אלי ניסן
 | |
| לידה |
12 במרץ 1934 תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
22 ביולי 2022 (בגיל 88) |
| מדינה |
 ישראל |
  | |
אלי ניסן (12 במרץ 1934 - 22 ביולי 2022) היה עיתונאי ואיש טלוויזיה ישראלי שמילא שורה של תפקידים ברשות השידור, בהם עורך מבט לחדשות, כתב מדיני, שליח רשות השידור, בארצות הברית עורך ומנחה "מוקד", עורך ומפיק "מבט שני" ועוד.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניסן נולד לשלמה ובלהה ניסן בתל אביב. למד ב"בית הספר לדוגמה" בתל אביב. המשפחה התגוררה בתל אביב. בגיל 11 ב-1945 עבר עם משפחתו לטבריה, למד בבית הספר המקצועי "עמל" בעיר. בצה"ל שירת בחיל הים כאיש צוות פריגטת חיל הים. לאחר שחרורו למד בסמינר למורים של עליית הנוער בירושלים. בשנים 1957–1960 היה כתב עיתון למרחב. בסוף 1960 הצטרף לעיתון דבר ככתב העיתון בירושלים וב-1963 מונה לכתבו המדיני של דבר. ב-1966 נטל חופשה מעיתון "דבר" כדי לשמש דובר במשרד הביטחון, ליד ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול. בסוף 1967 פרש מתפקיד זה ושב לעבודתו ככתב בעיתון דבר[1].
ב-1968 היה חבר בכיר בצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית – הערוץ הראשון; שימש כעורך ושדר ומילא, בין השאר, את התפקידים הבאים: כתב מדיני, עורך "מבט", עורך "יומן השבוע", עורך ומנחה "מוקד", עורך ומפיק "מבט שני". ניסן היה הכתב המדיני הראשון של הטלוויזיה הישראלית. משנת 1972 עד 1975 היה רכז חטיבת החדשות וענייני היום בטלוויזיה הישראלית. בין השנים 1975 ל-1979 שימש כתב הטלוויזיה הישראלית – שליח רשות השידור בארצות הברית. ב-1980 שימש מפיק, עורך ומנחה התוכנית "כניסה חופשית"[2] והשתתף בסרט "המשחק האמיתי" בתפקיד עצמו. ב-1986 הוחלף על ידי גבי גזית כמנחה התוכנית[3].
ב-1983 יזם ניסן את הקמת רשת המקומונים "רחוב ראשי", לפי הדגם של התקשורת המקומית בארצות הברית[4]. הקמת מערכת חדשות מרכזית לכ-15 מקומונים, שתפעיל גם עיתונאים בכל עיר, הקמת רשת הפצה מרכזית, ורשת פרסום ושיווק משותפת. על פי התכנון מנגנון זה היה אמור להיות גם התשתית לקראת הקמת רשת תחנות רדיו מקומיות ותחנות מקומיות של טלוויזיה בכבלים. לצורך המיזם גייס ניסן את התעשיין דב לאוטמן, חברת ההשקעות "דנות" ובנק לאומי. עיתוני הרשת הראשונים החלו להתפרסם במאי 1983, אך לאחר 7 חודשים הרשת נסגרה לאחר שצברה הפסדים של כ-4.5 מיליון דולר[5]. אחר כך חזר לעבוד בטלוויזיה כמפיק ובמאי סרטי תעודה וכתב מיוחד לענייני היום. ב-1988 פרש מרשות השידור.
לאחר פרישתו מרשות השידור היה מפיק סרטים ותוכניות טלוויזיה ובעלים של חברת ההפקה, וכן שימש יועץ לחברות תקשורת, יועץ למועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין[6]. בשנת 1997 היה חבר "ועדת פלד", שהוקמה להכנת הצעה להרחבת מערך שידורי הטלוויזיה והרדיו וארגונם מחדש[7].
נפטר ב-22 ביולי 2022.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי אלון, סיפורו של אלי ניסן מראשוני הטלוויזיה הישראלית , באתר News1 מחלקה ראשונה, 25 בינואר 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יפרוש סגן דובר מערכת הבטחון, מעריב, 26 בפברואר 1967
- ^ סמדר שיר, האיש הממשש את הדופק, מעריב, 6 במרץ 1980
- ^ דידי יזראעלי, גבי גזית לטלוויזיה, חדשות, 2 באוקטובר 1986
- ^ שרית ילוב, מדוע נסגרה רשת המקומונים?, דבר, 30 בנובמבר 1983
- ^ שוש מיימון, עיתון מת, כותרת ראשית, 4 בינואר 1984
- ^ סמדר הירש, ד"ר אילן אבישר: חוות הדעת של יועץ התוכן, אלי ניסן, היתה מוטה חד-משמעית לטובת חדשות 24, באתר גלובס, 22 באפריל 2001
- ^ מסקנות ועדת פלד יוגשו באמצע מרץ, באתר גלובס, 2 במרץ 1997