אלן ואן דייק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלן ואן דייק
Ellen van Dijk
ואן דייק על הפודיום של אליפות העולם בנגד שעון, לאחר זכייתה במדליית ארד (2018)
ואן דייק על הפודיום של אליפות העולם בנגד שעון, לאחר זכייתה במדליית ארד (2018)
לידה 11 בפברואר 1987 (בת 34)
הרמלן, אוטרכט
כינוי "החיה"
גובה 182 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל 74 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כביש
מסלול (בעבר)
התמחות נגד השעון
קבוצה נוכחית טרק-סגפרדו
קבוצות עבר ורינדן ואן הט פלטלנד (2006–2008)
קולומביה (2009–2011)
ספיישליזד–לולולמון (2012–2013)
בוולס–דולמנס (2014–2016)
סאנווב (2017–2018)
טרק סגפרדו (2019–היום)
הישגי שיא
Jersey rainbow chrono.svg אליפות העולם (נגד השעון) - 2013.
EuropeanChampionJersey(2016).png אליפות אירופה (נגד השעון) - 2016-2019.
www.ellenvandijk.com
מאזן מדליות
מתחרה עבור הולנדהולנד  הולנד
אופני מסלול
אליפות העולם
זהבמנצ'סטר 2008סקרץ'
אליפות אירופה
כסףפרושקוב 2008אומניום
כסףפרושקוב 2008רדיפה קבוצתית (עד 23)
זהבפרושקוב 2008נקודות (עד 23)
זהבפרושקוב 2008סקרץ' (עד 23)
אופני כביש
אליפות העולם
זהבפירנצה 2013מרוץ נגד השעון
כסףדוחה 2016מרוץ נגד השעון
ארדאינסברוק 2018מרוץ נגד השעון
ארדורונה 2004מרוץ נגד השעון (עד גיל 19)
אליפות אירופה
זהבאלקמאר 2019מרוץ נגד השעון
זהבגלאזגו 2018מרוץ נגד השעון
זהבהרנינג 2017מרוץ נגד השעון
זהבפלומלק 2016מרוץ נגד השעון
זהבהוגל-גיטס 2009מרוץ נגד השעון (עד גיל 23)
זהבפאטנאסקו 2008מרוץ נגד השעון (עד גיל 23)
המשחקים האירופיים (2015)
זהבבאקו 2015מרוץ נגד השעון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלאונורה מריה "אלן" ואן דייקהולנדית: Eleonora Maria "Ellen" van Dijk; נולדה ב-11 בפברואר 1987) היא רוכבת אופני כביש הולנדית בקבוצת טרק-סגפרדו. ואן דייק הייתה גם רוכבת אופני מסלול עד שנת 2012. ואן דייק ידועה בשל יכולותיה בנגד השעון, היא אלופת העולם בשנת 2013 ואלופת אירופה (20162019) בנגד השעון. היא אלופת העולם במרוץ סקרץ' באופני מסלול בשנת 2008 ואלופת העולם שלוש פעמים עם קבוצותיה השונות בנגד השעון קבוצתי.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן דייק נולדה ב-11 בפברואר 1987 בהרמלן שבאוטרכט, יש לה שני אחים גדולים. את תחילת הקריירה הספורטיבית שלה התחילה ואן דייק כמחליקה מהירה על הקרח (אנ'), במסגרת אימוניה נדרשה גם לרכוב על אופניים. היא עזבה את ענף ההחלקה המהירה על הקרח לאחר שהצטיינה באופני כביש, כשסיימה שלישית באליפות העולם עד גיל 19 ב-2004 וניצחה את אליפות הולנד עד גיל 19 ב-2007.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופני מסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן דייק במרוץ אופני מסלול

בתחילת הקריירה שלה השתתפה ואן דייק גם בתחרויות של אופני מסלול, היא הייתה חלק מהנבחרת ההולנדית הלאומית במרוצים השונים. ב-2008 ניצחה באליפות העולם שהתקיימה במנצ'סטר, במקצה הסקרץ' (אנ'). באותה השנה התקיימה גם אליפות אירופה בפרושקוב, היא זכתה בשתי מדליות זהב באליפות הזו, במרוץ הנקודות עד גיל 23 ובמרוץ הסקרץ' עד גיל 23. היא זכתה במדליית כסף באומניום (אנ') וברדיפה אישית עד גיל 23.

