אליס שיל
 | |
| אליס שיל, אישה תופרת, בסביבות 1900–1902 | |
| לידה |
21 באוגוסט 1869 קולומבוס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
6 בנובמבר 1955 (בגיל 86) קולומבוס, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות גרין לוון |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
היכל התהילה של נשות אוהיו (1992) |
  | |
אליס שיל (באנגלית: Alice Schille; 21 באוגוסט 1869 – 6 בנובמבר 1955) הייתה אמנית אקוורל וציירת אמריקאית מקולומבוס, אוהיו. נודעה בזכות ציוריה האימפרסיוניסטיים והפוסט-אימפרסיוניסטיים, שבדרך כלל תיארו סצנות הכוללות שווקים, נשים, ילדים ונופים.[1] יכולתה ללכוד את אופי הנושאים והנופים שלה הביאה לעיתים קרובות לזכייה בפרס בתחרויות אמנות. נודעה גם בזכות הרבגוניות שלה בסגנונות ציור; ההשפעות עליה כללו את המאסטרים ההולנדים הישנים, ג'יימס מקניל ויסלר, הפוביסטים, וציירי קיר מקסיקנים.[2][3]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיל נולדה ב-21 באוגוסט 1869, לאב פיטר שיל ולאם סופיה גרין. היא נסעה למספר יבשות, כולל צפון ודרום אמריקה, אירופה ואפריקה, כדי לפתח את טכניקות הציור שלה. מסעותיה בין מדינות רבות עודדו אותה לפתח את סגנון האמנות המורכב והרב-תכליתי שלה; השילוב של מסעותיה השתקף בציוריה.
היא למדה בבית הספר לאמנות בקולומבוס (קולומבוס קולג' לאמנות ועיצוב) (CCAD) החל משנת 1891, ובבית הספר "ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק" (האגודה האמריקאית לאמנויות יפות) במלגה אצל הצייר האמריקני ויליאם מריט צ'ייס. שם למדה רישום דמות אצל האמן האמריקאי קניון קוקס. בשנת 1894 היא נסעה לאירופה ונשארה שם עד 1900, בשנת 1903 למדה באקדמיית קולרוסי בפריז,[4] לאחר מכן נסעה רבות בארצות הברית, מרוקו, מצרים ומחוצה לה. במשך שנים לימדה בבית הספר לאמנות בקולומבוס, ופרשה ב-1948.[5]
אליס שיל זכתה במדליית הזהב בתערוכת צבעי המים השנתית ב-1915 באקדמיה לאמנויות היפות בפנסילבניה (PAFA), יחד עם כיבודים רבים אחרים במהלך חייה. באותה שנה היא הציגה ציורים בניו יורק לצד יצירות של הלן ווטסון פלפס, אדלייד דמינג ואמה למפרט קופר.[6]
שיל ביקרה בסנטה פה, ניו מקסיקו בפעם הראשונה בקיץ 1919, חזרה בקיץ שלאחר מכן וחזרה שוב ב-1926. היא המשיכה לבקר באופן ספורדי למהלך שנות ה-30. ב-1920 היא הציגה תערוכת יחיד של חמישה עשר ציורי צבעי מים במוזיאון ניו מקסיקו לאמנות. מאוחר יותר באותה שנה, היא הציגה בתערוכת הפייסטה השנתית של אותו מוזיאון.[7]
ניתן למצוא את עבודותיה באוספים הקבועים של מוזיאון קנטון לאמנות, מוזיאון קולומבוס לאמנות (CMA), מוזיאון אל פאסו לאמנות (EPMA), מוזיאון אינדיאנפוליס לאמנות (IMA), אוניברסיטת המדינה של אוהיו (OSU), האקדמיה לאמנויות היפות בפנסילבניה, מועדון האמנות של פילדלפיה ומוזיאוני האמנויות היפות של סן פרנסיסקו (FAMSF).
שיל נקברה בבית הקברות גרין לאן, קולומבוס, אוהיו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Alice Schille, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
מוזיאון קולומבוס לאמנות: שיחה על אליס שיל, סרטון באתר יוטיוב, 26 בינואר 2015 (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gerdts, William H. (2001). Alice Schille (1st ed.). New York: Hudson Hills Press.
- ^ Historic American Artist -- ALICE SCHILLE, web.archive.org, 2017-03-04
- ^ Schille, Alice, Oxford Art Online (באנגלית)
- ^ "The French Experience: Alice Schille's Artistic Legacy"
- ^ Ackerman, Gerald M. (1994). American Orientalists. Paris: ACR. pp. 192–195.
- ^ Arlington Galleries, Group exhibition of recent paintings by Helen Watson Phelps, alice Schille, Adelaide Deming and Emma Lampert Cooper [electronic resource : pictures of India, Mar. 1-13, 1915], New York : Arlington Galleries, 1915
- ^ Lewandowski, Stacia (2011). Light, Landscape and the Creative Quest : Early Artists of Santa Fe. Santa Fe, New Mexico: Salska Arts. pp. 178–179.