אלכסנדרוס גאורגיוס פספאטיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
אלכסנדרוס גאורגיוס פספאטיס

אלכסנדרוס גאורגיוס פספאטיסיוונית:Αλέξανδρος Γεώργιος Πασπάτης בצרפתית: Aléxandre G.Paspati,‏ 1814 כיוס ,אז בהאימפריה העות'מאנית - 24 בדצמבר 1891 אתונה,יוון) היה בלשן יווני, רופא בהכשרתו, שחי ופעל בקונסטנטינופול, ונודע כאחד מחלוצי החקר של שפת רומאני ושל תולדותיהם ותרבותם של הצוענים. כתב גם מחקרים בתחום התרבות וההיסטוריה הביזנטית. פספאטיס היה גם אחד מחלוצי האפידמיולוגיה בקונסטנטינופול.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פספאטיס נולד באי כיוס, אז חלק מהאימפריה העות'מאנית, בשנת 1814, כבנם של גאורגיוס פספאטיס ומרוקה לבית סקיליציס. הוא היה הבכור בין 8 ילדים. הילדותו התייתם מאביו. בנסיבות בטבח הגדול באי כיוס בשנת 1822 בגיל 8 נלקח בשבי בטורקיה יחד עם עוד אח ואחות ונמכר כעבד בעיר איזמיר (סמירנה). בעזרת וועד הנציבים האמריקאים לשליחויות בחו"ל שוחרר מהעבדות. הגיעה עם אמו לאי מלטה, שם למד זמן מה בבית ספר של האבירים. בהמשך נשלח באונייה יחד עם עוד 11 ילדים לבוסטון בארצות הברית, לשם הגיע אחרי מסע בן 120 יום. הילדים חולקו בין משפחות אומנות של אוהדי יוון. פספסאטיס הגיע אל משפחה של אדם בשם מרשל פ.ויילד. גם אחותו השתחררה תמורת דמי כופר אולם האח ניקולאוס נשאר בטורקיה. אמן שנארה אלמנה השתקעה במלטה. אלכסנדרוס למד בבית ספר של , אחר כך ארצות הברית, התחנך במכללת אמהרסט ובגיל 17 באוניברסיטת הרווארד. לאחר מכן בשנים 1839-1834 למד רפואה באוניברסיטאות פריז ופיזה. סיים בפיזה את התואר ברפואה ב-8 ביוני 1839. בשנת 1840 חזר לים האגאי לאי סירוס, שבה קיבל ב ב-11 ביולי בעיריית העיר ארמופולוס את האזרחות יוונית. בשנים 1878-1840 חי ועבד פספאטיס בקונסטנטינופול, בירת האימפריה העות'מאנית, הצטיין בעבודתו כרופא בבית החולים היווני "שבעה מגדלים" והיה למנהל המוסד הזה בשנים 1856-1851.התמנה מפקח על התברואה. כמו כן חקר את ההיסטוריה והתרבות הביזנטית. בשנת 1852 התחתן באי סירוס עם ארגירו וורו (1913-1818). בשנת 1861 הקים יחד עם מלומדים יוונים אחרים את האגודה הפילולוגית היוונית בקונסטנטינופול. בדליקה ב-5 ביוני 1870 שהרסה חלק גדול משכונת בייולו (פרה), נשרפו עד לאפר גם ביתו וספרייתו העשירה של פספאטיס [1]. ב-1878 התיישב פספאטיס באתונה שבה לימד באוניברסיטה. פספאטיס נפטר באתונה בשנת 1891.

פעילותו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתו החשובה ביותר של פספאטיס הייתה בתחום חקר השפה והתרבות של הצוענים באימפריה העותמאנית, כולל בבלקן ובארצות הרומניות. את מסקנותיו הוא פרסם בספר שלו "עיונים על הצוענים או הבוהמיאנים באימפריה העות'מאנית" (1870). את עבודתו החל פספאטיס בשנות ה-1850 על ידי לימוד השפה רומאני ואיסוף עדויות וסיפורים מפי צוענים נוודים שחיו בפרברי קונסטנטינופול ובחלק האירופי של האימפריה העותמאנית. ספרו כולל מבוא, דקדוק קצר של שפת הרומאני, ומילון של השפה הזאת. לספר נספח ובו ששה סיפורים מתוך תריסר שרשם פספאטיס מפי מוזיקאי צועני מיושב בשם לאון זפירי. הסיפורים מובאים במקור ברומאני ותרגום לצרפתית לצידם. פספאטיס שם לב לאחידות היחסית של הניבים של רומאני ולקשרם לשפת הרומאני המדוברת על ידי צועני חצי האי פלופונסוס, מה שנקרא "הגרסה היוונית" של שפת הרומאני. [2] בגלל המורכבות של חקר תולדות הצוענים המפוזרים בארצות רבות, הונחה פספאטיס על ידי העקרון "ההיסטוריה האמיתית של גזע הצוענים נמצאת בחקר שפתם". פרט לחקר הצוענים, עסק פספאטיס בעיקר חקר העתיקות הביזנטיות.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1860 תזכיר על שפת הצוענים הנמצאת כיום בשימוש באימפריה הטורקית (הוצגה בפני החברה האמריקאית למזרחנות)
  • 1868 - תזכיר על בית החולים היווני "שבעה המגדלים" בקונסטנטינופול - Υπόμνημα περί του γραικικού νοσοκομείου των Επτά Πύργων
  • 1870 - Études sur les Tchinghianes ou Bohémiens de l'Empire Ottoman
  • 1877 - עיונים טופוגרפיים והיסטוריים ביזנטיים מלווים באיורים -Βυζαντιναί μελέται Τοπογραφικαί και ιστορικαί
  • 1885 - הארמונות הביזנטיים הגדולים של קונסטנטינופול
  • המצור והכיבוש של קונסנטינופול על ידי העות'מאנים בשנת 1453 -Πολιορκία και Άλωσις της Κωνσταντινουπόλεως υπό των Οθωμανών εν έτει 1453
  • 1883- הערות על הגרסה המתקונת של הברית החדשה -Remarks on the revised Version of the new Testament
  • 1888 - המילון הכיוטי, של השפה המדוברת בכיוס, לפי הכתובות הישנות והחדשות והמפות של האי -Το Χιακόν γλωσσάριον : Ήτοι η εν Χίω λαλούμενη γλώσσα μετά τινών επιγραφών αρχαίων τε και νέων και του χάρτου της νήσου

| publisher = Τυπογραφείο Αδελφών Περρή

  • 1918 -סמלי הנאמנות האתנית:קונסטנטינופול ואגיה סופיה -Τα σύμβολα της εθνικής πίστεως : Kωνσταντινούπολις και Αγία Σοφία

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Angus Fraser - Tiganii - Originile, migrația și prezența lor în Europa, Humanitas, București
  • Merope Anastassadou Les Grecs d'Istanbul au XIXe siècle - Histoire socio-culturelle de la communeauté de Pera, Brill, Leiden 2012 -

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

C.Trompoukis

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ M.Anastassiadou 2012
  2. ^ A.Fraser ע' 18-19