לדלג לתוכן

אמת המים של דלאוור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמת המים של דלאוור
מידע כללי
סוג אמת מים, תעלת מים עריכת הנתון בוויקינתונים
שימוש העברת מי שתייה לעיר ניו יורק מאגן הניקוז של נהר דלאוור
מיקום ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 1939–1945 (כ־6 שנים)
מידות
אורך 170,000 מטר
גובה מעל פני הים 140 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 41°16′56″N 73°40′04″W / 41.2823°N 73.6679°W / 41.2823; -73.6679
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמת המים של דלאוור (באנגלית: Delaware Aqueduct) היא אמת מים במערכת הובלת המים לעיר ניו יורק. היא שואבת מים ממאגרי המים: רונדאוט(אנ'), קנונסוויל(אנ'), נברסינק(אנ') ופפקטון(אנ') בגדה המערבית של נהר ההדסון, דרך תחנת ההשאיבה צ'לסי על הגדה המזרחית של נהר הדסון, מצפון לגשר ניוברג-ביקון[א], ואז לתוך מאגרי: קנזיקו(אנ'), הענף המערבי (של נהר קרוטון)(אנ') ו-הִילְוְויוּ(אנ') יונקרס, ניו יורק, שם היא מסתיימת[ב].

אמת המים נבנתה בין השנים 1939 ל-1945, והיא נושאת כמחצית מאספקת המים של ניו יורק. רוחבה 4.1 מ', ואורכה המקורי הוא 137 ק"מ, אך לאחר שהוארכה, אורכה 170 קילומטרים[1]. אמת המים של דלאוור היא המנהרה הארוכה בעולם[2][1].

המערכת היא מערכת הזנת כבידה עם ראש הידראולי, המסופקת על ידי הפרש גובה של 300 מ' בין אגני הניקוז בצפון מדינת ניו יורק, לבין אזור החלוקה בעיר, שמספיקה כדי להביא מים בלחץ לקומה השישית של רוב הבניינים ללא שאיבה[3]. 97% אחוז מהמים בעיר מגיעים לבתים ולעסקים באמצעות כוח הכבידה בלבד, ויש לשאוב רק כ-3 אחוזים ליעדם הסופי. כלור מתווסף למים כדי להשמיד חיידקים, ומוסיפים גם פלואוריד כדי לסייע במניעת עששת[4].

אגן הניקוז והמאגרים בו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יותר מ-90 אחוז מאספקת המים של העיר מגיעה מאגן הניקוז דלאוור/קטסקיל, כ-200 קילומטרים צפונית לניו יורק. 10 האחוזים האחרים מגיעים מאגן הניקוז של נהר קרוטון(אנ') שממזרח לנהר ההדסון. אגן הניקוז הכפול הזה (דלאוור/קטסקיל), שוכן על כ-250,000 דונם, בבעלות ציבורית ופרטית כאחד, אך מוסדר מאוד כדי לוודא שמזהמים יישארו מחוץ למים[5]. מתוך 90 האחוזים מהמים שמספק אגן הניקוז של דלאוור/קטסקיל, מספק אגן הניקוז של דלאוור בלבד 50% ממי השתייה של העיר ניו יורק[6].

אמת המים של דלאוור מובילה מים מאגן ניקוז בגודל של כ-250 קמ"ר[7], באמצעות מאגרי רונדאוט, נברסינק, פֶפָקְטון וקנונסוויל דרך מנהרות דלאוור ו-נברסינק. שלושת המאגרים האחרונים נמצאים בתוך אגן הניקוז של נהר דלאוור, אך מאגר רונדאוט נחשב על ידי המחלקה להגנת הסביבה של העיר ניו יורק (NYCDEP)(אנ') כחלק ממערכת דלאוור, למרות היותו בתוך אגן הניקוז של נהר ההדסון.

