אלישבע לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלישבע לוי
אלישבע לוי
לידה 1980 (בת 39 בערך)
קריית אתא
תחום יצירה אמנות פלסטית
פרסים והוקרה פרס האמן הצעיר (2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלישבע לוי (נולדה ב-31 בינואר 1980 בקריית אתא) היא אמנית עכשווית, רב-תחומית, פסלת וציירת ישראלית. לוי מציגה את עבודותיה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בישראל ובשאר העולם, ביניהם במוזיאון תל אביב לאמנות, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, ובמרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית. היא זכתה בשנת 2014 בפרס האמן הצעיר מטעם משרד התרבות והספורט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלישבע נולדה בקריית אתא ב-1980 לאב שעלה לישראל מדרום אפריקה ולאם שעלתה לישראל מארצות הברית. גדלה במצפה נטופה בגליל והיא בעלת תואר ראשון באמנות מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, אותו סיימה בשנת 2003 בהצטיינות ובעלת תואר שני באמנות מאוניברסיטת ייל, אותו סיימה ב-2008. החל משנת 2008 החלה להרצות במחלקה לאמנות בבצלאל ובמכללת "מנשר לאמנות" בת"א. החל משנת 2010 גם במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל.

עוד כסטודנטית לתואר ראשון בבצלאל, החלה לוי לפסל בנייר, עליו מודפסות תמונות, טקסטורות ודימויים שונים. היא שיכללה טכניקה זו לכדי מנגנון של אובייקטים מפתים, שכאשר מתקרבים אליהם הם מתגלים בשבריריותם כקליפות ריקות. יצירותיה מתאפיינות באיכות עבודת היד והבולטת בהם היאההתעסקות באשליה וניפוצה, פירוק של המציאות, החלום האמריקאי ושיברו, סחורה ומיתוג.[1]

פיסול בנייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיכתה של לוי אל נייר כחומר החלה בתקופת לימודיה לתואר הראשון בבצלאל במחלקה לאמנות. היא החלה להשתמש בנייר כאמצעי זול ליצירותיה ולאחר מכן, נשבתה בקסמו כחומר ממוחזר ברובו, המצוי בשפע.[2]

בשנת 2004, הציגה לוי בסדנאות האמנים בת"א את תערוכת היחיד הראשונה שלה "Bee Eater", בה ייצרה יער של עצי נייר. לוי שיכללה את יכולתה לייצר מרחב אשלייתי מפסלי נייר וקונסטרוקציה דקיקה. מבט מקרוב על פסליה חושפים את העובדה שהם קליפה ריקה, גרסה פגיעה של המציאות.

האשליה מתקיימת בגובה העיניים של המבקרים, אך כאשר הם מנמיכים מבטם, מתגלה הבסיס כעציצים מכוסים נייר, והגזע כמוט קונסטרוקטיבי דקיק, אשר מנתקים את היער מהטבע והוא הופך לג'ונגל בחצר האחורית.[3]

בשנת 2005 הציגה לוי בגלריה "טל-אסתר" בתל אביב את תערוכת היחיד השנייה שלה "Twisting A Broken Arm", בתערוכה זו, הציגה עבודות פיסול שונות ובניהן: פסנתר, מכונית "אלפא-רומאו" וגולגולת. עבודותיה נראות דרמטיות ומסתוריות, אך בהתבוננות נוספת מתגלים החומרים, שמהם הן עשויות, נייר ופלסטלינה.

בתערוכה הקבוצתית "אנחת רווחה" (2012), שאצרו נטלי לוין במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, הציגה לוי את עבודתה "קליידרמן", פסנתר עשוי מפורמייקה בגוון קרם מבריק, שאינו יכול להשמיע צליל ונותר כסמל חלול ומתקתק.[4]

בעבודתה משנת 2012 - "Heavy metal", מדפיסה לוי על נייר דימויים של גיטרות מסוגים שונים ובצבעים שונים ועליהן חתימות ומדבקות כמיטב מסורת הרוק'נרול, הקלשיאתית והזוהרת. לאחר מכן, היא מייצרת בקיפול ובהדבקה, צורה תלת ממדית של גיטרה. כאשר מביטים מרחוק ביצירות, הגיטרות נראות אמיתית, אך מקרוב נחשף הנייר בחולשתו כתפאורה זולה, קמוטה, המודבקת ברשלנות מכוונת.[5]