אופני כביש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 התחילה לרכוב בקבוצת ורינדן ואן הט פלטלנד (אנ'). היא ניצחה את אליפות הולנד בנגד השעון ב-2007. ב-2008 היא ניצחה את אליפות אירופה עד גיל 23 בנגד השעון, כשהיא מקדימה את שתי הרוכבות האוקראיניות, סוויטלנה גאליוק ולסיה קליטובסקה.

ב-2009 עברה לקבוצת קולומביה (אנ'), היא ניצחה בפעם השנייה ברציפות את אליפות אירופה עד גיל 23. ב-2010, ניצחה את המרוץ החד יומי בגרמניה, "ספארקסן ג'ירו בוכום", לאחר שניצחה במאוץ מתוך חמש רוכבות. היא ניצחה בקטע נגד השעון בפרופיל ליידיז טור, וסיימה במקום השלישי הכללי, כשהיא מסיימת בפער של 52 שניות ממריאנה ווס המנצחת.

ואן דייק במהלך 2011, במדי קבוצת קולומביה

ב-2011, ואן דייק ניצחה את הטור של קטר ואת הקטע השני. היא סיימה שנייה באליפות הולנד בנגד השעון, כשהיא מסיימת 6 שניות אחרי מריאנה ווס. היא ניצחה את קטע נגד השעון בפרופיל ליידיז טור, וסיימה שישית באליפות העולם בנגד השעון, בפער של 36 שניות מג'ודית ארנדט.

ב-2012 עברה ואן דייק לקבוצת ספיישליזד–לולולמון הגרמנית. היא ניצחה את מרוץ "אומלופ ואן בורסל", קטע בטור אנרשיוואחט ושני קטעים במרוץ "גרסיה–אורלובה". ואן דייק נבחרה לסגל הולנד באולימפיאדת לונדון בכביש ובמסלול, במקצה האופני כביש סיימה שמינית, כשהיא מסייעת למריאנה ווס לזכות במדליית זהב[1], היא עצמה סיימה מחוץ למגבלת הזמן. במקצה נגד השעון, סיימה במקום ה-8, 1:18 דקות מקריסטין ארמסטרונג המנצחת. במרוצי אופני המסלול, סיימה שישית עם שאר נבחרת הולנד ברדיפה קבוצתית, במקצה הפסילות הנבחרת שברה את השיא ההולנדי בסיבוב הראשון, אך ואן דייק, שהייתה הרוכבת האחרונה שנשארה, סיימה שישית. היא ניצחה את "לוטו-דקה טור" לאחר שגם ניצחה בקטע השלישי. לקראת סוף העונה, זכתה ואן דייק במדליית זהב באליפות העולם בנגד השעון הקבוצתי, ביחד עם קבוצתה "ספיישליזד–לולולמון".

ב-2013 רשמה עונה מוצלחת מאוד, היא סיימה שלישית בטור של קטר ושישית באומלופ הט ניוסבלד. היא ניצחה את מרוץ "לה סאמין" וסיימה שנייה ברונדה ון פלנדרן וברונדה ואן דרנט, ושלישית בטרופאו אלפרדו בינדה. היא ניצחה את טור אנרשיוואחט וקטע אחד במרוץ. ואן דייק השתתפה בטור "גרסיה–אורלובה" בצ'כיה, ניצחה את המרוץ, שלושה קטעים ואת קטגוריית הנקודות. היא ניצחה את אליפות הולנד בנגד השעון, וקטע בג'ירו ד'איטליה לנשים. ואן דייק ניצחה את לוטו - בליסול טור, לאחר שגם ניצחה עם קבוצתה את קטע נגד השעון הקבוצתי. היא ניצחה את בוולס ליידיז טור. ואן דייק ניצחה את המרוץ החד יומי בצרפת "חרונו שאמפנואה". באליפות העולם שנערכה בפירנצה, ניצחה ואן דייק את אליפות העולם בנגד השעון. יומיים לפני כן, ניצחה ביחד עם קבוצתה את אליפות העולם בנגד השעון הקבוצתי.