מועצת אספקת המים הגישה בקשה למועצת האומדן והחלוקה(אנ') בשנת 1927, להשתמש בנהר דלאוור כמקור מים נוסף לעיר ניו יורק. זאת מכיוון שהמים שסופקו עד אז על ידי אמת המים החדשה של קרוטון ואמת המים של קטסקיל, לא הספיקו לענות על צורכי גידול האוכלוסייה בעיר. למרות שהבקשה אושרה, פרויקט אמת המים של דלאוור התעכב עקב ערעור בבית המשפט העליון, שהוגש על ידי מדינת ניו ג'רזי, כדי למנוע ממדינת ניו יורק להשתמש בנהר דלאוור כמקור מים. ניו יורק זכתה בתיק במאי 1931 ובניית אמת המים של דלאוור(אנ') החלה במרץ 1937. האמה הושלמה ב-1944[8]. מ-1950 עד 1964 הוקמו ברציפות ארבעה מאגרי רונדאוט(אנ'), נברסינק(אנ'), פֶפָקְטון(אנ') וקנונסוויל(אנ'), זאת מתוך ששת המאגרים של אגן הניקוז דלאוור/קטסקיל כולו, וכדי להשלים את מערכת דלאוור[9]. המאגר הגדול ביותר מבין הארבעה הוא מאגר פֶפָקְטון, שמחזיק יותר מ-140 מיליארד גלונים - יותר מהספיקה של כל המערכת של הקרוטון. המאגרים, בגדה המזרחית של נהר ההדסון, מקבלים את המים ממערב דרך תחנת השאיבה של צ'לסי[10], ואז מתחת לנהר ההדסון, אל תוך המאגרים שממזרח לו: ה-ווסט בראנץ'(אנ'), קנזיקו(אנ') והילוויו(אנ'), ומסתיים בהילוויו, יונקרס, ניו יורק, ומשם למערכת הפנימית של אספקת המים של העיר - ראו מפת איור אמת המים של קטסקיל למטה משמאל.

האמה עוברת במקומות מסוימים עד לעומק של כ-750 מטר מתחת לפני השטח, ומגיעה לקוטר מרבי של 6 מטר ב-21 הקילומטרים האחרונים שלה[1].

אמת המים של קטסקיל ממוצאה במאגר אשוקָאן, ועד למאגר הילוויו ביונקרס, ניו יורק. הקו שממשיך דרומה לתוך מנהטן, וחוצה את האיסט ריבר לברוקלין, קווינס וסטטן איילנד, מבטא את חלק ממנהרות העברת המים ממאגר הילוויו, לבתי העיר. למערכת זו בתוך העיר זורמים גם מי אמת המים של דלאוור.

במהלכם לעיר, סופגים המים במנהרה קרינה אולטרה סגולה, למניעת זיהומים[11].

אמת המים של דלאוור מספקת 1.3 מיליארד גלונים (4,900,000 מ"ק) ליום. רוחבה כאמור 4.1 מטר ואורכה 170 קילומטר[1], והיא המנהרה הארוכה בעולם[12]. כאמור, אגן הניקוז של דלאוור מספק 50% ממי השתייה של העיר ניו יורק[13].

הובלת המים לבתי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימי שלושת אגני הניקוז המפורטים מעלה, מגיעים לשני מאגרי מים גדולים וסמוכים, שנמצאים בפאתיהּ הצפוניים של העיר: מימי המערכות של הקטסקיל והדלאוור למאגר הילוויו, שנמצא ביונקרס, ניו יורק; ומימי המערכת של קרוטון למאגר ג'רום ברובע ברונקס הסמוך[1][3][4], שמימיו משתלבים בהפצת המים לבתי העיר באמצעות המנהרות העירוניות שיוצאות ממאגר הילוויו[14], שהוא המאגר העיקרי שממנו מוזרמים המים לבתי העיר. ממאגר זה יוצאות 3 מנהרות עירוניות להובלת מים:

מנהרה עירונית מס' 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהרה יוצאת מהחלק הדרומי של מאגר הילוויו דרך הברונקס ומנהטן. היא חוצה את הארלם ריבר ממש דרומית להייברידג'(אנ')[15][ג], חוצה דרך מנהטן, דרומה מתחת לסנטרל פארק וממשיכה למרגלות רחוב קלינטון(אנ'). היא חוצה מתחת לאיסט ריבר לרחוב ברידג' בברוקלין(אנ'), ומסתיימת בשדרה השלישית שם(אנ') וברחוב שרמרהורן. מנהרה שמסתעפת ממנה מתחת לשדרת פלטבוש(אנ'), מפיצה את המערכת מתחת לרחוב לפאייט, לפיר טרמינל בפורט גרין פארק(אנ'). בברוקלין המנהרה מתחברת גם למנהרה העירונית מס' 2[3][16], ובאמצעותה למאגר תת-קרקעי בסילבר לייק פארק(אנ') אשר ברובע סטטן איילנד[3].