גם בעבודתה "החתן" (2016) שהוצגה כחלק מהתערוכה הקבוצתית: "מה שכואב מדי לזכור אנו פשוט בוחרים לשכוח", במשכן האמנים, הרצליה, עושה לוי שימוש בפיסול פיגורטיבי בנייר. היא מייצגת דמות של חתן, בדמותו של יהושע סימון, בן זוגה של אלישבע. הפסל של הגבר שרוע על הרצפה, ומאזור חלציו מתרוממת עוגת קומות חגיגית ומגוחכת. על הנייר מודפסות טקסטורות שונות המסייעות במלאכת החיקוי, והופכות את הנייר לקליפה דקה היפר-ריאליסטית .[6]

חלום אמריקאי של תעתועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012, הציגה לוי בגלריית "רו-ארט" בתל אביב תערוכת יחיד בשם “lucky”. התערוכה כללה הקרנות, פיסול וצילום, וסבבה סביב ציר האשלייתיות, אותו מתארת גליה יהב כ"קסם זול וכוזב, הנחשף כקליפה שברירית... אלישבע מציעה התערוכה את "חלום האמריקנה", זה המצוי בעיירות קטנות, בהם השומקום הוא המרחב.".[7]

העבודה "אח חשמלית", שהוצגה בתערוכה, מורכבת ממה שנראה כבולי עץ בוערים כאשר אלה למעשה תצלומים של טקסטורת עץ על נייר שקוף, המגולגל לגלילים דמויי גזעי עץ גדועים. תחתיהם מוצבת מנורה מהבהבת, המייצרת תעתוע של אש בוערת.

בתערוכה מציגה לוי גם צילומים "מטופלים", צילומי נוף פתוחי שמים, בהם היא משתילה קשתות מפוארות וצבעוניות. לוי מכסה את התצלומים בצלופן צהוב, המודבק בחלקו.

נוגה דוידסון, אוצרת התערוכה, כותבת כי "האסטרטגיה של לוי חמקמקה, שכן היא כביכול מציירת עולם שכולו מתיקות ויופי. היא מאמצת את כל מה שמגונה על ידי האדם הביקורתי האינטלקטואלי ומחבקת את האשליה שמציע החלום האמריקאי או הסרט ההוליוודי.[8]

וריאציות למגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיסוקה של לוי בארכיטקטורה בכלל ובשאלת המגורים בפרט, עולה עוד מתערוכת הגמר של לוי בתואר הראשון בבצלאל, שם הציגה מיצב המדמה חדרי טלפון שהיו בשימושם של מהגרים בדרום תל אביב של תחילת שנות האלפיים. נושא זה המשיך גם אל תוך תערוכת היחיד הראשונה שלה "Bee Eater", בה, בנוסף ליער הנייר, מציעה לוי שלוש וריאציות על הביתיות – קרוואן מנייר לבן אטום, פינת מטבח מונחת על במה ופסל נייר של אוהל.[9]

בתערוכת היחיד שלה "וילה", שהוצגה בגלריית "רו-ארט" בתל אביב בשנת 2014, יצרה לוי וילה מנייר. מבנה לבן וגאומטרי דמוי האדריכלות המודרניסטית ועליו מוקרנת תמונה מרצדת של אדוות מרגיעות במים שקטים. בתוך המבנה ניתן לראות פסל נייר של מכונת כביסה ועליה סל עם גרב מלוכלכת ולידם ארון "איקאי" מובהק. לוי יוצרת מעין "בית אמריקאי משובש", הוליוודי, על גבול הקיטש.[10] "הווייתו מסתכמת בתדמיתי, במראית העין, ב'בכאילו'", כותבת האוצרת נוגה דוידסון, "במבט ראשון ה'וילה' נדמית לפנטזיה של מושג הבית, אך הכל בה שביר, קמוט וארעי "[11]

בעבודתה "וילה" שינתה לוי את צורת עבודתה מאובייקטים המסודרים בתערוכה לאובייקט אחד התופח לממדים מוחלטים שלתוכם ניתן להתחיל ולשאול על סידור החיים ובעצם ללמוד איך עוד אפשר לחיות.[12]

