אמיל רתנאו
 | |
| לידה |
11 בדצמבר 1838 ברלין, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
20 ביוני 1915 (בגיל 76) ברלין, הקיסרות הגרמנית |
| מדינה |
ממלכת פרוסיה |
| מקום קבורה |
ברלין |
| מעסיק |
AEG |
| בן או בת זוג |
מתילדה רתנאו |
| צאצאים | ולטר רתנאו |
| פרסים והוקרה |
מדליית ההנצחה ע"ש גרשוף (1907) |
  | |
אמיל מוריץ רתנאו (11 בדצמבר 1838 – 20 ביוני 1915) היה יזם, תעשיין ומהנדס מכונות גרמני-יהודי. הוא היה דמות מובילה בתעשיית החשמל האירופית המוקדמת וייסד את חברת מוצרי החשמל AEG.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רתנאו נולד בברלין, למשפחת סוחרים יהודית עשירה. אביו מוריץ רתנאו, היה סוחר תבואות שעבר לברלין כדי להקים עסק. אמו, תרזה, הייתה בתו של יוזף ליברמן, איש עסקים נוסף שנמשך להזדמנויות הגדלות של בירת פרוסיה המתפתחת.[1] אמיל היה קרוב במיוחד לאמו, שאותה ביקר בקביעות עד מותה ב-1894.[1]
רתנאו הלך להתלמד בשלזיה, ועבד בחברה בבעלות משפחת ליברמן. לאחר ארבע וחצי שנים קיבל ירושה גדולה בעקבות מות סבו, יוסף ליברמן. ירושה זו איפשרה לו לקבל הכשרה טכנית בהנובר ובציריך, איתה הוא התקבל לעבוד כיועץ טכני במפעל הקטרים של אוגוסט בורסיג בברלין.[1] עם זאת הוא לא נשאר שם זמן רב, ובילה זמן מה באנגליה והרחיב בה את ניסיונו. עם שובו לברלין, בשנת 1866 נשא לאישה את מטילדה נחמן, בתו של הבנקאי יצחק נחמן (1816–1870). עם הנדוניה שקיבל רכש יחד עם חבר ותיק מבית הספר מפעל מכונות קטן בברלין.[1]
קריירה עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות התנגדותו הראשונית, בעקבות שכנוע של הבנקים, רתנאו ושותפו למפעל הנפיקו את החברה בבורסה ב-1871. שנתיים לאחר מכן, התפוצצה הבועה הפיננסית שהתנפחה עקב הניצחון הפרוסי במלחמת צרפת-פרוסיה, ורתנאו עזב את החברה שנכנסה להליכי פירוק.
רתנאו יצא לסיור גדול במרכז ומזרח אירופה במהלכו ביקר בין השאר בתערוכות המדע של וינה, פילדלפיה ופריז. ב-1881, הוא השתתף בתערוכה הבינלאומית לחשמל בפריז וראה לראשונה את הנורה החשמלית של תומאס אלווה אדיסון.[2] כשהבין את הפוטנציאל הטמון בחשמל, הוא רכש את הזכויות לייצור מוצרים המבוססים על הפטנטים של אדיסון, בסיוע של קבוצה בנקאית. בשנת 1883 הוא ייסד את "חברת אדיסון הגרמנית ליישומי חשמל" ( Deutsche Edison-Gesellschaft für angewandte Elektrizität ), ב-1887 שונה שמה ל-Allgemeine Elektrizitäts-Gesellschaft (חברת חשמל כללית) או בשמה המקוצר AEG. באותה שנה הצליח רתנאו להתנתק מחברת אדיסון האמריקאית ולהגדיל את הון החברה ל-12 מיליון מארק. הדויטשה בנק וארנסט ורנר פון סימנס הפכו לבעלי מניות בחברה. המדיניות הארגונית המרחיבה של רתנאו, שדגל בבינאום פתיחת שווקים ושיווק אגרסיבי, תרמה לעלייתה של AEG, כך שעד סוף המאה ה-19 היא כמעט עברה את סימנס כחברת החשמל המובילה עם כ-3,000 עובדים. הבנק יעץ לו לשתף פעולה עם מתחרהו ארנסט ורנר פון סימנס, ומכיוון ששניהם היו חסידי רעיון המונופול הם חתמו על חוזה נאמנות לפיו חברת סימנס תייצר ותמכור גנרטורים וAEG תבנה תחנות כוח ותניח כבלים.
ב-19 בפברואר 1884 חתמו רתנאו והשופט של ברלין על הסכם על חשמול העיר.[2] רתנאו הסכים לממן את העסקה, ובתמורה החברה שלו הורשתה להניח קווי חשמל ברחובות הציבוריים. העיר קיבלה 10% מההכנסות עבור מתן אישורה, ותחנת הכוח הראשונה עלתה לרשת החשמל כדי להאיר את הז'נדארמנמארקט בלילה. מודל השותפות הברלינאי הפך לרב השפעה ברחבי האימפריה הגרמנית. פיטר בקר, מומחה לאנרגיה גרמני, כינה את השותפות הזו "השותפות הפרטית-ציבורית הראשונה של גרמניה".[2]
מערכת היחסים של רתנאו ו-AEG עם סימנס התאפיינה יותר ויותר בעימות ותחרות במקום בשיתוף פעולה. כבר ב-1888 החל משא ומתן לפירוק הסכם שיתוף הפעולה בין החברות, והעימות הסלים למלחמת מחירים בכל התחומים לפני שהושג ניתוק ידידותי של יחסים חוזיים ב-1894. תערובת של שיתוף פעולה ותחרות בין החברות נותרה דומיננטית בשנים שלאחר מכן - למשל בתחום העברת ההודעות האלחוטיות לאחר שחברת Telefunken נוסדה כמיזם משותף של רתנאו וסימנס ביוזמתו של הקייזר וילהלם השני.
בשנת 1907 הקים רתנאו את אגד הכרייה הגרמני בדרום מערב אפריקה במה שהוא כיום נמיביה וגם הקים חברת מחקר לחקר בעיות השקיה.[3]
ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד מבניו היה ולטר רתנאו, תעשיין, פוליטיקאי וכלכלן פרוגרסיבי שהחליף את אביו בניהול החברה ולאחר מכן גם כיהן כשר החוץ הגרמני בתקופת רפובליקת ויימאר, ונרצח על רקע אנטישמי בברלין ביוני 1922 על ידי ארגון הטרור הימני-קיצוני קונסול הארגון. לאמיל רתנאו היה בן נוסף בשם אריך רתנאו ובת בשם אדית אנדרי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמיל רתנאו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Volkov, Shulamit (2012). Walther Rathenau : the life of Weimar's fallen statesman. New Haven: Yale University Press. ISBN 9780300144314
- ^ 1 2 3 Florian Opitz (27 באוקטובר 2014). "Akte D (3) - Die Macht der Stromkonzerne". Das Erste (בגרמנית). ARD. אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2014. נבדק ב-29 באוקטובר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Namibia Virtual Jewish History Tour". Jewish Virtual Library. נבדק ב-2021-12-04.