לדלג לתוכן

פוביזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלפרד הנרי מורר, "נוף פרובאנס" (1922-1912)

פוֹביזםצרפתית: Fauvisme; בצרפתית "fauves": חיות פרא) הוא זרם בציור המודרני שמרכזו היה בצרפת, ופעל בשנים 19051907. משמעות השם היא "הזרם הפראי".

הפוביזם מתאפיין במיוחד בשימוש בצבעים טהורים היוצאים ישירות מהשפופרת ללא ערבוב. כמו כן, מתאפיין בפשטות הצורות והנוף, בשימוש רב באור וצל ובשימוש בצבעים עזים ולעיתים, גם במשיחות מכחול נמרצות. ציירי הזרם סטו במכוון ובמודגש מהמציאות האובייקטיבית והעדיפו את ההבעה האישית והסובייקטיבית, שבה האמצעי הבולט ביותר לביטוי המציאות הפנימית של האמן הוא הצבע. כמו כן, הושפעו ציירי הפוביזם מאמנויות של תרבויות מרוחקות כמו האמנויות האסלאמית, היפנית והאפריקאית.

בתחילת המאה העשרים, על אף שעברו כבר כ-25 שנים מהופעתו של זרם האימפרסיוניזם, עדיין נחשבו יצירות הציירים האימפרסיוניסטים על ידי חלק גדול מהקהל האמנותי כבלתי ראויות. אף על פי שהציבור הרחב התקשה עדיין לקבל יצירות של ציירים ותיקים כמו מונה ורנואר, האמנים עצמם לא המתינו לקבלת ההכרה וכבר נוצרו הזרמים החדשים של הפוסט אימפרסיוניזם, הסימבוליזם, הנאביס, הפרימיטיביזם והפוינטיליזם. כל הזרמים הללו היוו מצד אחד המשך לאימפרסיוניזם, אך מצד שני קראו עליו תיגר. כל זרם בצורה אחרת. המשותף לרובם היה ההתנגדות לנאמנות של האימפרסיוניזם למציאות החזותית. מתוך הזרמים הללו, אפשר לראות את התפתחות הפוביזם כהמשך לציירים הפוסט אימפרסיוניסטים ובמיוחד לואן גוך, לגוגן ולסזאן.

התפתחות הפוביזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחרי הפוביזם לא עמד מניפסט אידאולוגי או תאוריה מלומדת. הוא נוצר כתוצאה ממפגש בין יוצרים מקוריים שמצאו עניין משותף בפריצה אל מחוץ לזרמים האמנותיים שהיו קיימים אז. ניתן לייחס, אולי, את משכו הקצר של הפוביזם לחסרונה של דוקטרינה מרכזית וניתן לראות שחברי הזרם פנו בהמשך דרכם לכיוונים שונים.

אנרי מאטיס, שנחשב כאמן המזוהה ביותר עם הפוביזם, ובמידה רבה גם כמנהיג הקבוצה בהיותו המבוגר מבין חבריה ובעל הניסיון הרב ביותר, הגיע ללמוד בסטודיו של גוסטב מורו בפריז ב-1892. הוא פגש שם בשנות לימודיו את קמואן, מאנגן, מארקה ורואו (האחרון אינו שייך לפוביזם, אך השתתף בתערוכותיהם הראשונות). בסוף שנות התשעים של המאה ה-19 כבר השתתף מאטיס בתערוכות וסיגל לעצמו חלק ממאפייני הפוביזם. ב-1898, לאחר מותו של מורו, עבר מאטיס לחוג אחר של אמנים, וביניהם דרן ופיאי. ב-1901 פגש מאטיס את ולאמנק. בעוד שמאטיס הושפע מאוד מהאמנות האירופית ומעברה, ולאמנק התרברב בכך שאינו מכיר את המוזיאונים וטען שתולדות האמנות אינן מעניינו והלב הוא שצריך להכתיב את הציור. בשנים הבאות נקלע מאטיס למצוקה כלכלית קשה ודרן התגייס לצבא ופעילות חלק מהציירים שהיו שותפים לזרם זה פחתה. אולם, ב-1904 וב-1905 הגיעו מאטיס, ולאמנק ודרן לגיבוש הסגנון החדש והציגו את ציוריהם בסלון הסתיו בפריס.

בתערוכה שנפתחה ב-17 באוקטובר 1905, ראה המבקר לואי ווסל פסל פלורנטיני קלאסי ומסביבו ציוריהם עזי הצבעים של מאטיס, ולאמנק, מארקה ודרן. הוא כתב בעיתון באותו ערב "דונאטלו כלוא בין חיות פרא". מכאן קיבל הזרם האמנותי את שמו (חיות פרא-Fauves). למרות ההתנגדות שעוררו הציורים בקרב הציבור הרחב, החלה התעניינות בהם מצד אספני אמנות, דבר שנתן אפשרות לציירים למכור את יצירותיהם. כעבור שלוש שנים, ב-1908, התפרקה הקבוצה וחבריה פנו לכיוונים שונים.

למרות חייו הקצרים, לפוביזם הייתה השפעה רבה על התפתחות האמנות במאה העשרים. אם על ידי חבריו שהמשיכו בכיוונים חדשים כמו בראק שהיה ממייסדי הקוביזם ואם על ידי השפעתו על אמנים וזרמים אחרים כגון האקספרסיוניזם. בין האמנים המפורסמים שנחשבים כמושפעים מהפוביזם אפשר למנות את ז'ואן מירו, מארק שאגאל ווסילי קנדינסקי. כמו כן, הייתה לפוביזם השפעה על ציירים בלגים והולנדים שיצרו באותן שנים שהבולט מהם היה ריק ואוטרס.

ציירים מרכזיים בזרם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פוביזם בוויקישיתוף