה, שיקגו, 2000, COEX, סיאול, קוריאה הדרומית.
עבודותיו השתתפו גם בתערוכות קבוצתיות ברחבי העולם.
יצירותיו המפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלברטו קורדה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ La Nina de la Muneca de Palo by Alberto Korda
- ^ Entrada de Fidel a La Habana by Alberto Korda
- ^ El Quijote de la farola by Alberto Korda
- ^ Fidel in Washington by Alberto Korda
- ^ Guerrillero Heroico by Alberto Korda
- ^ Miliciana by Alberto Korda
