אלימי

האלימי (בלטינית: Elymī) היו עם שבטי קדום שאכלס את החלק המערבי של סיציליה בתקופת הברונזה ובתקופה הקלאסית (יוון ורומא).

מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ההיסטוריון היווני תוקידידס (המאה ה-5 לפנה"ס), האלימי היו פליטים שהגיעו מטרויה ההרוסה. במקום טענה זו, לפי הלאניקוס איש לסבוס (המאה ה-5 לפנה"ס), הם הגיעו לסיציליה מאיטליה, לאחר שגורשו על ידי האנוטרי.^[1] יתרה מכך, לפי דבריו, האלימי היו התורמים גם להיווצרות הסיקלי.^[2]

כיום התזה למוצא נוטה לכיוון העמים האיטליים כמוצא האלימי והיא המוסמכת ביותר, בתמיכת מחקרים לשוניים.^[3] האלימית היא שפה שזמן רב חיפשו לה זיקה אחרת בעבר, אכן יש לייחס למשפחה הלשונית ההודו-אירופית; המסורת העתיקה שלפיה הגיעו האלימי מטרויה - כך התיאוריה של עם אנטולי - מאוששת על ידי נתונים לשוניים וארכאולוגיים; אולם הדעות הסמכותיות ביותר רואות באלימית שפה דומה פחות או יותר ללטינית הקלאסית.^[4]^[1] ^[5]

ההיסטוריון היווני פיליסטוס (המאה ה-4 לפנה"ס) מתייחס לנוכחות של עם ממוצא ליגורי, על אף שאינו מזהה אותה עם האלימי.^[6] בתקופה המודרנית, היסטוריונים כמו היינריך ניסן וקרל יוליוס בלוך חקרו את האפשרויות למוצא ליגורי בעקבות ההתייחסויות האפיגרפיות והטופונימיות הרבות, שעדיין נמצאו בערים לֵריצ'י, סֶגֶסְטָה ואֶנְטֶלָה.^[4]

מלבד סיפורים מיתולוגיים, מעט ידוע על זהותם ותרבותם של האלימאי. לא ניתן להבחין ביניהם משכניהם הסיקאני בתיעוד הארכאולוגי של תקופת הברזל הקדומה (בערך 1100–700 לפנה"ס). לאחר מכן נראה שהם אימצו היבטים רבים של התרבות המתיישבים היוונים של סיציליה, הקימו את המקדש בסג'סטה והשתמשו באלפבית היווני כדי לכתוב את שפתם. עד כה, אף אחד לא הצליח לפענח את השפה האלימית.^[4]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלימי שמרו על יחסי ידידות (ובריתות) עם קרתגו, אך נקלעו לעימות תכוף עם המושבות היווניות שהתפשטו למערב סיציליה, במיוחד Selinunte (סלינוס). סכסוכי גבולות עם Selinunte פרצו למלחמה גלויה במספר הזדמנויות לאחר 580 לפני הספירה. הם ביקשו ליצור ברית תחילה עם אתונה נגד Selinunte, מה שעורר את מסע המלחמה האתונאי לסיציליה ההרסני של 415–413 לפני הספירה. בעקבות כישלון זה עודדו האלימי את הקרתגים לתקוף את סלינוס בשנת 409 לפני הספירה והצליחו להשיג את השמדת יריביהם.

עם זאת, הם פנו נגד קרתגו במהלך המלחמה הפונית הראשונה (264–241 לפנה"ס) והתחברו לרפובליקה הרומית. האלימי קיבלו מעמד מיוחס תחת השלטון הרומי והיו פטורים ממיסים. נאמר כי הדבר היה מתוך הכרה בטענת האלימי למוצא טרויאני, אשר נתפסה כמי שהפכה אותם לבני דודים של העם הרומי, שגם טען כי הם צאצאי הטרויאנים. נראה שהאלימי נעלמו ברובם מהעין תחת השלטון הרומי וככל הנראה נטמעו באוכלוסייה הסיציליאנית הכללית.

אזורי התיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלימי חלקו את מערב סיציליה עם הסיקאני, הפיניקים ומאוחר יותר היוונים. שלוש הערים החשובות ביותר שלהם היו סג'סטה, המרכז הפוליטי; Eryx (אריצ'ה המודרנית), מרכז דתי; ואנטלה. ערים אחרות היו Elima, Halyciae (המכונה אליסיה במקורות איטלקיים מודרניים), Iaitas, Hypana וטראפני.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וליה פאלקו: אלימוי. בתוך: Der Neue Pauly (DNP) vol. 3, מצלר, שטוטגרט 1997,מסת"ב 3-476-01473-8, Sp. 1003.
סימונה מרצ'סיני: "השפה האלימית"' באולגה טריבולאטו (עורך): שפה ומגע לשוני בסיציליה העתיקה. הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 2012:95–114.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cohen-Skalli, Aude (2011). "Le témoignage de Diodore de Sicile sur deux cités élymes: Ségeste et Éryx (VIe et Ve siècles av. J.-C.)" [The evidence of Diodorus of Sicily on two Elymian cities: Segesta and Eryx (6th and 5th century BC)]. Dialogues d'histoire ancienne. Supplément n° 6: Diodore d’Agyrion et l’histoire de la Sicile: 137–153. doi:10.3406/dha.2011.3571.