שני ורנר מקשרת בין עבודתה של אלישבע למאפייני האמנות הישראלית אותם סימנה ברייטברג-סמל בתערוכה הקאנונית ״דלות החומר״ בשנות השמונים. המבט אל החוץ, חיפוש אחר שורשים אלטרנטיביים, תרבות עשירה שניתן יהיה לאמץ ולעשותה לשלנו.[13]

גם בתערוכה "מבני הבל" (2016) אשר הוצגה במשכן האמנים, ממשיכה לוי לעסוק בשאלת המגורים, היא יוצרת עולם של זוהר ויופי אשלייתיים. בין הפריטים שהיא מציבה בחלל הגלריה, רובם יומיומיים אך מנקרי עיניים באופנים שונים, בולטת בריכת השחייה הפנימית. בריכה פרטית היא סמל סטטוס מובהק, פריט מותרות, אצל לוי היא בריכת נייר, העשויה חומרים זולים כמו גיליונות נייר וגלילי נייר כסוף, עליהם מוקרנים פני השטח של המים וצליל מים זורמים נשמע משני רמקולים הקבועים בתקרה.[14]אורח החיים הנהנתני מוצג בפנינו קרעים, קרעים, שאריות שהופרדו מהקשרן המקורי.[15]

נעם יורן, במאמרו בערב רב, בשם "אמנות כסחורה כפי שסחורה הייתה רוצה להיות", טוען שתערוכתה "וילה" של לוי עוסקת בחומר שממנו עשויות סחורות. "הקסם המיידי של התערוכה נובע מההצלחה המרשימה של לוי ליצור העתקים יפים כל כך של סחורות יום-יומיות מנייר." הנייר הוא מצע חומרי מינימלי לנשיאת הצורה של הסחורות והדימויים שעליהן. האובייקטים שהיא יוצרת מקסימים בצורה מיידית משום שהם עושים מעשה פרדוקסלי, בלתי אפשרי: מראית עין שבכל זאת קיימת כאובייקט...האובייקטים של אלישבע הם לא חיקוי לסחורה. הם הסחורה כפי שהסחורה הייתה רוצה להיות: מראית עין שלמרות זאת היא דבר.[7]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי היא אם לשלושה ונשואה למשורר, הבמאי והאוצר יהושע סימון.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1999-2003 - בוגרת תואר ראשון באמנות בהצטיינות, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.
  • 2001 - חילופי סטודנטים, בית ספר לאמנות בגלאזגו, סקוטלנד.
  • 2008-2010 קורסים בלימודי הנדסאי אדריכלות במכללת שנקר-הנדסה. עיצוב. אמנות, רמת גן.
  • 2006-2008 בוגרת תואר שני באמנות, מחלקת פיסול, אוניברסיטת ייל, קונטיקט, ארצות הברית.
  • 2019 – אלישבע כרגע לומדת לתואר דוקטורט במחלקה להיסטוריה ותאוריה של הארכיטקטורה באוניברסיטת PennDesign, פילדלפיה.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2008-2010 - המחלקה לאמנות -בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.
  • 2008 – עוזרת הוראה לפרופ' ג'ו סקלן, בקורס לפיסול מתקדם. אוניברסיטת ייל, קונטיקט.
  • 2008 – מרצה אורחת בנורפוק, סמינר הקיץ של אוניברסיטת ייל, קונטיקט.
  • 2010-2009 - המחלקה לאמנות - מכללת "מנשר לאמנות", תל אביב.
  • 2010 - המחלקה לארכיטקטורה -בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.
  • 2014 - המחלקה לאמנות - מכללת שנקר-הנדסה. עיצוב. אמנות, רמת גן.

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2003 - פרס הצטיינות של המחלקה לאמנות, בצלאל
  • 2004 - מענק מחלקת התרבות של עיריית תל אביב
  • 2008-2006 - מלגת אוניברסיטת ייל, קונטיקט, ארצות הברית.
  • 2012-2010 - מלגת עיריית תל אביב לסטודיו בסדנאות האמנים בת"א
  • 2014 - פרס האמן הצעיר מטעם משרד התרבות והספורט.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004 - "Bee Eater", סדנאות האמנים של תל אביב.
  • 2005 - "Twisting A Broken Arm", גלריה " טל-אסתר" בתל אביב.
  • 2008 - "Oh!" Jack the Pelican Presents, Brooklyn, ניו יורק.
  • 2012 - "Lucky", גלריה "רו-ארט", ת"א. אוצרת – נגה דוידסון.
  • 2012 – "מעבורת חלל", "סדנאות האמנים", תל אביב.
  • 2014 – "וילה", "גלריה רואו-ארט", תל אביב.
  • 2016 – "מבני הבל", "משכן האמנים", הרצליה.

