מריאנה ווס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מריאנה ווס
Marianne Vos - 2018 UEC European Road Cycling Championships (Women's road race).jpg
לידה 13 במאי 1987 (בת 32)
דן בוס, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
משקל 58 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.68 מטרים
www.mariannevosofficial.com
ספורט
ענף ספורט מרוץ אופני כביש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מריאנה ווס, 2014
מריאנה ווס (במרכז) רוכבת לקראת ניצחונה במרוץ הכביש באולימפיאדת לונדון (2012)

מריאנה ווסהולנדית: Marianne Vos; ‏ נולדה ב-13 במאי 1987) היא רוכבת אופניים הולנדית המתמחה במרוצי אופני כביש, מרוצי סייקלו-קרוס ומרוצי אופני מסלול. נכון ל-2019, ווס רוכבת בשורות קבוצת האופניים ההולנדית CCC Liv. הישגיה הבולטים הם: מדליית זהב אולימפית במרוץ מסלול באולימפיאדת בייג'ינג (2008), מדליית זהב במרוץ הכביש באולימפיאדת לונדון (2012), שלושה ניצחונות בג'ירו ד'איטליה לנשים (2011, 2012, 2014), חמישה ניצחונות בסבב הגביע העולמי באופני כביש (2007, 2009, 2010 2012 ו-2013), שלושה ניצחונות במרוץ הכביש באליפות העולם באופני כביש (2006, 2012 ו-2013) ושבעה ניצחונות באליפות העולם בסייקלו-קרוס (2006, 2014-2009). נכון ל-31 בדצמבר 2016 רשומים לזכותה של ווס 338 ניצחונות.[1] הישגיה הבולטים והמתמשכים ושליטתה בסוגי מרוצים שונים ובדיסציפלינות שונות בתחום האופניים הביאו רבים להשוות בין ווס ובין אדי מרקס, מי שנחשב על ידי רבים כגדול רוכבי האופניים בכל הזמנים.[2][3]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווס נולדה בדן בוס והחלה להתאמן ברכיבה בגיל 6 בעקבות אחיה הבוגר שהשתתף בתחרויות אופניים. בגיל 8 היא החלה להתחרות והשתתפה גם במרוצי סייקלו-קרוס. היא גם עסקה בהחלקה על קרח עד גיל 14 ואז הסבה עיסוק זה לרכיבת אופני הרים. ב-2002, בהיותה בת 15, החלה להגיע להשגים בולטים באליפויות הולנד באופני כביש, סייקלו קרוס ואופני הרים. ב-2004, בגיל 17, ניצחה באליפות הולנד באופני הרים לג'וניורס (עד גיל 18), המשיכה לוורונה, לאליפות העולם באופני כביש וניצחה גם שם באליפות העולם לג'וניורס.
ב-2005 המשיכה להתחרות בעיקר באופני הרים ובסייקלו-קרוס וצברה ניצחונות והישגים רבים בשני הענפים. היא ניצחה באליפות הולנד לג'וניורס באופני הרים ובאופני כביש, באליפות אירופה לנשים בסייקלו-קרוס ובאליפות העולם באופני כביש שהתקיימה בזלצבורג סיימה שנייה בתחרות הג'וניורס.

ב-2011 ניצחה בפעם השלישית ברציפות (ורביעית בסך הכל) באליפות העולם בסייקלו-קרוס. באותה שנה ניצחה גם באליפות העולם במסלול במקצוע "מרוץ לקו הסיום" (Scratch Race).

ב-2006, בגיל 18 בלבד, ביססה ווס את מעמדה כאחת מהרוכבות הבולטות בעולם. היא ניצחה במרוצים רבים והבולטים שבהם היו: אליפות העולם לבוגרות בסייקלו-קרוס שנערכה בזדאם (הולנד) ואליפות העולם לבוגרות באופני כביש שנערכה בזלצבורג.

ב-2007 המשיכה ווס להצטיין בתחום הסייקלו-קרוס ובתחום הכביש ובמקביל, החלה להצטיין ברכיבת מסלול וניצחה באליפות הולנד בשני מקצועות בתחום זה. היא ניצחה בסבב הגביע העולמי לנשים באופני כביש, סבב הכולל את מרבית המרוצים החד-יומיים היוקרתיים ביותר. במרוץ הכביש באליפות העולם שנערכה בשטוטגרט באותה שנה סיימה ווס שנייה בלבד (אחרי מרתה בסטיאנלי). סגנות זו החלה רצף של חמש שנים בהן ווס זכתה רק במדלית הכסף במרוץ זה. למרות שניצחה באליפות העולם ב-2006 דבק רצף "כישלונות" זה בשמה של ווס.[2]

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) ניצחה ווס במרוץ הנקודות (מרוץ מסלול) שבו גם ניצחה באליפות העולם בתחילת אותה שנה. במרוץ הכביש האולימפי סיימה במקום ה-6 בלבד.

ב-2009 ניצחה ווס באליפות העולם ובאליפות אירופה בסייקלו-קרוס וב-2010 ניצחה שוב באליפות העולם בסייקלו-קרוס. באותה שנה ניצחה באליפות הולנד במרוץ נגד השעון (היא חזרה על הישג זה גם ב-2011), דיסציפלינה הנחשבת כחלשה יחסית אצלה לעומת יכולתה בטיפוס ובמאוצים.

