אלקוש (עיראק)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלקוש
Iraqvillagealqosh.JPG
מדינה עיראקעיראק  עיראק
קואורדינטות 36°44′03″N 43°05′48″E / 36.734166666667°N 43.096666666667°E / 36.734166666667; 43.096666666667 
http://www.alqosh.net/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
כנסייה באלקוש

אלקושערבית: ألقوش) היא עיירה באזור מישור נינוה בצפון עיראק, בנפת תל קאיף, במחוז נינוה. ממוקמת כ-45 ק"מ צפונית לעיר מוסול.

העיירה היא מרכז של הכנסייה הקתולית הכלדית, שחבריה מסווגים בדרך כלל כאשורים, אף על פי שאינם שייכים לכנסייה האשורית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבותו של אלקוש לכנסיית המזרח (אנ') נבעה מקרבתה למנזר רבן הורמיזד, הקרוי על שם מייסדה מהמאה השביעית רבן הורמיזד (רבן פירושו "נזיר" באשורית), הנערץ כקדוש בכנסיות המזרח.

המנזר, שנבנה על מדרון ההרים, היה מרכז למידה של כנסיית המזרח, לא רחוק ממרכז אחר אלא של הכנסייה הסורית-אורתודוקסית. זה היה מקום קבורתם של אבות כנסיית המזרח מסוף המאה החמש עשרה והיה מקום מושבם מתקופת הפטריארך שמעון השישי (1503–1538). המנזר מבודד ומנותק על ידי שלג בחורף, הוא מעולם לא הפך למגורי הקבע שלהם.

בשנת 1552, אב המנזר, יוחנן סולאקה, נבחר שלא לפי הכללים לתפקיד הפטריארך, על ידי כמה בישופים שלא היו מרוצים מהגבלת היורש הפטריארכלי לבני משפחה אחת. על פי המסורת, פטריארך יכול להיות מוסמך רק על ידי מישהו בדרגה ארכי-ביסקופלית (מטרופולינית), דרגה שאליה קודמו רק בני אותה משפחה אחת. מסיבה זו נסע סולאקה לרומא, שם, כשהוא הוצג כפטריארך החדש, הוא נכנס לקהילה עם הכנסייה הקתולית, הוסמך על ידי האפיפיור והוכר כפטריארך. הוא וממשיכי דרכו התגוררו מזרחה יותר. פילוג זה הוליד את הכנסייה הקתולית הכלדית, בניגוד למה שהיסטוריונים מכנים את הזרוע המסורתית של כנסיית המזרח, זו שאמצה בשנת 1976 רשמית את השם הכנסייה האשורית של המזרח[1].

במאות ה-17 וה-18 התקרב הקו הפטריארכלי ה"לגיטימיסטי" באלקוש, שממנו התפצל סולאקה בשנת 1552, לכס הקדוש ברומא, במיוחד בתקופת שלטונו של אליה ה-16 דנקה (1722–1778), ששלח כמה מכתבים לרומא, בחלקם נשבע לאמונה בהתאם להוראות הנצרות הקתולית, אך בעקבות זאת לא באה הכרה רשמית מהאפיפיור בכנסייה האשורית. עם זאת, היה זה בן המשפחה שממנו נבחרו האבות המסורתיים "הלגיטימיים", יוחנן הורמיזד (1760–1838), החשיב את עצמו כקתולי מאז 1778, נבחר כפטריארך של הכנסייה הקתולית הכלדית בשנת 1830[2][3].

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב תושבי אלקוש הם אשורים, עם אחוז קטן של יזידים. בשנת 1913, אלקוש הייתה על פי יוסף טפינקדג'י מיושבת על ידי 7,000 קתולים כלדים. רבים היגרו מאז שנות השבעים. ההערכה היא שלפחות 40,000 מהגרים שמוצאם בעיירה, וצאצאי הדור השני והשלישי שלהם חיים כיום בערים דטרויט, מישיגן, הפרבר המערבי של פיירפילד בסידני, אוסטרליה וסן דייגו, קליפורניה.

בפברואר 2010, הפיגועים נגד האשורים בצפון עיראק אילצו 4,300 מהם לברוח ממוסול למישור נינווה. דו"ח של האו"ם קבע כי 504 אשורים היגרו בבת אחת לאלקוש. אשורים רבים ממוסול ובגדאד, מאז מלחמת עיראק ב-2003, נמלטו לאלקוש לביטחון.

במרץ 2020 דווח כי באלקוש מתגוררים 4,567 תושבים. 1,015 משפחות של העדה הקתולית הכלדית[4].

קבר נחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר נחום בשנת 2014
קבר נחום בשנת 2014

הארכאולוג אוסטן הנרי לייארד, שביקר באזור בשנת 1847, דיווח כי על פי "מסורת עתיקה מאוד" הכפר מכיל את קברו של נחום הנביא, שספרו מתחיל במשפט: "מַשָּׂא נִינְוֵה: סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי". בעוד שהירונימוס איתר את מקום הולדתו של נחום בגליל. לייארד חשב שלמסורת באלקוש יש משקל כלשהו, למרות היעדר כתובות או שרידים עתיקים מהמאה ה-7 לפנה"ס (תקופת הזמן בה מזוהה תקופת חייו של נחום). יהודי עיראק עלו לרגל לאתר במהלך חג השבועות, ו"מי שלא עלה לרגל לקבר נחום עדיין לא ידע הנאה אמיתית", הייתה אמירה נפוצה[5].

בשנת 1891 טען הגאוגרף הצרפתי ויטאל קוינט, כי בשנת 1883 הועברו עצמותיו של הנביא נחום מהקבר באישון לילה והוטמנו בתוך עמוד ליד השער המלכותי של כנסיית מאר-מיכה בעיירה אלקוש[6].

כאשר גורשו יהודים מעיראק או היגרו מרצון לישראל בשנת 1948, האפוטרופוס היהודי הפקיד את הטיפול בבניין בידי קתולי כלדי מקומי. משפחתו שמרה על המקום מאז, אך היה בסכנה שארגון המדינה האיסלאמית יגיע למקום ויהרוס אותו, כפי שעשה באתרים דתיים אחרים בעיראק שאינם קדושים למוסלמים[7].

האתר ניצל מהכיבוש של המדינה האיסלאמית, אך סבל מהזנחה מתמשכת שהביאה לסכנת קריסה. ב-2018 ייוצב המבנה, ובעקבות ביקור באפריל 2019 של הממונה האמריקני על היחסים עם עיראק במתחם קבר נחום, הודיעה ארצות הברית על סיוע כספי שתעביר כחלק במאמצי השימור של המקום. בהמשך החלו עבודות שיפוץ ושחזור בשותפות עם הממשלה הכורדית, ARCH (הברית לשיקום אתרי מורשת) ובייעוץ של מוטי זקן[6]. בשיפוץ השתתפו שני מהנדסים ישראלים, יעקב שפר ומאיר רונן, שהגיעו למקום בחסות הממשלה הכורדית. השיפוץ הושלם בקיץ 2021 בעלות של 2 מיליון דולר[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלקוש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]