פרויקטים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2011 – "סטודיו 1:1", סטודיו שנה א' שמטרתו להוות לפטפורמה לימודית והתנסותית בפרויקטים בקנה מידה 1:1, המחלקה לארכיטקטורה, אקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים.
  • 2012 – "Polis", קבוצת אמנים, מעצבים וכותבים הדנים וחוקרים את המצב הסוציאלי בישראל-פלסטין.
  • 2012 – "מהו פארק שעשועים? מהו בית?", אירוע של שלושה ימים ושלושה לילות ב"מיטה ציבורית".
  • 2014 – "אסונולוגיה", פרויקט שערך שבוע, מגורים משותפים, במוזיאון פתח תקווה לאמנות, פתח תקווה.

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004 – "אמנות הארץ", רידינג, תל אביב. אוצרת: רותי דירקטור.
  • 2004 – "הצעקה", "קו 16", תל אביב. אוצרת: גליה יהב.
  • 2004 – "מה הדבר שהופך את בתינו למקסימים?", "קו 16", תל אביב. אוצרת: גליה יהב.
  • 2005 – יריד אמנות NADA, מיאמי, ארצות הברית. גלריית "טל-אסתר".
  • 2005 – "סלון לאמנות ישראלית", תל אביב.
  • 2006 – תערוכת MFA באוניברסיטת ייל, קונטיקט.
  • 2007 –" First Look II: The Best of New Artists in the US", "מרכז הדסון ואלי לאמנות עכשווית", ניו יורק.
  • 2007 – "העורף", הביאנלה הראשונה לאמנות ישראלית, "מוזיאון הרצליה".
  • 2007 – "נייר", "גלריה נגא", תל אביב.
  • 2007 – " Pulse Art Fair", לונדון, עם "גלריה נגא".
  • 2007 – " Friends of Mind", "The House Gallery", תל אביב. אוצרת: גילית פישר.
  • 2007 – "Under the Sun", "The House Gallery", תל אביב. אוצרת: גילית פישר.
  • 2008 – תערוכת בוגרים, המחלקה לאמנות, אוניברסיטת ייל, קונטיקט.
  • 2008 - " Pulse Art Fair", מיאמי, עם "גלריה נגא".
  • 2009 – "ליגה", מאה אמניות נשים, מרכז עמיעד, תל אביב. אוצרת: גליה יהב.
  • 2010 – "גאולה דרך הביבים", מרכז שפד"ן, ראשון לציון. אוצרת: גליה יהב.
  • 2010 – "לילה לבן", " גלריה קונטמפוררי בי גלוקונדה", תל אביב.
  • 2010 – "כשהכעס יזדקק לאלימות, והאלימות תנוקז ליופי", "גלריה מנשר", תל אביב.
  • 2010 – "The Un-Readymade" תערוכה "בForm Content Gallery", לונדון.
  • 2010 – "Contemporary", "גלריה קונקונדה", תל אביב.
  • 2011 – " Colored Cactus" אינסטליישן ב Industry City, ניו יורק.
  • 2011 – "Cover", ב"גלריה 39", תל אביב. אוצרת: טלי בן נון.
  • 2011 – " קופים תשע אנשים ", ב"אלנבי 97", תל אביב. אוצרת: רוני חג'ג'.
  • 2011 – "אחת שתיים שלוש", עבודות נבחרות של דליה לוין, "Many House", תל אביב.
  • 2011 – "נקודת מפנה 5", "גלריה רואו-ארט", תל אביב.
  • 2012 – "בנימין", "גלריית בנימין", תל אביב.
  • 2012 – "המזונית הגדולה", "גלריה זומר", תל אביב.
  • 2012 – "מהזה פארק שעשועים", "מזא"ה 9", תל אביב.
  • 2012 – "מכונת חיים", "יפו 23", ירושלים
  • 2012 – "סוטים", "המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית", חולון. אוצר: רן קסמי-אילן.
  • 2012 – "אנחת רווחה", "מוזיאון אשדות יעקב", קיבוץ אשדות יעקב.
