אנט וייביורקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנט וייבורקה, בשנת 2012

אנט וייביורקה ( בצרפתית: Annette Wieviorka‏, נולדה ב-10 בינואר 1948) היא היסטוריונית ומסאית צרפתיה, יהודיה. התמחתה בעיקר בתולדות השואה ובהיסטוריה של היהודים במאה ה-20.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביה מצד אמה, וולף וגיטל, היו יהודים יוצאי פולין. הם נעצרו בניס על ידי מיליציה צרפתית בימי מלחמת העולם השנייה ונשלחו למותם באושוויץ. הסב וולף וייבורקה (1898- ינואר 1945) היה סופר יידיש שהתיישב בפריז בשנת 1923. הוא פרסם סיפורים קצרים וביקורת ספרים בעיתונים ביידיש בבירת צרפת - "דער פאריזער הַַיינט" ו"די פאריזער בלעטער" אך גם בעיתונים ביידיש בארצות הברית, ארגנטינה ופולין. אביה של אנט וייבורקה, אברהם אבי וייבורקה (1991-1921) ודודה הצליחו להמלט לשווייץ ושהו שם במחנה פליטים. אמה, בת של חייט מפריז, ניצלה לאחר שנמלטה לגרנובל.

אנט וייבורקה לימדה היסטוריה בבתי ספר תיכון בשנים 1974-1968 ו 1990-1976.

בשנות ה-1970, וייביורקה הייתה מגויסת בתנועה המאואיסטית בצרפת. בשנים 1976-1974 לימדה שפה וספרות צרפתית במכון לשפות זרות בעיר גואנגג'ואו בסין העממית והיכרותה מקרוב עם שרירות המשטר הקומוניסטי הסיני מאותם הימים גרמה לה לאכזבה מרה ולנסיון התאבדות. בשנת 1989 עברה את מבחני ההסמכה למורה בכירה (agrégation) להיסטוריה ובשנת 1991 סיימה את עבודת הדוקטורט שלה על "גירוש ורצח-עם בין זיכרון ושכחה" תחת הדרכתה של אני קריגל באוניברסיטת פריז XIII נאנטר.

היא הפכה למנהלת מחקר ב- מרכז הלאומי למחקר מדעי CNRS ומלמדת באוניברסיטת פריז 1 פנתאון-סורבון. הייתה חברה במשלחת מאטאולי מטעם ראש ממשלת צרפת לחקר נישול יהודי צרפת בימי השואה. היא מעורבת ב"אגודת פרימו לוי", העוסקת בין השאר, בתמיכה בקורבנות עינויים ואלימות פוליטית בעולם.

אנט יווביורקה היא אחותם של הסוציולוג מישל וייביורקה, סילבי וייביורקה וההיסטוריון אוליבייה וייביורקה.

אנט וייבורקה הייתה נשואה בפעם הראשונה לרולאן טרוטיניון ולבני הזוג נולד בן בשם ניקולא טרוטיניון. היא נשואה שנית לסופר אנרי רצ'ימוב איתו יש לה בת, מתילד רצ'ימוב.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992 פרס אנרי הרץ
  • 2000 פרס "זיכרון השואה" Mémoire de la Shoah
  • אביר, ואחר כך קצינה של מסדר הלאומי של לגיון הכבוד של צרפת

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • L'Écureuil de Chine, Paris,, 1979 ("סנאית של סין", שם המשפחה הפולני של המחברת wievorka משמעותו - סנאי)
  • Ils étaient juifs, résistants, communistes,, 1986
  • Le procès de Nuremberg, 1995
  • Les Juifs de France, 1998 עם ז'אן ז'אק בקר
  • Auschwitz expliqué à ma fille, 1999 (אושוויץ כפי שהסברתי לבתי)
  • L'Ère du témoin 2002.(עידן העד) -

מתאר איך העדויות של ניצולי השואה הפכו מעין שיח מועדף בנוגע לשואה, מעל ומעבר למחקר ההיסטורי השגרתי,

  • Déportation et génocide. Entre la mémoire et l'oubli,, 2003. - תזת הדוקטורט שלה

כוללת ניתוח של הדיווחים הראשונים בצרפת על מחנות המוות הנאצים Le Sang et l'or ("הדם והזהב") מאת ז'וליין אונגר, ניצול שואה, שלא הזכיר כלל את המילה יהודי ואת זהותם היהודית של הקרבנות,Sans armes et bagages (ללא נשק ומזוודות) מאת לואיז אלקן, שלא עשתה הבחנה בין מחנות ריכוז ובין מחנות השמדה, בין הגורל שנועד ליהודים ובין מטרת מעצרם של האסירים הלא יהודים של הרזיסטאנס, שביניהם אחוזי ההישרדות היו גדולים בהרבה.

  • Auschwitz, 60 ans après, Robert Laffont, Paris, 2005 Auschwitz, la mémoire d'un lieu, 2006
  • Juifs et Polonais : 1939 à nos jours, 2009
  • Maurice et Jeannette. Biographie du couple Thorez,, 2010
  • Eichmann de la Traque au Proces. Le Procès Eichmann,, 1989
  • 2011 L'Heure d'exactitude ; Histoire, mémoire, témoignage, ( שעת דיוק: היסטוריה, זיכרון, עדות. ראיונות עם וייבורקה על ידי סוורין ניקל ) - מסא סינתזה על תולדות זיכרון השואה וגלגוליו, על האי הבנות הכרוכות במושג, על תחושת החובה שבזיכרון, ועל הגדרת העד, והשלכות המושג. המחברת מתארת המפגש שהתרחש בין רצון נשאי הזיכרון להביא עדותם ובין ההיסטוריונים. זיכרון השואה הפך לאחת מאבני היסוד של האיחוד האירופי, על השלכות העיניין לגבי השחזור ההיסטורי, העדויות והסוגיות המתעוררות.
  • Nouvelles perspectives sur la Shoah, 2013.
  • עם יצחק ניבורסקי Les Livres du souvenir (ספרי ה"יזכור")

המנתח את ספרי היזכור של ניצולי קהילות יהודיות מזרח אירופיות

  • עפ פלוראנס אזולי -
Les Biens des internés des camps de Drancy, Pithiviers et Beaune-la-Rolande (נכסי האסירים במחנות דראנסי, פיטיבייה, ובון-לה-רולנד; ו
Le Pillage des appartements et son indemnisation (שוד הדירות ופיצויו)

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנט וייוורקה - אושוויץ כפי שהסברתי לבתי, תרגום מאת ראובן מירן, ידיעות אחרונות-הוצאת חמד, 2000

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]