מנהרה עירונית מס' 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהרה הושלמה בשנת 1935. היא עוברת ממאגר הילוויו מתחת למרכז ברונקס, איסט ריבר ומערב קווינס לברוקלין, שם היא מתחברת למנהרה מס' 1 ולמנהרת ריצ'מונד לסטטן איילנד[6][3]. כאשר הושלמה, היא הייתה מנהרת המים הארוכה ביותר בעולם[17].

מנהרה עירונית מס' 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהרה שהושלמה חלקית, היא פרויקט הבנייה הגדול ביותר בהיסטוריה של העיר ניו יורק[18]. זה מתחיל במאגר הילוויו ביונקרס, ניו יורק ואז חוצה מתחת לסנטרל פארק במנהטן, כדי להגיע לשדרה החמישית ברחוב 78. משם היא עוברת מתחת לאיסט ריבר והאי רוזוולט לתוך אסטוריה, קווינס. משם זה ימשיך לברוקלין[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמת המים של דלאוור בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לצפייה במיקום המדויק של תחנת השאיבה צ'לסי, ראו כאן.
  2. ^ לצפייה במפה כוללת של אמת המים והמאגרים ממערב וממזרח לנהר הדסון, כאשר אמת המים של דלאוור מסומנת בקו אדום ראו כאן.
  3. ^ מדובר במקור פרטי, אך הוא משיח לפי תומו בעניין אמת המים של ניו קרוטון, ואינו סותר מקורות אחרים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Delaware Aqueduct, Britannica Encyclopedia
  2. ^ DEP Announces Major Milestone For Delaware Aqueduct Repair As Tunneling Machine Completes Excavation, NYC Environmental Protection, August 16, 2019
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 Charles Merguerian, A History of the NYC Water Supply System, Charles Merguerian, Geology Department, Hofstra University, 2000
  4. ^ 1 2 History of New York City Drinking Water, NYC Environmental Protection
  5. ^ NYC Water 101: From the Catskill Aqueduct and Robotic Measurements to Your Tap, 6sqft.com./New York City
  6. ^ 1 2 NYC’s Reservoir System, NYC - The Official Website of the City of New York
  7. ^ Rondout - Rondout Dam, WayBack Machine, 2 Oct 2023 - 8 Feb 2004
  8. ^ DEP Announces Major Milestone For Delaware Aqueduct Repair As Tunneling Machine Completes Excavation, NYC - Environmental Protection
  9. ^ History of New York City Drinking Water, NYC - The Official Website of the City of New York
  10. ^ USGS 413345073574001 Chelsea Pumping Station, U.S.G.S.
  11. ^ NYC Water 101: From the Catskill Aqueduct and Robotic Measurements to Your Tap, 6sqft.com./New York City
  12. ^ elaware Aqueduct, Britannica Encyclopedia
  13. ^ NYC’s Reservoir System, NYC - The Official Website of the City of New York
  14. ^ DEP Announces Major Milestone For Delaware Aqueduct Repair As Tunneling Machine Completes Excavation, NYC - Environmental Protection, August 16, 2019
  15. ^ Michael Minn, Alexander Hamilton Bridge, michaelminn.com
  16. ^ Emily S. Rueb, How New York Gets Its Water, The New York Times, March 24, 2016
  17. ^ World Longest Tower, Popular Science, December 1932, p.35.
  18. ^ Chan Sewell, Tunnelers Hit Something Big: A Milestone, The New York Times, August 10, 2006
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אמת_המים_של_דלאוור&oldid=38837179"