ב-2014 עברה לקבוצת בוולס - דולמנס. היא ניצחה את הרונדה ון פלנדרן ואת קטע נגד השעון בבוולס ליידיז טור, באליפות העולם שנערכה בפונפרדה, סיימה שביעית בנגד השעון וחמישית בנגד השעון הקבוצתי. ב-2015 ניצחה את הקטע השני בטור של קטר. ואן דייק סיימה שנייה באומלופ הט ניוסבלד ושלישית ברונדה ואן דרנט. היא נבחרה לסגל הולנד למשחקים האירופיים באותה השנה שנערכו בבאקו, היא זכתה במדליית זהב במקצה נגד השעון, כשהיא מקדימה את אנה סולוויי ואת אנמיק ואן פלוטן. במקצה הכביש סיימה במקום הרביעי. ואן דייק זכתה במדליית כסף ביחד עם שאר קבוצת בוולס באליפות העולם בנגד השעון קבוצתי, במקצה האישי סיימה שביעית.

ואן דייק ומשפחתה באולימפיאדת ריו

ב-2016 סיימה שלישית בטור של קטר וניצחה את הקטע השלישי. היא ניצחה שני קטעים בטור אנרשיוואחט ואת המרוץ כולו, ואן דייק ניצחה קטע גם במרוץ באיירן–רונדפארט. היא נבחרה שנית לסגל הולנד לאולימפיאדה, הפעם לאולימפיאדת ריו. במקצה הכביש סיימה במקום ה-21, 5:07 אחרי אנה ואן דר ברחן. במקצה נגד השעון סיימה רביעית, 11 שניות אחרי קריסטין ארמסטרונג. היא סיימה שנייה בטור בוולס. היא ניצחה את אליפות אירופה בנגד השעון, למעשה 2016 הייתה השנה בה מקצה העלית נוסד, לכן ואן דייק היא אלופת אירופה הראשונה. היא זכתה במדליית זהב ביחד עם קבוצת בוולס בנגד השעון הקבוצתי, וזכתה במדליית כסף במקצה האישי, כשרק חמש שניות מפרידות בינה לבין אמבר נבן שזכתה בזהב.

ב-2017 עברה לקבוצת סאנווב, היא ניצחה את טור הלט'י וקטע אחד במרוץ. הוא סיים חמישי בטור בריטניה, ואן דייק הגנה על תוארה כאלופת אירופה, לאחר שניצחה את התחרות בדנמרק. היא ניצחה קטע בטור של נורווגיה וסיימה במקום השלישי. ואן דייק ניצחה ביחד עם קבוצתה את אליפות העולם בנגד השעון הקבוצתי, כשקבוצתה מקדימה את קבוצתה לשעבר, בוולס–דולמנס[2]. במקצה האישי, סיימה במקום ה-5, 52 שניות אחרי אנמיק ואן פלוטן המנצחת.

ב-2018 ניצחה את מרוץ אומלופ ואן הט הגלנד ואת מרוץ דווארס דור פלנדרן, שני המרוצים הם בבלגיה. היא ניצחה קטע וסיימה שני בטור לוטו - תורינגן. ואן דייק גברה על אנה ואן דר ברחן באליפות הולנד בנגד השעון ב-6 שניות וניצחה את התחרות. היא הפכה לאלופת אירופה בנגד השעון בפעם השלישית ברציפות, כשניצחה את התחרות בגלאזגו. גם הפעם גברה על אנה ואן דר ברחן, בפער של שתי שניות. היא ניצחה את הצ'אלנג' במדריד של הוואלטה אספנייה, שמהווה כתחלופה הנשית לוואלטה אספנייה. היא זכתה במדליית ארד גם בנגד השעון האישי וגם בנגד השעון הקבוצתי באליפות העולם.

ב-2019 עברה לקבוצת טרק - סגפרדו, היא ניצחה בפעם השנייה ברציפות בדווארס דור פלנדרן. היא ניצחה קטע בטור הלט'י וסיימה שנייה. ואן דייק ניצחה קטע גם בטור לוטו - תורינגן, היא סיימה שנייה וחמישית באליפות הולנד בנגד השעון ובכביש (בהתאמה). היא ניצחה בפעם הרביעית ברצף את אליפות אירופה בנגד השעון, שהתקיימה באלקמאר. במהלך הקטע הרביעי של טור בוולס התרסקה ואן דייק, ושברה את האגן ואת עצם הזרוע, בכך הסתיימה עונת 2019 שלה[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלן ואן דייק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]