יונקרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יונקרס
Junkers Flugzeug und Motorenwerke
לוגו יונקרס
נתונים כלליים
מייסדים הוגו יונקרס
תקופת הפעילות 1895–1969 (כ־74 שנים)
מיקום המטה דסאו, גרמניה
ענפי תעשייה תעשייה אווירית
מוצרים עיקריים מטוסים, מנועי מטוסים
 
www.junkers.de

יוּנקֶרְסגרמנית: Junkers Flugzeug und Motorenwerke - "יונקרס מפעל למטוסים ומנועים") הייתה חברה גרמנית גדולה מאוד לייצור כלי טיס. במשך מעל חמישים שנות פעילות בדסאו, ייצרה החברה כמה מהמטוסים הידועים והחדשניים ביותר, בהם מטוס התובלה והנוסעים העיקרי של שנות ה-30 וה-40, יונקרס Ju 52.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה נוסדה בשנת 1895 על ידי הוגו יונקרס כחברה לייצור דודי חימום ורדיאטורים. ב-1913 פתח יונקרס מפעל לייצור מנועים במגדבורג.

ב-1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, החל יונקרס לפתח את היונקרס j-1, מטוס חד כנפי וחד מנועי, אך פיתוחו נפסק בגלל שהיה כבד ובעל תמרון גרוע. במקומו פיתחה החברה את היונקרס j-4, שהיה המטוס עשוי המתכת הראשון שיצא בייצור המוני (החל מ-1917) - נבנו ממנו 227 יחידות ששימשו את צבא גרמניה כמטוסי תצפית ותקיפה. באוקטובר 1917, בלחצן של רשויות התעופה הגרמניות, התאחדה חטיבת המטוסים של יונקרס עם פוקר ומטה החברה המשותפת נקבע בדסאו.

לאחר מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהמלחמה הסתיימה, ב-1919 התפרקה החברה המשותפת כשמפעלי פוקר עברו להולנד. באותה שנה בנתה החברה את מטוס הנוסעים הראשון בעולם שיוצר כולו ממתכת, היונקרס F-13. מאחר שחוזה ורסאי אסר בשלב הראשון על בניית מטוסים בגרמניה, וגם לאחר שהוחל ב-1922 עדיין כלל מגבלות על הייצור, כמו יצרניות מטוסים גרמניות אחרות, ייצרה החברה את המטוסים מחוץ לגרמניה באמצעות סניפים או בשיתופי פעולה. לצורך כך ייסדו מפעלי המטוסים של יונקרס בשנת 1922 סניף בפילי (פרבר של מוסקבה), ובשנת 1924 סניף בשוודיה. למרות שההסכם עם רוסיה הסובייטית נחתם לשלושים שנה, סיימה אותו ברית המועצות לאחר ארבע שנים בלבד. כתוצאה מכך, סיים יונקרס את שיתוף הפעולה הזה בהפסד של 10 מיליון רייכסמארק.

לקראת אמצע שנות ה-20 הקימה יונקרס את חברת התעופה Junkers Luftverkehr AG שפעל גם במזרח התיכון[1][2] ובדרום אמריקה. בסביבות 1925, 40% מרשת התעבורה האווירית העולמית נעשתה במטוסי יונקרס, שנחשבו מהימנים ביותר.

אך עסקי התעופה לא היו כלכליים בגלל המספר המועט של מושבי הנוסעים (ארבעה ב-F 13, למשל), וחברת התעופה הפכה להיות תלויה יותר ויותר בסבסוד ממשלתי. לאחר כישלון העסקה עם ברית המועצות, דרש הרייך הגרמני את מניות החברה בתמורה לכיסוי חובותיה.

בינתיים, המשיכה יונקרס לפתח מטוסים חדשים. ב-1925 יצא היונקרס G-23, מטוס תלת מנועי ובו 10 מקומות ישיבה, וב-1929 נבנה היונקרס G-38 בעל ארבעת המנועים, שלאחר שדרוגו הטיס אף 30 נוסעים, אולם רק שני מטוסים מדגם זה נבנו. אולם המטוס המצליח ביותר של החברה היה היונקרס Ju 52 שטס לראשונה באוקטובר 1930. עם השנים יוצרו מדגם זה 4,845 יחידות, והשימוש בו נמשך עד אמצע שנות ה-80.

במהלך המשבר הכלכלי העולמי (1929), נקלעו בתחילת שנות ה-30 מפעלי היונקרס לקשיים, שהגיעו לשיא בחדלות פירעון ב-1932[3].

לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון ב-1933, נאלץ הוגו יונקרס להעביר את הפטנטים שעדיין היו לו ולמסור 51% ממניות החברה שלו למשרד התעופה של הרייך ללא פיצוי. במקביל, נאסר על יונקרס להיכנס למפעליו. למנכ"ל החדש מונה היינריך קופנברג, והחטיבות השונות של החברה אוחדו והורחבו לאחת מקבוצות החימוש הגדולות ברייך הגרמני.

תחת המשטר הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונקרס Ju 87 "שטוּקה" מתוצרת החברה

במהלך מלחמת העולם השנייה, ייצרה החברה כמה ממטוסי הלופטוואפה המוצלחים ביותר, בהם Ju 87[4], שהיה למטוס המוכר ביותר של החברה, וה-Ju-88, מפציץ דו מנועי ורב משימתי. כן ייצרה מנועי סילון ומנועי בוכנה למטוסים.

החברה נקנתה ומוזגה סופית לתוך "מסרשמיט־בולקוב־בלום" בשנת 1969 ובכך חדלה להתקיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יונקרס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא תעופה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.