אנטוניו סולר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנטוניו סולר
לידה 1729
אולוט, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בדצמבר 1783 (בגיל 54 בערך)
אל אסקוריאל, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, נגן עוגב, מוזיקולוג, תאורטיקן מוזיקה, פילוסוף, פרסביטר עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה צ'מבלו, עוגב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
כרך מיצירותיו

אנטוניו פרנסיסקו חווייר חוסה סולר ראמוסספרדית: Antonio Francisco Javier José Soler Ramos, הנודע על פי רוב בשם פאדרה (האב) אנטוניו סולר, בקטלאנית: Antoni Soler i Ramos או Pare Soler, הוטבל ב-3 בדצמבר 1729 - 20 בדצמבר 1783) היה מלחין ספרדי, נזיר הירונימי, שיצירותיו הקיפו את שלהי תקופת הבארוק וראשית התקופה הקלאסית. הוא ידוע בעיקר בסונאטות שלו לכלי מקלדת, המהוות תרומה חשובה לרפרטואר הצ'מבלו, הפורטה-פיאנו והעוגב.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולר נולד ב-1729 באולוט בפרובינציה הקאטאלנית ז'ירונה. את שיעורי המוזיקה הראשונים קיבל מאביו, מרטין סולר, שניגן בתזמורת הצבאית של הגדוד "נומנסיה". בשנת 1736 החל את לימודיו בל'אסקולניה, בית ספר למקהלת נערים, של מנזר מונסראט, שם למד בין השאר נגינה בעוגב. מוריו במונסראט היו האב בניטו אסטווה ונגן העוגב בניטו ואלס שלימדו אותו סולפג'יו ואחר כך נגינה בעוגב והלחנה. עיקר הרפרטואר לעוגב בבית הספר כלל יצירות של חואן קבנייאס, של האח מיגל לופס ושל חוסה אליאס. ב-1744 התמנה לנגן עוגב בקתדרלה של לה סאו ד'אורז'ל ובמקביל לדיאקון זוטר. בשנים הבאות שירת כמנצח מקהלה בקאפלה בליידה ובאל אסקוריאל. [1]

חיי נזירות ויצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולר התקבל למעמד הכמורה בגיל 23 ושגרת חייו ב-31 השנים הבאות, במסדר הירונימוס הסמוך לאל אסקוריאל, נשאה אופי פשוט ונזירי. ימיו בני 20 השעות היו מלאים בתפילה, הגות ועבודת אדמה - חיי פשטות נטולי קישוטים. אבל סביבתו המחמירה ונסיבות חייו נטולות הגיוון לא מנעו אותו מלכתוב יותר מ-500 יצירות מוזיקליות, בהן כ-150 סונאטות לכלי מקלדת, שרבות מהן, על פי הסברה, נכתבו כתווים לנגינה לתלמידו הנסיך דון גבריאל, בנו של המלך קרלוס השלישי. חיבורים אחרים הם שירים כפריים לחג המולד[2]ומוזיקה לכנסייה הקתולית, כולל מיסות. סולר מת במנזר סן לורנסו דה אל אסקוריאל במדריד. לא ידוע על קיום דיוקנאות שלו.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו המהוללות ביותר של האב סולר הן הסונאטות שלו לכלי מקלדת, שמשתוות לאלה של דומניקו סקרלטי (שסולר היה אולי תלמידו). עם זאת, יצירותיו של סולר מגוונות יותר מבחינה צורנית מאלה של סקרלטי, וכמה מהן כתובות בשלושה או ארבעה פרקים, לעומת יצירותיו של סקרלטי, הכתובות בפרק או שניים. הסונאטות של סולר קוטלגו בראשית המאה ה-20 בידי סמואל רוביו, כך שכולן נושאות מספרי "R".

סולר חיבר גם קונצ'רטי, חמישיות לעוגב וכלי מיתר, מוטטים, מיסות ויצירות לעוגב סולו. כמו כן כתב מסה בשם Llave de la modulación ("המפתח למודולציה") בשנת 1762.

"שישה קונצ'רטי לשני עוגבים" של סולר עדיין מקובלים מאוד ברפרטואר וזכו להקלטות רבות. מחול פנדנגו ברה מינור לצ'מבלו סולו, יצירה וירטואוזית המתבססת, כמקובל, על בס בן שני תווים, זכה ליותר ביצועים מכל יצירה אחרת שלו. עם זאת, כמה מוזיקולוגים הטילו ספק בכך שסולר הוא אכן מחבר היצירה.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Memoria sepulcral ספר זיכרונות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטוניו סולר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על שהותו ותפקידו של סולר בליידה קיימים ויכוחים בין המומחים. לא נשאר תיעוד כלשהו על היותו מנהל מקהלה בקתדרלה בליידה, תפקיד שצויין בזיכרונותיו של סולר; לפי סמואל רוביו הוא פעל בקתדרלת אורחל, שבה אחרי 1744 פעל הבישוף סבסטיאן דה ויקטוריה, המצוין בזיכרונותיו של סולר. החוקר חוסה סרה מצא כי בכתב היד של יצירתו הראשונה של סולר נכתב שנוצרה בליידה, אך עדיין לא יודעים אם המלחין עבד בקדדרלת ליידה עצמה או בסביבה
  2. ^ edited as Siete villancicos de navidad Instituto de Musica Religiosa de la Excma. Diputacion Provincial, Cuenca [Spain]1979