  • 2012 – " קופים תשע אנשים ", פסטיבל "אוהבים אמנות עושים אמנות", תל אביב.
  • 2012 – "מעבורת חלל", סטודיו "החללית", תל אביב.
  • 2013 – אירוע פתיחה, גלריית "החדש והרע", חיפה.
  • 2013 – תערוכת קיץ, "גלריה רואו-ארט", תל אביב.
  • 2013 – "תקרה גובהה", "פרישמן 46", תל אביב
  • 2014 – "אנסון", מוזיאון פתח תקווה לאמנות, פתח תקווה.
  • 2014 – "מעבר ומעבר לקשת", "המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית", חולון.
  • 2015 – "תערוכת זוכי פרס המשרד לתרבות והספורט. מוזיאון ת"א לאמנות, תל אביב.
  • 2015 – "ארמון הבדולח והמקדש הארור", מוזיאון פתח תקווה לאמנות, אוצרת: הילה כהן-שניידרמן.
  • 2016 – "מה שכואב מדי לזכור אנו פשוט בוחרים לשכוח", משכן האמנים, הרצליה.
  • 2016 – " Peninsula", תערוכת חוץ, פסטיבל אוהבים אמנות עושים אמנות, תל אביב.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלישבע לוי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1. בן דרור, ארנון. "וילה בג'ונגל: האמנית אלישבע לוי רוצה לחיות אחרת." הארץ 2 ביולי 2014
  2. ^ קסמי אילן, רן. "מבני הבל\אלישבע לוי", טקסט התערוכה
  3. ^ יהב, גליה, "רוצים לצחוק על עונת החתונות? משכן האמנים בהרצליה מספק הזדמנות מושלמת", הארץ, ביקורת אמנות, (יוני 2015)יהב, גליה (9 ביוני 2016). "רוצים לצחוק על עונת החתונות? משכן האמנים בהרצליה מספק הזדמנות מושלמת". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-7 באפריל 2019. 
  4. ^ 1. קריספל, יוסף, "אל תקרא לי מותק", טיים אאוט ת"א,(דצמבר 2005) עמ' 112.
  5. ^ פורטפוליו News: "תערוכת יחיד של אלישבע לוי, FOLLIES / מבני הבל", פרוטפוליו, (22 בספטמבר 2016)FOLLIES / מבני הבל של אלישבע לוי, מגזין פורטפוליו, ‏2016-09-22 (בhe-IL)
  6. ^ יהב, גליה. "להיכנס ל"וילה" של אלישבע לוי", הארץ, (מאי 2017).
  7. ^ 7.0 7.1 יורן, נועם, "אמנות כסחורה כפי שסחורה הייתה רוצה להיות", ערב רב, (יולי 2014). אמנות כסחורה כפי שסחורה היתה רוצה להיות, ערב רב Erev Rav (בעברית)
  8. ^ יהב, גליה, "אלישבע לוי נסוגה אל הפלאי", הארץ, (יוני 2012) "אלישבע לוי נסוגה אל הפלאי". הארץ (בעברית). 6 ביוני 2012. בדיקה אחרונה ב-7 באפריל 2019. 
  9. ^ שקולניק-ברנר, הילה,"שם מעבר לקשת:התערוכה "לאקי" מנפצת את האשליה", עכבר העיר (יוני 2012). "שם מעבר לקשת: התערוכה לאקי מנפצת את האשליה". הארץ (בעברית). 17 ביוני 2012. בדיקה אחרונה ב-7 באפריל 2019. 
  10. ^ הררי, רווית, "משחק האשליות", נישה, (מרץ 2014). עמ' 60.
  11. ^ ורנר, שני, "באין ציפור שיר", ערב רב, (פברואר 2015).
  12. ^ אמיר, יונתן, "רווח נקי", ערב רב (מרץ 2012)רווח נקי, ערב רב Erev Rav (בעברית)
  13. ^ ארמון הבדולח והמקדש הארור, אוצרת: הילה כהן-שניידרמן, פתח תקווה: מוזיאון פתח תקווה לאמנות,24 לאוקטובר 2015 – 2 ביולי 2015.
  14. ^ דירקטור, רותי, "הכל דבורים", הארץ, (יולי 2004).
  15. ^ פישר, גילית. אלישבע לוי "Twisting a Broken Arm" סטודיו 162 (אוקטובר-נובמבר 2005) עמ' 78-79