אמי ברידג'ווטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אמי ברידג'ווטר
Emmy Bridgwater
אין תמונה חופשית
לידה 10 בנובמבר 1906
ברמינגהאם, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 במרץ 1999 (בגיל 92)
סוליהול, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Grosvenor School of Modern Art עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, שירה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות סוריאליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אמה פ'רת ברידג'ווטר (אנגלית: Emmy Bridgwater; ‏10 בנובמבר 190613 במרץ 1999[1]), המכונה אמי ברידג'ווטראנגלית: Emmy Bridgwater), הייתה אמנית ומשוררת ממוצא אנגלי הקשורה לתנועה הסוריאליסטית.

ממקום מושבה בברמינגהאם ולונדון, הייתה לה תרומה משמעותית כחברת ארגון "הסוריאליסטים של בירמינגהם" ושל קבוצת הסוריאליסטים הבריטית, ושימשה כחוליה מקשרת חשובה בין קבוצות הסוריאליסטים של שתי הערים.[2]

מישל רמי, פרופסור להיסטוריה של אמנות באוניברסיטת ניס בצרפת, ומחבר הספר "סוריאליזם בבריטניה", מתאר את השפעתה כ"בעלת אותה חשיבות  עבור הסוריאליזם הבריטי כשם שהצטרפות דאלי לסוריאליזם הצרפתי".[3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמי ברידג'ווטר נולדה במחוז היוקרתי של בירמינגהם, אדג'בסטון (באנגלית Edgbaston). היא הייתה בתו השלישית של רואה חשבון מוסמך ומתודיסטית. כמי שהראתה עניין בציור ואיור מגיל צעיר, היא הייתה תלמידתו של ברנרד פליטווד-ווקר בבית הספר לאומנות של בירמינגהם במשך שלוש שנים, משנת 1922, ולאחר מכן המשיכה את לימודיה בבית ספר לאומנות באוקספורד, ומימנה את לימודיה בזכות שכרה כמזכירה.[4]

 בשנת 1936 היא ביקרה בכנס הבינלאומי של הסוריאליזם בלונדון London International Surrealist Exhibition, ובו פגשה לראשונה את קונרוי מדוקס, ג'ון מלביל ורוברט מלוויל- מי שהיו דמויות מרכזיות ומשפיעות בזרם הסוריאליזם של בירמינגהם. בעקבות מפגש זה, אמי, שהשתייכה לזרם התנועה האסתטית באומנות, החלה ליצור עבודות הדומות בסגנונן לזרם הסוריאליזם. היא החלה לחקור את צידו האפל של תת-המודע, ולעיתים קרובות שיטת האוטומטיזם שימשה אותה בעבודתה.[5] בתקופת לימודיה בבית הספר לאומנות בלונדון "Grosvenor School of Modern Art", במהלך 1936 ו-1937 היא שמרה על הקשרים שיצרה בבירמינגהם, וכך בשלהי שנות ה-30 תערוכת עבודותיה הוצגה בבירמינגהם כחברה בקבוצת הסוריאליסטים של בירמינגהם וכן היא הוצגה בגלריית לונדון לאחר שהתוודעה לבעלים E. L. T. Mesens על ידי רוברט מלוויל.[1]

בתחילת שנות ה-40 היא הצטרפה רשמית לקבוצת הסוריאליסטים הבריטית שאת פגישותיה פקדה באופן קבוע ברוב העשור העוקב. אמי יצרה קשרי חברות קרובים עם אידית' רימינגטון והייתה מעורבת ברומן קצר אך סוער עם טוני דל רנזיו, וספרים ואלבומי אומנות סוריאליסטית רבים הציגו את יצירותיה לקהל הרחב. תערוכת היציג הראשונה שערכה הייתה בגלריה לאומנות מודרנית של ג'ק בילבו בשנת 1942. בשנת 1947 ברידג'ווטר נבחרה על ידי אנדרה ברטון להיות אחת משש אמניות אנגליות להציג ב-Exposition Internationale du Surrealisme התערוכה הבינלאומית הגדולה של קבוצת הסוריאליזם בגלריה Maeght בפריז.

בשלהי שנות ה-40 לחייה, ברידג'דווטר נאלצה להשקיע את רוב מרצה וזמנה בטיפול באמה הקשישה ובאחותה הנכה וכתוצאה מכך השעתה את קריירת האומנות שלה.

במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 ברידג'ווטר חזרה לעבודה, בעיקר בקולאז' ועבודותיה המוקדמות פורסמו בתערוכות רבות בנושא רטרוספקטיבה הסוריאליסטית במהלך העשורים הבאים. באמצע שנות ה-80 עבודתה פסקה. היא נפטרה בשנת 1999.

עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב עבודתה של אמי ברידג'ווטר בשנות ה-30 וה-40 כללה ציורים ורישומי עט ודיו. האיקונוגרפיה הפרטית שלה כללה בדרך כלל דימויים אורגניים כגון ציפורים, ביצים, עלים, פירות וסגנון של קווים מתחום הבוטניקה המתארים תחושת "אלימות והומור שחור סוריאליסטי", תכופות משולבים באיורי נוף חלומיים. החל משנות ה-70 היא עבדה בקולאז'.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקירה נלהבת של Toni del Renzio תיארה את ציוריה של ברידג'ווטר: "אנו לא רואים את התמונות הללו, אנו מאזינים ומתרגשים מהקריאה והבכי העולים מהם. היגון והסבל עולים מקרבינו ומתמזגים לתוך התמונות אשר לא רצינו להכיר במשמעותם וחשיבותם".