ב-2011 ניצחה לראשונה בג'ירו ד'איטליה לנשים (ג'ירו דונה) לאחר שניצחה גם ב-5 קטעים במרוץ וב-2012 חזרה על הישג זה תוך שניצחה שוב 5 קטעים במרוץ.

בסוף יולי 2012 ניצחה ווס במרוץ הכביש באולימפיאדת לונדון. היא הגיעה למרוץ כמועמדת מובילה לניצחון. במרוץ, שנערך בגשם שוטף, היא הייתה חלק מקבוצת בריחה בת שלוש רוכבות שהצליחה להשאר בראש המרוץ עד הסיום. במאוץ הסיום היא גברה על ליזי ארמיטסטד האנגליה ועל אולגה זבלינסקיה הרוסיה וזכתה במדליית הזהב. בספטמבר 2012 ניצחה ווס במרוץ הכביש באליפות העולם שנערכה בוואלקנברג שבהולנד. ווס יזמה בריחה של שבע רוכבות כ-35 ק"מ לסיום ולקראת הסיום, תקפה במעלה הקובורג והצליחה לברוח לשותפותיה לבריחה ולנצח במרוץ. בכך סיימה "בצורת" של חמש שנים בהן סיימה כסגנית אלופת העולם.

ב-2013 ניצחה בפעם החמישית בסבב הגביע העולמי למרוצי כביש כשניצחה בחמישה מתוך שמונת מרוצי הסבב. באליפות העולם ב-2013 שנערכה בפאתי פירנצה שבאיטליה, במסלול שנחשב כגבעי וקשה, תקפה ווס את יריבותיה הספורות שנותרו בעלייה האחרונה, כ-4 ק"מ לפני הסיום, והצליחה לשמור על הפער שפתחה ולנצח במרוץ.

ב-2014 זכתה ווס להצלחה בעיקר במרוצי קטעים. לאחר שבתחילת השנה היא ניצחה באליפות העולם בסייקלו-קרוס, היא ניצחה בג'ירו ד'איטליה לנשים תוך שניצחה בארבעה קטעים במרוץ ובדרוג הנקודות במרוץ. היא גם ניצחה בטור דה פראנס לנשים תוך שניצחה גם בשלושה קטעים במרוץ. במרוצים החד-יומיים היו הישגיה הבולטים ניצחון ב"לה-קורס" - מרוץ שנערך במסלול של הקטע האחרון בטור דה פראנס לגברים בפריז כמה שעות לפני סיום המרוץ לגברים, וניצחון בשפארקאסן ג'ירו בוכום, מרוץ הנכלל בסבב הגביע העולמי שבסיומו השיגה ווס את המקום השלישי.

ב-2015 ווס כמעט ולא התחרתה כתוצאה מפציעות. ביולי 2015 נמסר כי היא לא תתחרה כלל עד סוף עונת 2015, וזאת במטרה להגיע לכשירות בריאותית לעונת 2016 ולאולימפיאדת ריו דה ז'ניירו.

ב-2016 זכתה ווס במספר הישגים: ניצחונות בקטעים בודדים במרוצי קטעים ומספר ניצחונות במרוצים חד-יומיים. בסך הכל היא רשמה לזכותה בשנה זו 11 ניצחונות. במרוץ הכביש באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו הייתה ווס חלק מהנבחרת ההולנדית החזקה ולא קיבלה מעמד של רוכבת מובילה בנבחרת. הייתה מעורבת בבריחה וברדיפה במהלך המרוץ, שהסתיים בניצחון בת ארצה, אנה ון דר ברגן (ווס סיימה במקום התשיעי).

ב-2017, לאחר שקבוצתה הקודמת, ראבובנק-ליב התפרקה, עברה ווס לקבוצה חדשה שנבנתה סביבה, "WM3 Pro Cycling" (בקבוצה רכבה גם הישראלית רותם גפינוביץ). בסוף 2016 ובתחילת 2017 היא ניצחה בשלושה מרוצי סייקלו-קרוס שבסבב הגביע העולמי לנשים וסיימה שנייה באליפות העולם בסייקלו-קרוס. הישגה הבולט באופני כביש בעונה זו היה ניצחונה במדי נבחרת הולנד באליפות אירופה במרוצי כביש. הישגים בולטים נוספים היו ניצחונה בדרוג הכללי בטור של נורווגיה לנשים שנכלל בסבב העולמי, ניצחון בדרוג הכללי בטור של בלגיה-הולנד וניצחונות בשני מרוצים חד-יומיים בלגיים בחודש מאי. ווס נפצעה במהלך אימון בחלקה השני של העונה וחזרה להתחרות רק לקראת אליפות העולם שנערכה בנורווגיה, שם סייעה לנבחרת הולנד לנצח במרוץ הכביש.

ב-2018 ניצחה קטע בג'ירו ד'איטליה לנשים, במרוץ הקטעים טור בלגיה-הולנד ובמרוץ הקטעים הטור של נורווגיה.

לאחר שזכתה במדליית הארד באליפות העולם בסייקלו-קרוס שנערכה בדנמרק בתחילת 2019, היא ניצחה, בפעם הרביעית בקריירה שלה, במרוץ טרופאו אלפרדו בינדה, שנערך בצ'יטיליו ובכך הישוותה את שיא הזכיות במרוץ לזה של מריה קנינס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מריאנה ווס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]