בדבריו, רוברט מלוויל, שירטט את ציוריה של ברידג'ווטר כ- "מציגים ומתארים את העצב וההיגון של ההווה, הנראה למחצית, שנתקל בו האומן במסע דרך מבוכי הטוב והרע.. אף על פי העמימות היוצרת אפליה של חלום, הם תיאור מציאותי מתוך אזור הדמדומים של התקוות והתשוקות הקודרות, בהם מעטים בלבד נותרים להתבונן ומעטים יותר נותרים חדי ראייה.[6]

במודעת האבל אודות מותה בעיתון אינדפנדנט נכתב: "ציוריה חודרים לעולם פרטי כאילו מתוך חלום וממירים את החזיונות אותם חוותה בחלום לנופים נועזים, חסרי מודעות עצמית, מלאי רגש, אשר ברוב המקרים חודרים ללב. תוך שימוש בפלטת צבעים מצומצמת וציור בקווים גסים ועבים, היא הצליחה לשלב אובייקטים שלמראית עין אינם קשורים, בהם השתמשה למלא נופים נטושים, תוך הענקת איכות נרטיבית של יד היוצר"

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1937 - קבוצת ברימינגהאם, גלריית לוסי וורטהיים, לונדון.
  • 1938 - קבוצת ברימינגהאם, מוזיאון וגלריית אומנות בירמינגהם, בירמינגהאם.
  • שלהי שנות ה-30 - גלריית לונדון, לונדון
  • 1939 - As We See Ourselves, גלריות צ'פצן, 
  • 1942- אמי ברידג'ווטר (תערוכת יחיד), הגלריה לאומנות מודרנית, לונדון
  • 1947 - Coventry Art Circle Exhibition, Coventry 
  • 1947 - Exposition Internationale du Surrealisme, Galerie Maeght, Paris
  • 1948 - Coventry Art Circle Exhibition, Coventry
  • 1949 - Birmingham Artists Committee Invitation Exhibition, Royal Birmingham Society of Artists, Birmingham
  • 1951 - Coventry Art Circle Exhibition, Coventry
  • 1971 - Britain's Contribution to Surrealism of the 30's and 40's, Hamet Gallery, London
  • 1982 - Peinture Surrealiste en Angleterre 1930-1960: Les Enfants d'Alice, Galerie 1900-2000, Paris
  • 1985 - A Salute to British Surrealism 1930-1950, The Minories, Colchester; Blond Fine Art, London and Ferens Art Gallery, Hull
  • 1985 - British Woman Surrealists, Blond Fine Art, London
  • 1986 - Surrealism in England 1936 and after, Herbert Read Gallery, Canterbury
  • 1986 - Contrariwise, Surrealism in Britain 1930-1936, Glynn Vivian Art Gallery, Swansea
  • 1986 - Surrealism in Britain in the Thirties: Angels of Anarchy and Machines for Making Clouds, Leeds City Art Gallery, Leeds
  • 1987 - Surrealismi, Retretti Art Centre, Suomi, Finland
  • 1988 - I Surrealisti, Palazzo Reale, Milan, Italy
  • 1989 - Die Surrealisten, Schirn Kunsthalle, Frankfurt, Germany
  • 1989 - British Surrealism, Blond Fine Art, London
  • 1990 - Emmy Bridgwater, Blond Fine Art, London
  • 1991 - The Birmingham Surrealist Group, John Bonham Murray Feely Fine Art, London
  • 1992 - Ten Decades - Ten Women Artists born 1897-1906, Norwich Gallery
  • 1992 - The Foundations of Behaviour, John Bonham Murray Feely Fine Art, London
  • 1995 - Real Surreal: British and European Surrealism, Wolverhampton Art Gallery
  • 1996 - Emmy Bridgwater/Conroy Maddox: The Last Surrealists, Blond Fine Art, London
  • 1996 - The Inner Eye, National Touring Exhibition

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Rüll, Lisa (2000), "Emmy Bridgwater: a Family and Artistic Chronology", in Sidey, Surrealism in Birmingham 1935-1954, Birmingham Museums and Art Gallery, עמ' 52–56, ISBN 0-7093-0235-5 .
  2. ^ EMMY BRIDGWATER (1906-99) Modern British Surrealist The Leicester Galleries, London
  3. ^ Remy, Michel (2000), "Towards The Magnetic North: Surrealism in Birmingham", in Sidey, Surrealism in Birmingham 1935-1954, Birmingham Museums and Art Gallery, עמ' 10, ISBN 0-7093-0235-5 .
  4. ^ Rüll, Lisa (2000), "Lost and found - family, mythology and Emmy Bridgwater", in Sidey, Surrealism in Birmingham 1935-1954, Birmingham Museums and Art Gallery, עמ' 37–42, ISBN 0-7093-0235-5 .
  5. ^ Obituary: Emmy Bridgwater Jeremy Jenkinson, The Independent, May 26, 1999
  6. ^ Melville, Robert (8 בנובמבר 1947), "Challenging Pictures at Coventry Art Circle Exhibition", Coventry Standard